היועמ"ש לשעבר, מאיר שמגר: "הייתי ביחסים טובים עם הממשלה, אבל 'לא' שלי היה 'לא'"
שמגר, שכיהן כיועץ המשפטי בין 1968 ל-1975, שמר על יחסי קרבה עם גולדה מאיר, יצחק רבין, יגאל אלון ובכירים אחרים בשלטון, אך טען כי אלה לא השפיעו על התנהלותו: "כשביקשו את דעתי, היא לא תמיד היתה מקובלת עליהם – אבל אמרתי אותה"
מאיר שמגר, ששימש כיועץ המשפטי לממשלה בין 1968 ל-1975, היה מקורב מאוד לראשי השלטון בישראל באותה תקופה - בין יתר ראשת הממשלה גולדה מאיר, הסגן שלה יגאל אלון, ומקורבה השר ישראל גלילי. אבל לדבריו, יחסיו הקרובים עם בכירי השלטון לא השפיעו כלל על התנהלותו בתפקיד הרגיש כל כך.
בראיון ל"המקור", כתוספת לסדרת תוכניות "שותפי הסוד", מספר שמגר: "היו לי קשרים טובים עם רוב השרים. עם יצחק רבין הייתי בידידות אישית, עם גלילי רוב הזמן, גם עם גולדה. אמרת שיגאל אלון כעס עליי? נכון, אבל הוא הזמין אותי לכל הקוקטיילים שבהם רצה לארח מישהו, והייתי בא. למה לא? לא רבתי איתו".
(4:55 דקות)
וזה לא הפריע לך לתפקד?
"שום דבר. אם צריך להגיד לא, אומרים לא. זה תלוי במעמד שיש לאדם הזה: אדם שהלא שלו הוא 'לא', לא 'מו"מ סביב איזשהו דבר', זה מחייב. כשביקשו את דעתי, היא לא תמיד היתה מקובלת - אבל אמרתי את דעתי".
מי שפחות חיבב את שמגר הוא שר המשפטים דאז, יעקב שמשון שפירא. לפי טענותיו של שפירא, גולדה וגלילי קירבו את שמגר אליהם על חשבון שפירא, מכיוון ששמגר היה נצי יותר משפירא בדעותיו לגבי ההתיישבות הישראלית בשטחי יהודה ושומרון - ולכן היה נוח יותר עבורם, כביכול, כדי לתת להם היתרים.
"אני לא חושב שזה נכון", אומר שמגר, "כי הם לא ידעו מה אני הולך להציע. נכון שהיתה לשפירא תרעומת כללית, הוא באמת כעס על מקרים שבהם פנו אליי במקום אליו. אני מבין את זה, אבל לא קיבלתי את זה. פנו אליי כי ראו בי כתובת לשלטון החוק. אמרו שהחוק עובר דרך היועץ המשפטי הזה. אבל אני יודע שהוא לא היה שבע רצון מכך, מה שיצר את ההרגשה ששרים כמו גולדה וגלילי מעדיפים אותי. זה לא נבע מהסיבות הללו".