שערוריית הדומיינים

NSI, אחת מהחברות הגדולות ביותר בארצות הברית לרישום דומיינים, הסתבכה בשערוריה שמעוררת עליה חמת זעם חסרת תקדים בקרב הגולשים. בימים האחרונים נחשף כי החל מה-16 בדצמבר 2007 נוהגת החברה לרכוש כל שם דומיין שהגולשים בודקים במנוע החיפוש שלה אם הוא פנוי.

לאחר הרכישה נמצא הדומיין בבעלותה של NSI למשך חמישה ימים. אם במהלך אותם ימים החליט הגולש שהוא רוצה לרכוש את הדומיין, הוא נאלץ לעשות זאת דרכה. במידה והגולש לא ביצע רכישה משחררת NSI את שם הדומיין בתום חמשת הימים ומקבלת את כספה בחזרה.

בניגוד לרשמי דומיינים אחרים בארצות הברית, כגון GoDaddy למשל, שגובים פחות מעשרה דולרים לשנה לרכישת דומיין, גובה NSI דמי רישום שנתיים בסך 35 דולר.

הגולשים זועמים

מאז נחשפה הפרשה שרוי עולם הדומיינים בסערה.

מי שבעיקר זועם זו, כמובן, אוכלוסיית הגולשים, שחשה מרומה. אצל חלקם התחושה הזאת באה לידי ביטוי לא רק מבחינה נפשית, אלא מכיוון שהפרקטיקה הזאת של NSI פגעה בהם גם מבחינה כלכלית.

כך למשל, מספר מייק וילר: "בעבר נהגתי להשתמש במנוע החיפוש של NSI כדי לבדוק אילו דומיינים פנויים. כך מצאתי שהדומיין SearchEngineOptimizationQuote.com פנוי. לפיכך פניתי לרשם שאני רגיל להשתמש בו - 1and1.com - על מנת לרשום את הדומיין על שמי, ולפתע גיליתי שהוא לא פנוי. בדיקה נוספת שערכתי באתר של NSI גילתה שהדומיין עדיין פנוי לרישום.

לא הבנתי מה קורה פה, אז ניגשתי לבדוק את ה-whois.sc של הדומיין, ומה אתם יודעים? 'הדומיין הזה פנוי ב-NSI'. על פי הרישומים במסד הנתונים, הם רכשו אותו דקה אחת קודם לכן!

בלית ברירה רכשתי את הדומיין דרך NSI. בקרוב אעביר אותו לחשבון הרגיל שלי ב-1and1, ולעולם לא אשתמש יותר בחיפוש הדומיינים של NSI. הרי המשמעות של השימוש בחיפוש שלהם היא שברגע שמצאת שם דומיין מוצלח שאתה מעוניין לרכוש, העלית את המחיר שלו משבעה-שמונה דולרים ל-34.95".

פעולות אלו של NSI מהוות פגיעה קשה ביחסי האמון ששררו עד כה בין הציבור הרחב לרשמי הדומיינים. נראה כי החוזה הפחות-או-יותר אחיד שקיים בין הרשמים ל-ICANN אינו שולל בדרך כלל את יכולתם של הרשמים לעשות שימוש במידע הנובע משאילתות שממלאים הגולשים באתרים שלהם. על פי החוזה, אין מניעה שישתמשו במידע הזה, והם אפילו מורשים למכור אותו לגוף שלישי.

"לטובת לקוחותינו"

ג'ונתן נבט, סגן נשיא ב-NSI, טוען שרישום הדומיינים על ידי החברה נעשית בכלל לטובת הלקוחות.

לדברי נבט, "מדובר באמצעי אבטחה שאנו נוקטים בו עבור הלקוחות שלנו, על מנת להעניק להם את האפשרות לרכוש דומיינים שחיפשו מוקדם יותר במנוע החיפוש שלנו מבלי לחשוש פן שם הדומיין שהם התעניינו בו 'ייחטף' על ידי מריצי דומיינים (Front Runners, על משקל מריצי מניות. ראו הסבר בהמשך הכתבה). כידוע, 'טועמי הדומיינים' הינם מריצי הדומיינים הבולטים ביותר, והם נוהגים לקנות מידע בנוגע לחיפושי שמות דומיינים מספקיות אינטרנט וממרשמים. אנחנו רק מנסים להגן על הלקוחות שלנו מפני הפעילות המרושעת הזאת, על מנת שהיא לא תשפיע עליהם".

המונח "מריצי דומיינים" שנבט משתמש בו מגיע במקור מעולם המושגים של שוק ההון. בסצינת המסחר במניות ידועים מריצי המניות לשמצה בכך שהם מנצלים את כוחם הכלכלי ואת הידע שלהם על מנת להשפיע על מחירי השוק ולעשות מכך רווח.

