כיל ורעדה: ההצגה הגדולה של כימיקלים לישראל, במאבקה מול הממשלה
במשך חודשים רעשה המדינה מהחלטתה של הנהלת כיל לפטר מאות עובדים. רק שכאשר נכנסים אל אחורי הקלעים של המאבק, עולה שאלה: האם ועד העובדים, פוליטיקאים ואינטרסנטים אחרים, ואפילו התקשורת, שימשו כולם ככלי משחק בידי ההנהלה, במטרה למגר את דוח ששינסקי?
מה שנראה היה במשך חודשים ארוכים כמו מאבק עובדים רגיל, הוא בעצם אחד הסיפורים הכי מתוחכמים והכי גדולים שקורים כאן. כימיקלים לישראל, חברת ענק בינלאומית שהתרגלה להרוויח מיליארדי שקלים מאוצרות הטבע של המדינה, ומדינה שפתאום נזכרה לבוא איתה חשבון.
לסכסוך הזה, ובאופן כללי לחברת כימיקלים לישראל, אפיל תקשורתי גבוה, הכל נפיץ, ואסור לעשות טעויות. מנגד, חשוב להבהיר כמה טוב המפעל, וחשוב. מפעל שמפרנס אלפי משפחות, ומניע את הכלכלה בדרום. נכון שגם ים המלח חשוב. וזה שמדובר במשאב טבע מהרווחיים ביותר בעולם, זה גם די נכון. אבל כי"ל? בלי כי"ל אין נגב.
אבל לא רק בסין נהנים. גם בלונדון, שם יושב עידן עופר, בעלי החברה. אחד מאוצרות הטבע הכלכליים והרווחיים בעולם נמצא כאן אצלנו. ארץ זבת חלב ודבש נתנו לנו, אבל לא אמרו כלום על אשלג ומגנזיום וברום. מי שהופך אשלג לזהב היא חברת כימיקלים לישראל, שהייתה פעם חברה שהייתה שייכת למדינה. בדיוק לפני 20 שנה המדינה מוכרת את החברה לטייקון בשם שאול אייזנברג, כשבודקים איך החברה נמכרה, רואים כמה המדינה היא שכונה.
העריכו אז שהחברה תרוויח בפרק זמן של 20 שנה 2 מיליארד שקלים, אבל החברה הרוויחה 20 מיליארד שקלים. פי עשרה. טעו קצת, אבל למישהו היה מאוד דחוף למכור. ארבע שנים מאוחר יותר האחים עופר קונים מאייזנברג את החברה, ואיזו קנייה מוצלחת זאת הייתה. בחמש השנים האחרונות חילקה החברה כ-18 מיליארד שקלים דיבידנדים לבעלי המניות. כמחציתם - 9 מיליארד שקל, הגיעו לחברה בשליטת עידן עופר. שיהיה מה לבזבז על כישלונות כלכליים כמו חברת צים ובטר פלייס.
שנים ארוכות הכל עבד כמו שצריך. ים המוות קוראים לו, אבל העובדים של עידן עופר בכיל עשו חיים משוגעים. ממוצע המשכורות שלהם היה ועדיין מהגבוהים במשק, פעמיים בשנה נופשים בחו"ל, שי לחג, פה ושם איזה בונוס. גם המנהלים די שמחו בחלקם. בשבע השנים האחרונות עלות שכרו של ניר גלעד, המנהל הבכיר של האימפריה, הסתכמה ב 143 מליון שקלים. עלות שכר מנכל כיל, סטפן בורגס, עמדה בשנה החולפת על כ 15 מליון שקלים... סדום ועמורה. בפעם האחרונה שהיה כאן טוב כל כך בים המלח, שלח אלוהים אש וגופרית והחריב את העיר.
האחים עופר מקבלים זיכיון על ים המלח עד שנת 2030, והכל גן עדן. משפחת עופר הייתה יכולה להמשיך וליהנות מהשכונה של המדינה, אלמלא התעורר בוקר אחד ב 2002 חשב זוטר במשרד התמ"ת, בשם דן ג'ונה, וגילה לתדהמתו בדוחות האוצר שלמדינה יש איזה נכס שקוראים לו ים המלח ומגיע לה הרבה כסף עליו - כספי תמלוגים שהיא לא גובה כבר שנים. מכאן, החלה פארסה שנראתה כאילו כתב אותה קישון.
לו זה היה רק כספי תמלוגים - ניחא. ניר גלעד ועידן עופר עוד יכלו לחיות עם זה, אבל אז, משום מקום, לפני שנתיים, מחליטה פתאום המדינה שים המלח שלה הוא. יאיר לפיד הודיע על הקמת ועדה בראשות פרופ' איתן ששינסקי, שכבר שנים עובד בלהחזיר למדינה את משאביה, ועושה את זה בהתנדבות. לא מזמן החליט בחוצפתו שהים והגז שבו הם של המדינה ולא של טייקונים כמו יצחק תשובה וקובי מיימון.
ראשי כיל עובדים חכם ומתחת לרדאר, וקשה למצוא את טביעות האצבעות. מה שברור שיש מי שמתגייס לעזור. ראשי הרשויות בדרום הם הראשונים לעלות לכנסת ולהפעיל לחץ על מקבלי ההחלטות. הם חרדים חרדה אמיתית לשלומה של כיל שמפרנסת אלפי משפחות, וגם קשורים לחברה קשרים עסקיים, אישיים, וסנטימנטליים.
