נראה אתכם פורצים את זה
"המחשב הבטוח" שדוחפת מיקרוסופט תנסה לעשות את שהוכח כבלתי אפשרי: לסגור למשתמשים הפיראטים את הברז
לרגע אחד היה נדמה שהמירוץ למציאת ההגנה המושלמת נפסק עם הופעת התקליטור. 650 המגה שהוא הכיל היו גדולים על מערכות התקשורת האיטיות של הזמנים ההם, ומחיר מערכות צריבה היה גבוה מדי אפילו לחברות קטנות.
חברות התוכנה (ובעיקר המשחקים) היו מרוצות מעצמן: לא ניתן להפיץ את המוצרים שלהן (התקשורת איטית מדי) וגם אי אפשר להעתיק אותם לחברים (אין צורבים). הבעיה נפתרה, הפיראטיות נוצחה ואפשר לנוח בשקט. טוב, ההרגשה הזו לא נמשכה יותר מדי זמן. האמת שהיא בקושי ארכה מספיק זמן.
מודמים חדשים סיפקו מהירות הולכת וגדלה, ומי שעדיין לא יכל להרשות לעצמו להוריד דיסקים שלמים, הסתפק בגרסאות מוקטנות מיוחדות שהפורצים הכינו. האמת שהמילה פורצים קצת מוגזמת במקרה הזה: שהשוק היה מלא באותה תקופה בתוכנות לא מוגנות לחלוטין.
חברות התוכנה הבינו שאין ברירה אלא לשוב לשולחן השרטוטים, ולחזור משם עם הגנות חדשות נגד העתקה. הרעיונות שהועלו אז היו שחזור של ההגנות מתקופת הדיסקטים. כתיבה של נתונים במיקום לא נכון, הסתרת ההגנה באיזור המיועד לטבלת הקבצים וכדומה. אותן שיטות שימשו להגנה על דיסקים ולאחר מכן על כותרי DVD.
כמובן שגם ההגנות הללו נפרצו במהירה והצורך להתמודד עם הפורצים הפך למעמסה כבדה מדי על רוב יצרניות התוכנה. נוצר שוק חדש: הגנות תוכנה. ואכן כיום רוב ההגנות בפני העתקה מיוצרות על ידי חברות ייעודיות ולא על ידי אלו שכותבות את התוכנות המוגנות.
המצליחות ביותר (לפחות במדד הפופולאריות, משום שכל ההגנות נפרצו) הן SecuROM ו-SafeDisc. הגנה אחת, בשם StarForce, התבלטה במיוחד בזמן האחרון: למשך תקופה קצרה נדמה היה שהיא בילתי נתנת לפריצה. בכדי לשחק במשחקים המוגנים בעזרתה היה על המשתמשים לנתק (פיזית) את כל כונני הדיסקים שלהם ולהריץ במקביל תוכנת פריצה. רבים מהם חשבו שהטרחה פשוט לא שווה את התוצאות.
אולם העובדה שגם היא נפרצה, בנוסף לכמה בעיות מהותיות שנמצאו בה, מעלות ספקות לגבי העתיד של StarForce.
המפתח נמצא בסרטי ה-DVD
ואז הגיעה מיקרוסופט. נדמה שהחברה הבינה שכשהיא שולטת בכ-95% מהשוק הביתי, כבר אין לה מה להרוויח מהפיראטיות והגיע הזמן להילחם בה. בנוסף, מיקרוסופט מאז ומתמיד חיפשה דרכים להתמודד עם הפצה פיראטית של תוכן מוגן – סרטים וקבצי מוסיקה.
השלב הראשון היה הצגת תוכנית ה-WGA. על פיה, מערכת העדכונים של חלונות תבדוק לפני כל עדכון את המספר הסידורי של עותק החלונות אל מול הרשימה של המספרים הפרוצים. מי שיש לו עותק חוקי יוכל ליהנות מעדכונים וצ'ופרים.
יתכן שהשיטה הזו אכן תביא כמה קוני חלונות XP נוספים אל חנויות המחשבים, אבל במיקרוסופט מודעים לכך שלא פה נמצא הפיתרון המיוחל. בכדי למגר את תופעת הפיראטיות צריך לחשוב על רעיון מקורי לחלוטין. או לחילופין, לקבל השראה מההגנה של ה-DVD.
