חגיגה של חיים: נאום בת-המצווה שנשא אביה של עמית קדוש

הנאום המלא של יובל קדוש בבת המצווה

ברוב האייטמים שאני מסקר אני משתדל לא להיות מעורב רגשית. זה לא בריא לעבודתך כעיתונאי, ובטח לא לשקט הנפשי שלך.

במקרה של משפחת קדוש אני כבר מזמן לא עיתונאי שנשלח לסקר סיפור מסוים. אני מרגיש שהסיפור הזה הוא חלק ממני.

זה היה ביום שישי אחד בצהריים, לפני שש שנים, כשגיסתי אמרה לי שיש אצלם במשרד הפרסום מישהי שהיא חברה של משפחתה של ילדה בשם עמית קדוש, שהילדה לקתה בסרטן והם הפיקו להם סרטון שירוץ באינטרנט כדי לגייס את הציבור לבוא ולתרום מנת דם למציאת מוח עצם.

עבדתי אז ככתב בתכנית "שישי" שהגישו רביב דרוקר ועפר שלח בערוץ 10, שלושה ימים אחר כך כבר הגעתי בפעם ראשונה לביתם לצלם כתבה על המאבק שלהם לגייס את הציבור למבצע ההתרמה. זן נדיר ואלים במיוחד של סרטן הדם כבר הלך והתפשט בגופה של עמית, והזמן הלך ואזל.

מה שהותיר בי רושם זה השילוב שהיה קיים בהם של, מצד אחד - גוף אחד מלוכד, חדור מטרה, 'לא רואה בעיניים' עם תעצומות נפש, ובו בזמן - איזו אופטימיות, שמחת חיים ובגרות

לפני יומיים נסעתי איתם לגן האירועים ליד כפר סבא, לחגוג לעמית בת מצווה. מספיק להסתכל בתמונותיה של עמית לאורך המחלה כדי להבין איזה הישג אנושי עצום זה, עבורה ועבורם, להגיע לרגע הזה בו עמית, בשמלה לבנה של נסיכה, צועדת בריאה וחוגגת בת מצווה ככל הילדים.

בכתבה שנשדר הערב ב"המקור" אני מלווה אותם בתקופה האחרונה. עניין אותי לראות איזה מין אדם אתה הופך להיות אחרי מלחמה כזו שנכפתה עליך - במיוחד כשהיא נכפתה עליך כשהיית בן 6. כמו לאורך כל הדרך, גם הפעם הם ישירים וכנים, ומדברים על המחירים הלא פשוטים שהמאבק הזה גובה מהם גם היום, מחירים שעמית והם ממשיכים לשלם. אבל כמו תמיד, גם הפעם ניבטת מעיניהם השמחה, לצד היכולת לבחור בחיים ולחגוג אותם כל יום מחדש.

התמונות של עמית מטפלת בעידו - האח הקטן שנולד להם לפני שנתיים - מספרות אולי את כל הסיפור. סיפור על ניצחונם של החיים.

הכתבה המלאה הערב ב-21:15, בתוכנית "המקור"