תביעות וירטואליות
גנב אביזרי מין וירטואלי מ-Second Life, שנתבע בבית משפט בארה"ב טוען להגנתו: "זה רק משחק מחשב"
Second Life, יודעים רבים, הוא עולם וירטואלי. אלא שבימים שבהם כלכלות וירטואליות מגלגלות מיליארדי דולרים, גם הגבולות בין משחק פנטזיה לבין העולם האמיתי מיטשטשים.
במאמר המצוין שלו על העולם של WoW, חזה דיוויד וונג כי בעתיד מישהו יישלח לכלא בגין גניבת נשק וירטואלי. כרגע נראה שאנחנו מתקרבים לכך במהירות. במה שכונה בכמה מקומות "תביעת Second Life הראשונה", טוענת חברת Eros, יצרנית ביגוד ואביזרי מין למשחק, כי תומס סימון מקווינס גנב קוד מחשב ממוצריה, על מנת לעשות בו שימוש מסחרי.
הכסף שסימון הרוויח היה אולי וירטואלי, אבל בתביעתה דורשת החברה סכום כסף בלתי ידוע, אבל מציאותי לגמרי. לעבריין הסקנד לייף מצידו יש תירוץ לא רע: "זה היה רק משחק מחשב", צוטט בוושינגטון פוסט. לדבריו, לא ידע כי פעולותיו עלולות להביא לתביעה כנגדו.
בעייתי מבחינה משפטית
ואמנם התביעה המשונה הזו טומנת בחובה כמה מכשולים משפטיים לא מבוטלים. הבעיה הראשונה היא שלינדנים, המטבע המקומי ב-SL, אינם נחשבים למטבע אמיתי אלא לכסף וירטואלי. אמנם Linden Labs מאפשרת המרה של לינדנים לדולרים אמיתיים, אבל המטבעות המקומיים של Second Life אינם קבילים בשום מקום בעולם האמיתי ולא יתקבלו כהפקדה באף בנק.
למרות שכלכלת הלינדנים מגלגלת הרבה כסף ואנשים רבים מתפרנסים מעבודה בעולם המשחק, התשובה על השאלה האם הלינדן הוא מטבע אמיתי - נותרת בתחום האפור.
שנית, עד איזו מידה חלים חוקי העולם האמיתי על עולם משחק? סימון טוען למשל, שהראיות נגדו נאספו באמצעות פריצה לביתו הווירטואלי וצילום תמונות מפלילות בתוכו. האם הן יהיו קבילות בבית המשפט?
יתרה מכך, האם מאחר שהגניבות התבססו על באגים בפלטפורמה עצמה, האין Linden Labs אחראית לגניבה, משום שלא בראה עולם בלתי מושלם, שלא מאפשר גניבות?
תשובות לכל אלו, יתקבלו אולי בבית המשפט, אך נזכיר כי במקרה דומה שאירע בעבר, הכריזו בעלי חנויות בעולם המקוון על שביתה, לאחר שהאקרים הפיצו תוכנה שאיפשרה העתקת חפצים, בגדים, בתים, גאדג'טים וטובין נוספים הנמכרים במשחק. אז טענו השובתים כי היישום, Copybot, גרם להם הפסדים.