כידוע, יצרניות הסרטים חילקו את העולם ל-9 איזורים שונים, הקרויים DVD Regions. סרט מאיזור אחד לא פועל באיזורים האחרים. ואיך מתרחש הקסם הזה? כל איזור הוא למעשה הצפנה. המפתח שלה נמצא בחומרה של נגן ה-DVD, ולא בתוכנה מסויימת. אמנם גם ההגנה הזו הפכה לחסרת תועלת עם הופעתם של נגני DVD שמכילים את כל המפתחות (MultiZone), אבל הרעיון הובן: המלחמה בהעתקות צריכה לכלול גם יצרניות החומרה. כל עוד היא נחלתן הבלעדית של חברות התוכנה, הכישלון הוא בלתי נמנע.
הפריץ שינצח את הפיראטים
מערכת ההפעלה הבאה של מיקרוסופט – חלונות ויסטה – תהיה הראשונה שתתמוך בחומרת "מחשוב בטוח". מה מסתתר מאחורי השם המרגיע הזה? ניסיון משולב של חברות תוכנה וחומרה לבנות מערכת מחשב שלא ניתנת לפריצה.
הרעיון הוא שגם בתוך המעבד שמפעיל את המחשב שלנו יוסתרו מפתחות הצפנה, בדומה לנגן DVD. רק בעזרתם הוא יוכל לפתוח נתונים מוגנים וליצור תקשורת מאובטחת עם רכיבים אחרים. המפתחות אמורים להיות מוגנים באופן כזה שאפילו מערכת ההפעלה עצמה לא תוכל לשלוף אותם.
מדוע מדובר במהפיכה של ממש? דמיינו לכם את המצב הבא: אתם מכניסים לכונן דיסק מוסיקה המוגן בשיטת ה"מחשוב הבטוח". מערכת ההפעלה פותחת ערוץ תקשורת מוצפן (ולכן לא ניתן לזיוף) בין המחשב שלכם לחברת המוסיקה שיצרה את הדיסק ומוודאת שאכן יש לכם הרשאות מתאימות לשמיעתו.
לאחר מכן מפענחת מערכת ההפעלה (שככל הנראה תהיה חלונות) את רצועות המוסיקה שעל הדיסק וממקמת אותן במקום מוצפן בזיכרון. היא מפעילה את נגן המדיה שלכם ומאפשרת לו (ורק לו) גישה לשם. הנגן גם הוא פותח ערוץ תקשורת מאובטח עם כרטיס הקול שלכם ומזרים לתוכו את המוסיקה.
התוצאה – אין לכם שום דרך להעתיק את הדיסק. אתם לא יכולים לשכפל את התקליטור משום שהנתונים עליו מוצפנים. אתם גם לא יכולים ללכוד את המוסיקה שמושמעת מכרטיס הקול, משום שערוץ התקשורת לכרטיס הקול גם הוא מוצפן. הדרך היחידה היא להקליט בעזרת מיקרופון את הרמקולים שלכם, ולפגוע משמעותית באיכות הצליל.
הדבר נכון גם לגבי וידאו ותוכנות ומשחקים. כולם יהיו מוצפנים בשיטת ה"מחשוב הבטוח". מי שאחראי לכך נקרא מעבד "פריץ" (Fritz chip), על שם הסנטור ארנסט "פריץ" הולינגס, שנחשב לנמרץ שבין מקדמי חקיקה נגד הפרת זכויות יוצרים. הפריץ יתעורר במחשב שלכם לפני כל רכיב אחר והוא זה שיאשר בסופו של דבר, לאחר שבדק שהכל חוקי ומאושר, למעבד שלכם להשתמש במפתחות ההצפנה. בצד התוכנה אחראית מערכת הנקראת "נקסוס", שעוסקת בקישור התוכנות אל התוכן המאובטח.
מיקרוסופט תמיד מרוויחה בסוף
לפחות על הנייר, מדובר במכה מנצחת לפיראטיות. אבל הניסיון מראה שגם הגנות חומרה נפרצות בסוף. הדוגמה הטובה ביותר לכך היא קונסולות המשחק, שנפרצות בעזרת צ'יפים מיוחדים לכך.
תוצאה אפשרית נוספת של ה"מחשוב הבטוח" היא הגברת התלות של המשתמשים ביצרנית תוכנה אחת. אם, לדוגמה, תוכנת וורד תתחיל לשמור קבצים באופן מאובטח, הרי שגם תוכנות קוד פתוח המסוגלות לקרוא את פורמט ה-DOC לא יוכלו לפתוח את הקבצים הללו. כך שגם אם ברור לנו מראש שלא מדובר כאן בהגנה מוצלחת בפני העתקה, ניתן לנחש מדוע מיקרוסופט כל כך להוטה לקדם את הנושא.