הפוסט של העיתונאית הישראלית שכבש את העולם

אחרי תשעה חודשים של תסכול, האמא המיועדת לקחה עמה מצלמה נסתרת לרכבת התחתית של לונדון ופרסמה את הסרטון בעמוד הפייסבוק שלה כדי לבייש את מי לא שוויתר למענה על מושבו.
(סרטון בסוף הכתבה)

וכך היא כותבת:

"חברי הלונדוניים,
כמעט 9 חודשים של נסיעות יומיומיות ברכבת העירונית, בעודי עונדת תג של "תינוק על הסיפון", הגיעו לסיומן.
בהתחלה חשבתי שמדובר בהמצאה מבריקה. איך אנשים אחרים ידעו שהנסיעה שלי, עם בחילות הבוקר, אינה משימה קלה אם אני עדיין לא מקפיצה בחיקי תינוק גדול ואמתי? בגאון ובשמחה לבשתי את תג שלי, בתקווה שמישהו ישים לב אליו, ויציע לי את המושב המיועד לנשים הרות. זה לא קורה. לאחר מכן, חשבתי שאולי הלונדוניים קמים רק עבור נשים שנמצאות בהריון מתקדם. הייתי מתוסכלת שאני לא "נראית בהריון" מספיק. עובדה זו לא שינתה את היותי בהריון ואת התחושות הנלוות לו. זה היה נורא.
עכשיו, ממרומי 38 השבועות בהן אני בהריון, וכאשר אין שום דרך להתעלם מהבטן הענקית שלי (עם תינוקת קטנה וחמודה בתוכו!), אני יכול להגיד - לנוסע הרכבת הלונדוני פשוט לא אכפת.
לכן החלטתי לקחת איתי היום מצלמה נסתרת, כדי להראות לכם איך נראה יום אחד בחיי, עומדת, לפעמים לתקופות זמן ממושכות, מנופחת, מותשת ומפחדת מעצירות פתאומיות. הנוסעים רואים אותי, הם רואים הבטן שלי, לפעמים אפילו בוהים בה אבל הם לא קמים, אפילו אם הם יורדים בתחנה הבאה או יושבים במושב המיועד לנשים הרות, כשמדבקה של אישה בהריון תלויה מעל ראשיהם כתזכורת.
אני כבר יודעת איך אנשים נראים כאשר הם מתנהגים כאילו הם לא ראו אותי. העיתון יורם קצת יותר גבוה, הטלפון הסלולרי יצא מהתיק, האוזניות יתמקמו באוזניים, או לפעמים .. הם סתם בוהים בבטן שלי בחוסר אכפתיות.
אני חושבת שהאישה הראשונה בסרטון, זאת שעושה שיעורי בית עם הילד שלה, החמיצה הזדמנות ללמד אותו שיעור הרבה יותר חשוב - איך לכבד את הזולת ולהיות קצת פחות אנוכי.
איפה שאני גדלתי, ומאז שאני זוכרת את עצמי, אמא שלי הייתה קמה בעצמה ומורה לי גם לקום אם אדם שזקוק יותר למושב היה עולה לאוטובוס. זה היה כל כך ברור לי שככה זה אמור לעבוד. ללא צורך בתג.
מדי פעם, יש כמה צדיקים ברכבת התחתית כפי שאתם יכולים לראות בסוף את הסרטון. למרבה הצער, הם אינם הרוב."
צפו בסרטון שעורר סערה עולמית