כך למשל, עשויים מריצי מניות לרכוש כמות מאסיבית של מניות, ובכך להעלות את מחיר המניה באופן מלאכותי. מריצי מניות אחרים, שנמצאים בעמדה של ברוקרים, ירכשו מניות מסוג מסויים עבור עצמם לפני שיתנו פקודה לרכוש מספר רב של מניות מאותו סוג עבור לקוח גדול. לאחר מכן, כשמחיר המניה מזנק, יכולים מריצי המניות למכור את המניות שקנו קודם לכן ולעשות רווח גדול בתקופת זמן קצרה ביותר.

מריצי הדומיינים מנצלים גם הם את הידע שברשותם על מנת להשיג דומיינים נחשקים ולמכור אותם לכל המרבה במחיר. לטענת נבט, את המידע האסטרטגי שלהם רוכשים המריצים מספקים, ממרשמים ומרשמים.

כמובן שאם כל פעילותה של NSI נעשית לטובת הגולשים שלה, עולה השאלה למה כל מי שיבקש לקנות את הדומיין הזה מידי NSI במהלך אותם חמישה ימים יוכל לעשות זאת, ולא רק אותו גולש שחיפש ראשון את שם הדומיין? יתרה מזאת, אם מדובר במהלך שהוא באמת לטובת הגולשים, מדוע אי אפשר להציע להם את האפשרות ולתת להם להחליט בעצמם אם הם רוצים לממש אותה או לא?

ומה בישראל?

האם דבר כזה יכול לקרות גם בישראל? דורון שקמוני, מהנהלת איגוד האינטרנט הישראלי, מסביר שהדבר אינו סביר. "מבחינת איגוד האינטרנט הישראלי מדובר בפעולה לא רצויה, ולכן נקטנו בצעדים כדי לוודא שהדבר לא יתאפשר בארץ. כך למשל, במסגרת הסמכת הרשמים בישראל חותם כל רשם על הסכם הסמכה שלא מאפשר לו לרשום שם דומיין למטרת הצעתו לשימוש לצדדים שלישיים, וכן אוסר עליו למכור מידע הנובע מהחיפושי הגולשים לצדדים שלישיים או לעשות בו שימוש מסחרי כלשהו.

יותר מכך: בארץ גם הוחלט שלא להנהיג את 'תקופת החסד' של חמישה הימים במהלכה אפשר להתחרט על רכישת הדומיין. בלא קיומה של תקופת חסד כזאת הופכת פעולה מהסוג הזה לבלתי כלכלית בעליל עבור הרשמים.

מהסיבות האלה יכול קהל הגולשים הישראלי להיות רגוע - דבר כזה לא יקרה בישראל".

סוף לפרשה?

הביקורת הציבורית הנוקבת, שהתבטאה בתגובות נאצה, בהודעות של גולשים רגילים ואנשי עסקים ל-NSI על הפסקת השימוש בשירותיה, וכן בהודעה של ICANN כי תשקול מחדש את "חמשת ימי החסד" שניתנים לרוכשי הדומיינים (ראו הרחבה בצד), הביאו ככל הנראה להפסקת ה"שירות" הזה של NSI ללקוחותיה, לפחות באופן חלקי.

אז האם הסיפור הזה נגמר, בינתיים, בסוף טוב? בינתיים לא ברור. הידיעה שהאפשרות הזאת קיימת, שישנם רשמי דומיינים שמבצעים, או לכל הפחות יכולים לבצע "קריאת מחשבות" נוסח 1984 בקרב הגולשים שלהם, מטרידה ומעוררת תרעומת חריפה.

ג'ים רמסי, גולש ממורמר, הציע להתנקם ב-NSI על ידי כתיבת סקריפט שיבדוק 100 מיליון שמות מתחם מצירופי אותיות רנדומליים והרצתו באתר. "באופן תיאורטי, זה יגרום לכך שכל הכסף של NSI יהיה מושקע כל הזמן בשמות מתחם שאף אחד לא יקנה מהם בחיים". "אני לא יודע אם זה חוקי", הוסיף רמסי, "אבל זה אתי בדיוק כמו מה שהם עושים לנו".

"טועמי דומיינים"

"טעימת דומיין" היא פרקטיקה של חמישה ימי חסד הניתנים למי שרוכש דומיין. ICANN מאפשרת לרוכש לנסות את הדומיין למשך חמישה ימים על מנת לבחון אם יש לו כח מסחרי (למשל על ידי בדיקת מספר כניסות או הצבת פרסומות). אם במהלך התקופה בה "טעם" הרוכש את הדומיין החליט שהוא אינו רוצה בו, הוא יכול להתחרט על הרכישה ולקבל את כספו בחזרה.