כינה גולש אחר דפוק ויקבל ממנו 25 אלף ש"ח

לאחר דיונים שנמשכו שנתיים, הסתיימה שלשום (שני) בבית משפט השלום בתל אביב פרשה שבמרכזה עמדו שני גולשים, פורום גוסס והמילה "דפוק". כוכביה היו ארנון בורוכוב, שהגיש תביעת דיבה על סך 52 אלף שקלים נגד בחור בשם לירון נוימן, לאחר שזה פירסם הודעה בה כינה את בורוכוב בשם גנאי. השופטת, דליה מארק-הורנצ'יק, קבעה כי למרות שהיה בפרסום משום הוצאת לשון הרע, הנתבע נהנה מן ההגנות המוענקות לו על ידי חוק איסור לשון הרע. השופטת קבעה כי "התנהגותו הרעה של התובע היא הגורם והסיבה לפירסום שעשה הנתבע והיא המצדיקה את דחיית התביעה". כמו כן נפסק כי התובע ישלם לנוימן סכום הוצאות משפט יוצא דופן, בסך 25 אלף שקלים.

"אופנוע ים", "נסיך" ו"דפוק"

תחילת הפרשה בפברואר 2002, בעקבות הודעה שפרסם הנתבע, לירון נוימן (23) בפורום הומור ב"אולטינט" - רשת דואר אלקטרוני ששקקה פעילות בעיקר בסוף שנות התשעים ותחילת שנות האלפיים. בעת הארוע שנדון בתביעה היו חברים ברשת זו כמה עשרות קוראים וכותבים.

התביעה עסקה בהודעה שפרסם הנתבע ושכותרתה היתה: "הגרסה האסייתית הצעירה של ארנון בורוכוב". בגוף ההודעה כתב הנתבע את המילים: "ללא ספק אחד מהאנשים הדפוקים ביותר בעולם", וצרף אליה לינק לאתר של בחור אסייתי, המציג עצמו באתרו כ"נסיך" ומתרברב בכיבושיו המרובים בקרב בנות המין הנשי. את ההודעה, טען הנתבע, הוא פרסם בתגובה להודעות שפירסם בורוכוב בהן התרברב על כיבושיו המיניים.

בעקבות הדברים, הגיש ארנון בורוכוב, המכונה בפסק הדין "פריק" מחשבים בשנות ה-40 לחייו, תביעה לבית המשפט, בטענה כי הפרסום השפיל אותו והפך אותו למטרה לשנאה, לבוז וללעג מצד הבריות. להגנתו טען הנתבע כי דבריו נכתבו בתום לב ובהומור, כי אין בהם כל גנאי בעיני הקורא הסביר, וכי העלבון לו טוען התובע נובע מפרשנות סובייקטיבית ובלתי-סבירה של הדברים.

השופטת קיבלה את כל טענות ההגנה. בנוסף התייחסה השופטת במסגרת שיקוליה לאופן התנהלותו של התובע ברשת אולטינט. לדבריה, הוכח בראיות כי התובע נהג להתבטא באופן גס רוח נגד משתמשים אחרים ברשת, תוך הטחת עלבונות וביטויי גנאי. למשל, לאחד המשתמשים ברשת, אשר בן דודו נהרג בתאונת אופנוע ים, פתח התובע כל הודעה שכתב לו במילים "אופנוע ים".

ארנון בורוכוב, הידוע גם בכינוי "אוקספורד", הינו דמות מוכרת בתחום דיני האינטרנט בישראל לאור תביעותיו הרבות, שהניבו את פסק הדין הישראלי הראשון שעסק באחריותם של ספקי שירותי אינטרנט ישראלי לתכנים שמפרסמים משתמשים. פסק דין נוסף קבע החלטה תקדימית בנושא ההעתקה באינטרנט.

גם התובע נכשל בלשונו, אבל זה לא משנה

עורך דינו של התובע, אמיר טיטונוביץ', המתמחה בתביעות לשון הרע באינטרנט, אמר בתגובה לפסק הדין כי "האינטרנט הוא דבר נפלא, אבל יכול להיות גם נורא ואיום אם לא יודעים לנצל אותו נכון". הוא הוסיף כי "מאחר שהחוק עדיין לא ערוך לעידן הטכנולוגי המתקדם שאנו מצויים בו כיום, צריכים בתי המשפט להציב גבולות ברורים שיבהירו לאנשים שחרף מחסה האנונימיות, לא הכל מותר באינטרנט".

