טור: למה זהו בדיוק העיתוי לשדר כתבה על רצח אבו חדיר

האמת, לא חזינו את זה.

הערב תשודר ב"המקור" הכתבה של ישראל רוזנר ונאדר בגדסאר על רצח הנער הפלסטיני מוחמד אבו חדיר. לקראת הכתבה, הגיעו מיילים וטוקבקים: לא לשדר. מחלק אני מתעלם. אלו שרוצים שנתעסק רק בסבל היהודי ומה פתאום אתם מתעסקים בזה ששרפו נער פלסטיני. סוג התגובות האחר הוא זה שהפתיע אותי. תשדרו, אבל לא עכשיו. זה זרז לעוד מהומות. אל תעשו את זה.

איכשהו, זה נראה לי הפוך. עיסוק ביקורתי של היהודים ברצח נער ערבי אמור להעביר מסר של פיוס לאוכלוסייה הערבית, לא? מה, עד הכתבה הם לא זכרו שזה קרה? רק אחרי שערוץ 10 יראה את זה, הם ייזכרו? יש גבול כמה אפשר לזלזל באינטליגנציה של כולנו.

>> לטור של ישראל רוזנר: מאיפה הגיעה השנאה?

אם במקום לחכות שהמשפחה המתלוננת תגיע, הייתה מגיעה ניידת למקום ולוקחת את סרטי האבטחה, ייתכן מאוד שעד הלילה כבר היה אפשר לעצור את בעלי הרכב שניסה לחטוף. ייתכן גם שלא, אבל בכלל לא ניסו

אני לא נאיבי ולא מצפה ל'חשבון נפש', אבל מילה ממישהו בש"ס? שלושת הרוצחים המתועבים שייכים לקהילה שלהם. זה לא מרעיד לדרעי ולישי משהו בלב, העובדה שצמחים כאלו צמחו אצלהם בערוגה?

ולמה לא הרסו את בתי המחבלים היהודיים?

דבר אחרון: במערכת הביטחון שלנו חושבי עכשיו איך מרגיעים את המצב. שר הביטחון יעלון, בצדק גמור, המליץ לאסור על ביקורי פוליטיקאים בהר הבית. יופי. למה אף אחד לא חשב על הצעד הכל כך צודק של להרוס את בתי הרוצחים היהודיים? תחשבו כמה האקט הברוטאלי הזה, שצבוע עמוקות בענישה קולקטיבית, היה הופך פתאום לצעד של קירוב לבבות ושוויון.

ראש הממשלה נתניהו לא הגיע לבקר אצל משפחת הנרצח. אי אפשר להאשים אותו. הם לא רצו שיבוא והבהירו את זה. עדיין, הוא היה יכול לעשות כל כך הרבה דברים כדי להמחיש שהוא באמת הזדעזע מהדבר הנורא הזה, ולא להסתפק בגינוי מילולי. די שהיה מבקש לבחון את הריסת בתי משפחותיהם של הרוצחים כדי שמישהו יאמין לנו שבאמת אנחנו לא יכולים לשאת המחשבה שאנחנו מצמיחים בתוכנו חלאות אדם כאלה.