המקור: כך מקפחת שיטת התקצוב של משרד החינוך את מעמד הביניים

חייבים לצמצם את הפערים החברתיים, זה נורא. ישראל מקום ראשון ב-OECD בפער בין עשירים לעניים, והכל מתחיל בחינוך. אבל עד כמה הפוליטיקאים שלנו באמת רוצים לצמצם את הפערים, במקום שהכי משפיע על החברה - בתי הספר?

דוח פנימי של משרד החינוך מגלה מי בתי הספר שהמדינה נותנת להם הכי הרבה כסף. הרוא"ה שדרות, ממלכתי דתי בלוד, ממלכתי דתי במגדל העמק, הרב קוק בתלמים - אם מורידים את בתי הספר שהתקצוב הגבוה שלהם נובע מתלמידים של חינוך מיוחד, אז שני שליש מבתי הספר שמקבלים הכי הרבה ממשרד החינוך הם דתיים.

"במבט על, אנחנו רואים שלכל אורך הדרך מתוקצב ברמה הגבוהה ביותר החינוך הממלכתי דתי", אומר נחום בלס, חוקר בכיר במרכז טאוב לחקר המדיניות החברתית בישראל. "במקום השני ממלכתיים יהודים, אחרי זה מתחרים על המקום הערבים והחרדים - בדרך כלל הקבוצה החלשה ביותר הם הבדואים".

>> רביב דרוקר: למה מסתירים את הנתונים הללו?

>> רשימת בתי הספר המלאה שבדק משרד החינוך

בראש משרד החינוך עמדו בעבר אנשי מפד"ל, ונתנו יתרונות לבתי ספר של הממ"ד. גם מרצון להתחרות בחרדים, וגם רצון לעבוד עבור האוכלוסייה של השר - מתן שעות לפיצולים בין בנים לבנות, תוספת שעות לתפילה, שעות לרבנים מדריכים רוחניים. במילים אחרות, הכול הפוך. אלו שיש להם הכי מעט, מקבלים גם הכי מעט.

לכאורה, שיטת התקצוב של משרד החינוך, הייתה אמורה לתת העדפה לאלה שיש להם פחות, אז איך זה קורה? 
בבסיס התקצוב, משרד החינוך נותן כסף לבית ספר בדיוק איך שצריך. כלומר, ככל שההורים באותו בית ספר מרוויחים פחות, משכילים פחות, יותר בפריפריה, ככה יותר כסף.

בכל בית ספר, ההורים מקבלים שאלונים כדי שמשרד החינוך יקבע על בסיס התשובות, מה מדד הטיפוח שלך. לכאורה, פצצה. צמצום פערים. אז איך אנחנו מוצאים כל כך הרבה בתי ספר של אוכלוסיות חלשות בתחתית עוגת התקצוב? כי על הבסיס השוויוני הזה בנו בכוונה הרבה מאוד תוספות לא שוויוניות.

הטבלאות שאנחנו בנינו מהדו"ח הזה, הציפו מסקנה די מדהימה - נוסחאות התקצוב של משרד החינוך דופקים בעיקר בתי ספר חילוניים, רגילים, בערים ומקומות כמו פתח תקווה, חולון ופרדס חנה.