עד טיפת המידע האחרונה

היום (ה') השיקה גוגל גירסה חדשה לתוכנת החיפוש השולחנית שלה, Google Desktop. מבין שלל הפיצ'רים החדשים שנוספו לגרסה זו, בולט פיצ'ר אחד ייחודי, המאפשר לחפש גם בתוך מסמכים הנמצאים במחשבים מרוחקים.

עד כה לא היתה דרך נוחה לחפש תכנים הנמצאים על הדיסק הקשיח המקומי של מחשב מרוחק. אם נניח רצינו לגשת מהבית למסמכים הנמצאים במחשב בעבודה או להיפך, היינו צריכים להשתלט על המחשב מרחוק (באמצעות תוכנה ייעודית) או להשתמש במערכת סינכרון.

אולם כעת, באמצעות הגרסה החדשה של גוגל דסקטופ, ניתן לחפש קבצים על מחשב מרוחק באותה קלות שבה ניתן לחפש קבצים על המחשב המקומי. ויותר מכך – ניתן לעשות זאת גם כשהמחשב המרוחק כבוי. כיצד הדבר אפשרי? באמצעות הפקדת המידע שלנו בידיה של גוגל.

שינוי מדינות התוכנה

תוכנת Google Desktop שיצאה לראשונה ב-2004, פותחה במטרה למלא את החסך בפתרונות חיפוש טובים במערכת ההפעלה. מטרת התוכנה היא להפוך את חיפוש המסמכים הנמצאים על המחשב האישי לפשוט, נוח ובעיקר מהיר - בדיוק כמו החיפוש של גוגל ברשת.

תהליך החיפוש בדסקטופ דומה מאד לתהליך החיפוש ברשת, ובתוצאות החיפוש המתקבלות משולבות הן תוצאות מהמחשב והן מהרשת. עצם השילוב הלחיץ לא מעט משתמשים, וגוגל דאגה להרגיע ולהבהיר שלמרות שנראה ש"אפשר למצוא את המסמכים הפרטיים שלי בגוגל", תוצאות חיפוש אלו הן לעיני בעלי המחשב בלבד.

אולם כעת, בגיסא השלישית, השתנתה מדיניות הפרטיות של התוכנה. "כדי שתוכלו לשתף את אינדקסי הקבצים שלכם בין מחשבים", כותבת החברה במסמך המדיניות המחודש, "אנחנו קודם מעתיקים את התכנים לשרתי Google Desktop הנמצאים בגוגל". המשמעות היא שגוגל הופכת לשמש למעשה ל"אתר מראה" של הדיסק הקשיח שלכם.

הבחירה נשארת בידי המשתמשים

חייבים לציין כי גוגל נותנת בידי המשתמשים יכולת לשלוט על תהליך העתקה. ההעתקה אינה ברירת המחדל בשירות והמשתמשים צריכים לבצע פעולה אקטיבית כדי להפעיל אותה. כמו כן, יש בידי המשתמשים את היכולת לבחור קבצים ותיקיות שלא יאונדקסו. ובנוסף, קיים בתוכנה גם כפתור המאפשר למחוק בבת אחת את כל ארכיון המידע שנשמר אצל גוגל.

אולם עדיין משמעות הפיצ'ר החדש היא שהמסמכים הפרטיים שלנו (כל היסטורית הגלישה בדפדפן, כל מסמכי ה- , PowerPoint, Word, Excel, PDF ו-TXT) נמצאים פיסית על שרתיה של גוגל.

גוגל, עד כה, זכתה לאמון גדול מאוד מצד המשתמשים, שלא מהססים לאחסן על שרתיה מידע אישי אחר, כמו שיחות צ'ט או התכתבויות ב- Gmail (ואפילו מוכנים לקבל לצידן פרסומות). ונשאלת השאלה - עד כמה רחוק יילך האמון הזה? האם גם את מסמכי המחשב, קודש הקודשים של חיינו הדיגיטליים, נסכים שגוגל תשמור עבורינו?

סכנות אבטחה והפרת פרטיות

לגוגל יש תדמית נקיה, ונדמה שחשוב לה לשמור עליה, גם אם המחיר הוא להסתכסך עם ממשלת ארה"ב. אבל האם היא תוכל לנצח לשמור על פרטיות משתמשיה? האם אנחנו לא סומכים עליה קצת יותר מדי, כשאנו חושפים בפניה עוד נתח גדול ומשמעותי כל כך מחיינו שלנו? האם כיפוף העקרונות שלה (ושל חברות אינטרנט אחרות) בסין לא צריכה להוות נורת הזהרה גם עבור גולשים מהעבר השני של כדור הארץ?

וגם אם אנחנו סומכים במאת האחוזים על יושרה של גוגל, עדיין ישנם גורמים אחרים העלולים לנצל לרעה את מאגר המידע המדהים שנצבר עלינו בשרתי החברה. עם גוגל דסקטופ 3, כל מה שדרוש בכדי לחטט במיילים שלנו, בתכתובות הצ'אטים ובמסמכים הכי פרטיים הוא חשבון המשתמש בגוגל וסיסמה. אם עד כה שני נתונים אלו הספיקו כדי להגיע לתיבת הדואר, עכשיו ניתן להגיע בעזרתם למידע הרגיש ביותר.

ומה אם מערכות האבטחה של גוגל יכשלו שנית?

כמו צפרדע שמתבשלת

סביר להניח שמרבית המשתמשים יבטלו דברים אלו במשיכת כתף ויתייגו אותם כסתם פארנויה. "מה כבר יש לי להסתיר?" היא התשובה המקובלת. מה גם שמבחינה טכנולוגית, חייבים להסכים שיש כאן מהפכה – המידע שלנו כבר לא כבול פיסית לדיסק קשיח מסוים אלא גמיש וזמין מכל מקום. יחד עם זאת, לשיפור יש מחיר: קפיצה נוספת בהקרבת פרטיותינו.

אם לפני שלוש-ארבע שנים היו מנסים לכפות עלינו עולם שבו כל המידע שלנו מרוכז על שרתיה של חברה אחת, היינו מזדעזעים ומצטטים בלהט את 1984 של אורוול. אבל נדמה כי לאחרונה, ובעיקר בכל הקשור לגוגל - אנחנו מוכנים לעשות יותר ויותר וויתורים עבור נוחות ונגישות.

"זה בדיוק כמו במשל הצפרדע המבושלת", מזהיר הבלוגר מייקל ארינגטון, העומד מאחורי בלוג הטכנולוגיה הפופולרי Techcrunch. אם ננסה לבשל צפרדע באמצעות הנחתה בסיר מים רותחים, היא תקפוץ מיד החוצה. אבל אם נשים אותה בסיר עם מים שמתחממים לאיטם, היא תישאר במים ותתבשל באופן הדרגתי.

רק אצלי יש ריח שרוף?