בני ביטון, היה ראש העיר שבזמן המאבק חסם את הכביש לדימונה ועשה כותרות, אבל גם בני מבין, שהפיטורים היו רק התרוץ, ובשרות מה באמת הוא עבד. בעבר כשעוד היה ביטון חבר מועצה בעיר, שכרה כיל את שירותיו כיועץ לאיכות סביבה, בהמשך חברה שלו בשם חולית מחצבים סיפקה לכיל שירותי שינוע של האשלג לנמלים, ובכלל בכל מאבק של כיל - בני עוזר.
שחקן נוסף שעולה לזירה הוא שר האנרגיה סילבן שלום. ידיד אמת לנגב, וגם אדם שעידן עופר מאמין בו. עופר שיודע על איזה צד של הלחם מפוזר המלח, תרם לסילבן בפריימריס של 2006 סכום של 36,000 שקל.
אחרי דוח הביניים וההתכתשות עם סילבן נדמה היה שכולם מרוצים. פרופ' ששינסקי מרכך מעט את המסקנות ומתכונן להגשת הדוח הסופי, בו תומכים ללא סייג שני נציגיו של סילבן שלום. רק שחוץ מלחבל במדפסת של הפרופסור, כיל עושה הכל להילחם בדוח הוועדה. אבל הוועדה לא נכנעת. אחרי שהדוח נשלח להדפסה, מגלה לפתע פרופסור ששינסקי שלשני נציגיו משרד האנרגיה שעובדים תחת סילבן שלום, יש מחשבות שניות.
עידן עופר וניר גלעד יודעים בדיוק מה משמעות הדוח. חצי מיליארד שקל. זה אומר שאם ששינסקי עובר, רבע מהרווחים שלהם השנה, למשל, הולכים למדינה. ממש במקרה, רגע אחרי פרסום הדוח ההוא נפתחים שערי הגהינום בנגב.
משיטת השקשוקה לשיטת הקומפוט
כיל שולפת את האס. בתוך כל הקונצרן הרווחי הזה שמגלגל מיליארדים, יש מפעל אחד, שמפסיד להם כסף, מפעל הברום. זה המפעל שיצדיק, כביכול, את כל המהומה שאנחנו עומדים לראות.
האנשים שהביאו לנו את שיטת השקשוקה, מגישים לנו הפעם את שיטת הקומפוט. סיר אחד מבעבע ובו ריווחי ענק ודיבידנדים פנטסטיים, ובמקביל עובדים שמקבלים מכתבי פיטורים ללא הצדקה מיוחדת. את כל אלה מתסיס עידן עופר בחום של וועדי עובדים מיליטנטיים, ומאכיל בכפית את מקבלי ההחלטות.
זה היה מאבק מאוד יוצא דופן. כבר במבט ראשון אתה מבין שפה לא ממש נלחמים על הלחם. ההפגנות דה לוקס, התופים נוצצים, השלטים מודפסים, בצבע אחיד, שום דבר שנכתב בדם ליבם של העובדים. יש אוהל מחאה מדוגם, סנדביצ'ים, ופינת קפה שטניה המנקה מקפידה לחדש בכל חצי שעה. ארמונד יו"ר הוועד מסתובב בין כל המפגינים כחתן ביום חופתו, בכלל צחוקים.
המפגינים עושים את כל מה שמתבקש, קורעים תעודות, סוגרים כבישים, וממלאים את חלקם בהצגה הכי טובה בעיר. בכסף של הוועד, שוכרים גם יועץ כלכלי, מהיקרים בשוק. מצד שני גם ההנהלה לא פראיירית ומטיסה סבתות לתאילנד בקמפיינים של מיליוני שקלים.
חברת כיל נראית יותר אסטתית אחרי פוטושופ, ונדירות הפעמים, אם בכלל, שראשיה התראיינו לתקשורת. את הואקום הזה ממלאים ראשי וועדי העובדים, שנהנים מכל רגע. בכלל לתקשורת תפקיד חשוב בהצגה, ושני הצדדים עושים בתקשורת שימוש כל הזמן.
אחרי 4 חודשים של שביתה ושבועות של מו"מ, ארמונד, ראש הועד, עולה בפעם המי יודע כמה לחתום על ההסכם מול ההנהלה. כל הרעש הזה ייגמר בסוף בכ-250 מפוטרים ועוזבים מרצון, מתוך כ-5,000 עובדים בכל הארץ. קצף על המים, מצד שני כולם יודעים מה המשמעות של להתעסק עם כיל.
באוצר כבר יודעים להגיד שהרעש של החודשים האחרונים עשה את שלו, ואישור מחודש של דוח ששינסקי בממשלה הנוכחית, לא צפוי לעבור בקלות.
תגובת משרד האנרגיה: "גורמי המקצוע במשרד האנרגיה נפגשו עם יושב ראש הוועדה, הפרופסור איתן ששינסקי מספר פעמים והציגו בפניו את ההשלכות המקצועיות, והתעסוקתיות שייגרמו כתוצאה מיישום הדו"ח. לאחר שנקודות אלה לא התקבלו צורפה לדו"ח חוות דעת מיעוט. עם זאת, לאחר שהתקבלו התייחסויות המשרד תמך השר שלום בדו"ח הסופי".