גם לתובע עצמו לא חסרו התבטאויות גסות. מה שונה בין דבריו לאלו של הנתבע?
"אני לא מצדיק דיבורים לא ראויים של אף אחד, אבל יש לשים לכך שההתבטאויות המיוחסות לתובע שהובאו כראיות אירעו כארבע-חמש שנים לפני הפרשה שנדונה בבית המשפט. כנראה שבעבר כשל התובע בלשונו, אבל הוא לא חזר על כך במהלך השנים האחרונות. אני לא בטוח שהיה נכון לקחת את זה בחשבון בפסק הדין".

אז אני מבינה שלדעתך אסור לגולשים בפורומים באינטרנט להתבטא בביטוי כמו "הכי דפוק בעולם".
"המגמה צריכה להיות שגם באינטרנט, כמו בחיים האמיתיים, אסור לאפשר לאנשים להשתלח באנשים אחרים ולפרסם עליהם לשון הרע. גם אם מדובר היה בפורום הומור, לא היה בכך משום תירוץ ללשון הרע ולפגיעה באנשים".

טיטונוביץ' גם אינו מרוצה מהסכום שנפסק. "סעיף ההוצאות מפתיע מאד, והוא חריג שבחריגים. יש דברים בפסק הדין שאני חושב שהם טעות, ואנחנו שוקלים אם להגיש ערעור רק על ההוצאות, או על כל פסק הדין".

למחוק

הנתבע, לירון נוימן, הביע כצפוי שביעות רצון מתוצאות המשפט.

האם אתה מתבטא עכשיו, לאחר המקרה, באופן שונה? נגמרו ימי ה"הכי דפוק בעולם"?
"ללא ספק - כן. ולא רק באינטרנט. אני נזהר יותר במה שאני אומר על אנשים אחרים, ורגיש לכך שאפשר להבין את דברי לא נכון, אפילו בניסוח של שאלה טכנית בפורום. צריך תמיד לקחת בחשבון את הזירה שבה פורסמו הדברים. דברים שהיו מזיקים לו היו מתפרסמים, למשל, ב'נענע', יכולים להיות שטותיים אם יפורסמו באיזה בלוג נידח".

לסיום מציין נוימן כי מה שתיסכל אותו בכל העניין, היה שלמעשה כל התביעה מקורה באי-הבנה: "האמת היא שמעולם לא התכוונתי שארנון הוא הדפוק. ה'דפוק' כוון כלפי הבחור האסייתי מהאתר, ושמו של בורוכוב שורבב כהערת אגב צדדית לחלוטין".

צדדית לחלוטין? הרי מדובר היה בשורת הנושא של ההודעה.
"באולטינט, ובפורומים כיום בכלל, נהוג ששורת הנושא לא ממש משקפת את התוכן".

אחד מחידושי פסק הדין נגע לקבילותן של הודעות דואר אלקטרוני אישי כראיות במשפט, שכן אחת מטענות התביעה היתה כי לא ניתן להוכיח שההודעות על כיבושיו המיניים של התובע אכן נכתבו על ידו. השופטת ציינה כי לכאורה אכן מדובר בעדות מפי השמועה, שהיא בדרך כלל בלתי-קבילה, אולם קבעה כי שלילת קבילות הדואר האלקטרוני האישי כראיה באופן גורף תמנע מבתי המשפט חומר ראייתי רלוונטי. לפיכך, כדי לא להפוך את האינטרנט ל"שטח הפקר", יש לשים את הדגש על משקל הראיה, ולא על קבילותה.

לדברי השופטת, "מציאות חיינו מוכיחה כי הציבור רוחש יחס של מהימנות לחלק בלתי-מבוטל מן ה'מסמכים' האישיים המתקבלים בדואר האלקטרוני האישי". עם זאת, בית המשפט לא יקבע כראיה קבילה מידע שמקורו בדואר אלקטרוני אישי ללא אימות ברור בעדות או בראיה נוספת.

גילוי נאות

גילוי נאות: דנה פאר כותבת ברשת אולטינט, ומכירה באופן אישי את הנתבע