כמו קווים מקבילים שלעולם לא ייפגשו: ישראל רוזנר על תחקיר רצח אבו חדיר

כשעוברים על תמלילי החקירות במשטרה וכתב האישום, מבינים איך גורר אחריו איש עסקים, אופטיקאי, בעל משפחה, שני נערים צעירים לתוך מעשה שלא ברור אם הם מבינים את משמעותו

ההורים חוסיין וסוהא מתעקשים לראות היכן נשרף בנם

חוסיין וסוהא אבו חדיר התעקשו שהם רוצים לנסוע אתנו לשם, לראות היכן שרפו את בנם. המסע לשם היה קשה, צילמנו והשפלנו מבט, ניסינו לצייר כרוניקה של נקמה - ודרכה לשרטט את מצב הדברים בין שני חלקי העיר הבוערת שלנו, ירושלים. בפועל שרטטנו טרגדיה של בני אדם שהם קורבנות של הבערה. ירושלים בוערת, זאת עובדה, אבל מהן הסיבות לבערה הגדולה? מהם שורשיה של התבערה ומדוע כעת? האם יכל להיות שמילים מסיתות ומשניאות תורגמו למעשה נוראי והציתו את התבערה הנוכחית?

הנראטיב הפלסטיני על מסע הנקמה היהודי הוא כזה: שלושת הנערים היהודיים מגוש עציון לא נחטפו, הם מתו בתאונת דרכים והוקפאו על ידי הצבא 18 יום, כל זה כדי לגרום להסלמה

האם המשטרה יכלה לעשות יותר?

חשובות יותר, הן הטענות שלהם על המשטרה. למשל: האם המשטרה יכלה לעשות יותר כדי למנוע את הרצח הנורא? די ברור, שבדיעבד, אם היו מתייחסים יותר ברצינות לסיפור שסיפרה משפחת זלום, שכנים של אבו חדיר, כל מהלך הדברים היה יכל להשתנות. מוסא, ילדם בן השבע של ראמי ודימה, היה קרבן לתקיפה של שניים מתוך הנאשמים ערב לפני שחטפו את מוחמד.

אירועי החודשים האחרונים מייצרים סיפור, נרטיב: נחטפו שלושה נערים יהודיים בגוש עציון ונרצחו. כנקמה נער פלסטיני נחטף משועפאט ונרצח, חמאס החל לירות על יישובי הדרום, מה שגרר את ישראל לפלוש לעזה, וכו'... אבל לפלסטינים יש נרטיב אחר לכל סיפור ההתגלגלות אל ההסלמה האחרונה, נרטיב מקומם ומרושע שגורם אצלי לתחושות שונות, שלא היו אצלי לפני צילומי הסרט הזה.

לב הסיפור שלהם על מסע הנקמה היהודי שפגע בבנם הוא כזה: שלושת הנערים היהודיים מגוש עציון לא נחטפו, הם מתו בתאונת דרכים והוקפאו על ידי הצבא 18 יום, כל זה כדי לגרום להסלמה. המשטרה לא מנעה את רצח בנם בגלל אותה סיבה: ישראל הייתה מעוניינת בהסלמה. לנו זה נשמע מופרך והזוי, אך ברחוב הפלסטיני מאמינים בסיפור הזה. כמו שני קווים מקבילים שלא יכולים להיפגש.