רץ ברשת - "אז קמתי היום קצת יתומה"

הרגשה של יתמות. קמנו הבוקר, אכלנו ארוחה לקחנו את הילדים לגן, נסענו לעבודה עמדנו בפקקים. הכל נראה שיגרתי, השמש זרחה הציפורים צייצו הרוח נשבה ועדיין משהו חסר. רבות דובר ועוד ידובר על האיש. מי היה מה עשה למה עשה. דברים טובים, דברים רעים, את הכל עוד נשמע. ועדיין היום הזה מרגיש יתום. מרגיש אבוד. מרגיש פיספוס ואובדן שלא ישוב עוד. האבא של כולם. הסבא של כולם. הנשיא של כולם. הוא הלך והשאיר אותנו מאחור. השאיר אותנו קצת משותקים וחסרי יכולת אמיתית לעבד ולהבין את החוסר בנוכחותו. כל עוד הוא היה, זה הרגיש שיש מצפן שיש תוואי שישנה דרך. דרך קשה אמנם אבל בסופה היה ברור שיהיה כאן קצת טוב אולי אפילו הרבה טוב... וההרגשה הזאת הייתה שווה הכל. התקווה הזאת נותנת הכל. התקווה הזאת נתנה תקווה.
אז קמתי היום קצת יתומה מההרגשה הזאת. הקפהשל הבוקר היה מר מתמיד. קצת מודאגת ״מהלאן עכשיו?״ רואה עד כמה אנחנו מותחים את גבולות השנאה וחוסר קבלת האחר ומפחדת שכשהגבול יקרע והוא לא יהיה ניתן לאיחוי יותר... והאם זה מה שהוא רצה? האם ככה הגיע לו ללכת, בראותו את המדינה מפולגת ומסוכסכת עם עצמה? לא נראה לי...
אם כולנו היום העלינו, דיברי אהבה, חמלה, געגוע, אחדות אז למה במותו???לא הגיע לו לראות את מה שהוא נלחם עליו? האם מחר נשכח ונחזור לקלל לגדף ולשנוא? אל תענו כי התשובה כנראה תעמיק את הצער... במקום זה אולי נוכל רגע לעשות משהו בשבילו ולקום בבוקר ולהילחם על משנתו ועל חלומו ובעיקר על אמונתו שיכול להיות כאן טוב... אולי אולי אולי נוכל לנסות בביחד לתת לו לישון על משכבו בשלום. בשלום אמיתי.

״אני רוצה להמשיך לעשות טעויות שהן חלק מדמוקרטיה ולהיאבק בשביל משהו שהוא מחובתהשל דמוקרטיה, לעשות את עולמנו לעולם טוב יותר...״
שמעון פרס 2003
תודה לך
יהי זכרך ברוך