טור: כשהמתנדבים של WAZE גילו את הפנייה הבלתי צפויה

במארס השנה פורסמה בכמה אתרים ידיעה: הוגשה בקשה לתביעה ייצוגית נגד WAZE וגוגל, בטענה שעליהן לשלם עשרות מיליוני דולרים לקהילת מתנדבים שיצרה את מפת הארץ עליה מתבססת WAZE.

האמת? נשמע לנו בהתחלה כמו ניסיון לא מוצלח במיוחד להתעשר על חשבון יזמים מוכשרים. אבל כשקראנו את התביעה, הבנו שבלי קשר לרצינות של הקייס הזה מבחינה משפטית (לגבי זה, יכריע בית המשפט), מסתתר כאן סיפור מופלא למדי על הדרך שבה נולדה האפליקציה שכולנו התאהבנו בה: סיפור על חבורת "משוגעים לדבר", חולי גאדג'טים ופריקים של מיפוי, שהשקיעו כמויות אדירות של שעות עבודה, אנרגיה וגם דלק כדי לייצר את המפה מאפס, וגם כדי לקדם את התוכנה - והכל בהתנדבות מלאה.

כשפניתי אל האנשים האלה בהתחלה, הייתי משוכנע שזו תהיה אחת הכתבות היותר קלילות להכנה: למה שאנשים שהיו שותפים לפעילות התנדבותית נפלאה כזו, שהביאה תועלת גדולה לציבור, לא ירצו לספר עליה - ככה, בכיף? אלא שהתגובות הזכירו יותר כאלה של עובדים שמתבקשים לפתוח את הפה על הטייקון שמעסיק אותם, או של חברי כת סגורה שמבוהלים מעיתונאים: חלק ניתקו לי את הטלפון, אחרים לא הסכימו לומר מילה והמעטים שהסכימו לדבר - התנו זאת בכך שזהותם לא תיחשף.

בהדרגה, הבנתי מדוע כל החשאיות והחשש. התברר שהפעילות המקסימה הזאת ייצרה בסופו של דבר גם לא מעט תחושת כעס ומרירות. למה? ובכן, האנשים האלה לא החליטו להתנדב בצורה כזאת כדי לעזור לאהוד שבתאי (היזם המקורי שרתם אותם לפעולה) ושותפיו להרביץ אקזיט ענקי ולהרוויח מאות מיליונים, אלא מכיוון ששבתאי ביקש מהם לתרום ל"פרוייקט קהילתי", שאיש לא מתכוון להרוויח ממנו.

אחד המתנדבים שלח אותי לארכיון האינטרנט, שמציג אתרים שהוסרו מהרשת כפי שהופיעו בעבר, ושם מצאתי את אתר הפרוייקט המקורי, בו נכתב מפורשות כי מטרתו היא איסוף והפצת נתונים לשימוש "לא מסחרי". אחר שלח אותי לפורומים עתיקים מ-2006, שבהם הבהיר שבתאי כי מבחינתו המפות שייכות לקהילה, לא לו (היום הן שייכות ל-WAZE, כמובן).

אחד המתנדבים שלח אותי לארכיון האינטרנט, ושם מצאתי את אתר הפרוייקט המקורי, בו נכתב מפורשות כי מטרתו היא איסוף והפצת נתונים לשימוש 'לא מסחרי', והמפות שייכות 'לקהילה'