רץ ברשת - זמני כניסת ויציאת השבת פרשת "שלח"
איך קשורים 12 המרגלים למאות האלפים שיצאו השבוע לחופש הגדול וגם כיצד יאיר גרבוז קשור לפרשת שלח

מאת: סיון רהב מאיר
השבוע יצאו כ- 700,000 בני נוער לחופש הגדול, אבל אם מסתכלים על פרשת השבוע (פרשת "שלח") – מגלים שחופש גדול זה דווקא לחיות בתוך מסגרת לימודית ומאורגנת, ואילו כשיוצאים ממנה – אז מתחילים החיים האמיתיים.
משה רבנו שולח 12 מרגלים מהמדבר אל ארץ ישראל.
אנחנו רגילים לחשוב שהמדבר הוא מקום של חופש, בלי גבולות, אבל פרשנים רבים מבקשים שנסתכל על הדברים אחרת: במדבר הכול היה מסודר. בני ישראל מקבלים הכול מן המוכן.
אוכל, מים, בגדים ועוד. הכול ניסי, הכול מוכתב מלמעלה. ההגעה לארץ יוצרת מציאות חדשה, מציאות שהם מנהלים אותה.
במדבר הייתה להם "מערכת שעות", צלצולים (חצוצרות), מורים (משה, אהרון, מרים) וגם שלל משימות ושיעורי בית מוכתבים (למשל: להקים את המשכן בכל פעם מחדש).
הם לומדים הרבה תורה ומקבלים הרבה מצוות, אבל עדיין לא מיישמים את כל זה בפועל, בחיים עצמם.
מתי מסתיים החופש הגדול הזה שלהם? כשעוזבים להם את היד, ומביאים אותם אל הארץ החדשה.
קדימה, נראה אתכם. רק בלי המסגרת החיצונית – מתברר מיהו באמת האדם ומיהו באמת העם.
הם צריכים להתחיל לעמול, להתאמץ, להוכיח את מה שלמדו, להראות מי הם בכלל ומה הם שווים. תם החופש הגדול, היום מתחיל המבחן האמיתי.
********************************
"מנשקי קמעות, עובדי אלילים, משתטחים על קברי קדושים" – כך אמר יאיר גרבוז בעצרת לפני הבחירות, ועורר סערה.
המסר היה ברור: מי שהולכים לקברי צדיקים הם אנשים פרימיטיביים, שטופי מוח, חלשים, עממיים, המוניים.
בפרשת השבוע, הליכה לקבר של צדיק מוצגת כדבר הפוך בדיוק – זו הדרך לעצמאות מחשבתית ורוחנית. לפחות כך זה אמור להיות.
בפרשה 12 מרגלים מגיעים לארץ ישראל ורק אחד מהם, כלב בן יפונה, הולך לחברון, למערת המכפלה.
רש"י כותב כך: "כלב לבדו הלך שם ונשתטח על קברי אבות, שלא יהא ניסת (מוסת) לחבריו להיות בעצתם". כלומר, הוא הלך אל האבות והאימהות של האומה וביקש בהירות וצלילות דעת.
ביקש שההסתה של חבריו לא תשפיע עליו, שהוא לא יהיה מושפע לרעה מהלחץ החברתי השלילי של המרגלים, שהוא ימשיך לדבוק באמונה ובאופטימיות,
ואכן - כלב ויהושע הם היחידים מבין 12 המרגלים שלא מתבלבלים ונסחפים וחוזרים עם מסקנות חיוביות מהשליחות.
בואו נדבר על המציאות הישראלית היום: האם זה אכן כך? האם חלק מהתעשייה והמודעות והדוכנים סביב קברי הצדיקים הם דבר שמעורר כבוד?
ועוד שאלה: גרבוז נחשב ליוצר, לאיש רוח. לכאורה, בימינו, מה לאיש רוח ולקברי צדיקים? המסר בפרשה הוא מהפכני: ללכת לקבר של צדיק זו ה-דרך להצליח לא להיסחף עם תרבות ההמונים, ולשמור על התודעה נקייה.




