מלחמה מקוונת: את המפלצת ששמה עומאר יצרנו במו ידינו

ריק

מדי יום נפרצים בישראל מאות אתרי אינטרנט. כרטיסי אשראי גנובים הם מוצר מדף, ואין צורך להיות האקר מתוחכם כדי לרכוש אותם בפורומים המתאימים. לא צריך להיות האקר מתוחכם גם כדי להפיל אתר. מספיק להפציץ את השרת באלפי בקשות בו זמנית, בהליך שנקרא התקפת מניעת שירות (DOS). זה לא מאד מסובך.

למרות מה שרובנו רוצים לחשוב או להאמין, אין בנו, הישראליים, שום דבר מיוחד. ניסיונות לפרוץ לאתרים ולגנוב מהם מידע, או להפיל אותם במתקפות DOS מתרחשים בכל העולם, כל הזמן, משלל סיבות. 

משחק השוטרים וגנבים מתרחש כל הזמן באינטרנט, בדיוק כמו שהוא מתרחש בחיים האמיתיים. הפורצים משתכללים, האבטחה משתכללת, הפורצים משתכללים עוד יותר וכך הלאה, בלופ אינסופי ואין זה משנה אם מדובר בסורגים פיזיים או וירטואליים. זה לא מיוחד לאינטרנט, זה לא מיוחד לישראל בכלל. ככה זה.

רק שבדרך כלל, כל זה קורה במחתרת. מדי פעם אנחנו שומעים על אתר שנפרץ ותוקן, לפעמים המקרים מגיעים לכותרות ומתפוגגים למחרת, ולעתים רחוקות יותר אנחנו מקבלים טלפון מחברת האשראי, ומחליפים כרטיס. על רובם המוחלט של המקרים אנחנו לא שומעים כלל.

עומאר כוכב עליון

ואז הגיע עומאר, ובמחי הודעה מתרברבת אחת הוציא את הפעילות הזאת, שמתרחשת מאחורי הקלעים, אל האור. אם היה שומר את קובץ כרטיסי האשראי לעצמו, או משתף אותו עם חבריו בצורה מוצפנת, היה עובר זמן רב - אם בכלל - עד שאותם אתרי קופונים היו מגלים שנפרצו, והנזק היה כבד יותר.

אבל עומאר לא מעוניין בחגיגת קניות על חשבוננו. הוא צמא לתשומת לב. הוא רוצה הכרה. הוא מושך בצמות הווירטואליות של מדינת ישראל, כדי להרגיז אותה. "בחיים לא תצליחו לתפוס אותי", הוא מכריז שוב ושוב, כי הוא כל כך רוצה שמישהו ינסה. ולא סתם מישהו. המוסד, לא פחות.

עומאר עושה את מה שהאקרים עשו לפניו, עושים ברגעים אלה וימשיכו לעשות כל הזמן. אבל הפעם הוא הופך את זה לאישי נגדנו, בראש חוצות, ועל זה אנחנו לא יכולים לסלוח.

הוא כל כך חצוף, הפישר שמעז לקרוא עלינו תיגר, עד שהוא הופך לכוכב: הוא מתראיין ל-Ynet, לצינור לילה, לדה מרקר. בכל ראיון הוא מתרברב יותר, מאיים יותר, מתגרה יותר, ועם כל ראיון שיכרון הכוח שלו הולך ומתגבר. הוא נחוש להמשיך ולהדהים אותנו, להרגיז אותנו ולאיים עלינו.

למרבה הצער, עומאר מקבל בדיוק מה שהוא רוצה: כל מילה וכל מעשה שלו זוכים לכותרות ראשיות, גם אם ההשפעה שלהם על חיינו היא מינורית, גם אם כבר ברור שאף אחד לא יינזק כלכלית מגניבת כרטיסי האשראי, והגופים היחידים שייוותרו עם כאב ראש הן חברות האשראי וחברות הביטוח שלהן.

אין זה אומר, כמובן, שלא צריך לסקר את הפרשה כלל. ויתרה מכך, אין זה אומר שלא צריך להתייחס בשיא הרצינות לאיומי סייבר על המדינה. אבל בכל הנוגע למטרד הספיציפי ששמו עומאר, הגיע להזמן להחזיר את הסיפור לפרופרציות. לא כוכב, לא אסטרטג. כולה האקר, ולא מתוחכם במיוחד.