כשהשמיים נפלו: השינויים הדרמטיים במפת הטיסות מישראל מאז 7.10

אחד הגורמים שמושפעים תמיד מהמצב הביטחוני הוא תחום התיירות והתעופה, ועל אחת כמה וכמה אחרי שנתיים של מלחמה. זה לא סוד שנמל התעופה בן גוריון, שער הכניסה לישראל, הוא אתר אסטרטגי מבחינת האויבים שלנו, ובמהלך שנתיים של מלחמה הם ייחלו לנתב"ג מושבת, לפגיעה במטוסים ובנוסעים באמצעות טילים, וראינו איך נפילה של טיל חות'י ליד טרמינל 3 פגעה קשות בתעופה האזרחית לישראל. כך היה גם במלחמה עם איראן, אבל אויבינו גם ייחלו לבידוד מדיני שלנו - על-ידי הימנעות של חברות זרות מלנחות כאן. מטרתו של הטרור הוא לייצר פחד, וחברות התעופה הזרות פחדו.

ערב המלחמה, בקיץ 2023, לא פחות‎ מ-78 חברות תעופה המריאו ונחתו בנמל התעופה בן גוריון. בחלוף שנתיים נחתך המספר הזה ל-40 חברות תעופה בלבד, וגם זה אחרי ההתאוששות. חברות התעופה הטורקיות (טורקיש איירליינס, פגסוס וקורדון) הפסיקו לטוס לכאן, ומנתב"ג נעלמו גם החברות המוזלות ריינאייר ואיזי ג'ט. בנוסף, גם אייר קנדה, אייר אינדיה וקתאי פסיפיק לא חזרו לכאן. לחברת התעופה הבריטית וירג'ין אטלנטיק יש מנכ"ל ישראלי, אבל גם הם מחקו את תל אביב מהמפה שלהם.

יעדים שלמים נמחקו ממפת התיירות שלנו בעקבות המלחמה, ואיתם נעלמו גם החברות שהטיסו אותנו אליהם, למשל רויאל מרוק אייר שטסה למרוקו, אג'יפט אייר המצרית שטסה לשארם א-שיח', וגם החברה הירדנית רויאל ג'ורדניאן.

כשמביטים ברשימת היעדים הכי מתוירים הקיץ, ניתן לראות כי יוון קפצה למקום הראשון במקום טורקיה. איחוד האמירויות עלתה למקום גבוה בטבלה, לא מפני שהישראלים עשו בדובאי בטן-גב ב-50 מעלות בקיץ, אלא מפני שזו הדרך היחידה כמעט להגיע למזרח הרחוק. אל-על צמצמה את הטיסות שלה לשם, והיעדים שכן נשארו אצל החברה הלאומית – תאילנד למשל - יקרים להחריד.

ואם כבר מדברים על חברות התעופה הישראליות, שימו לב עד כמה גדלה התלות שלנו בהן: ערב המלחמה, אחת מכל שלוש טיסות מנתב"ג הייתה כחול-לבן (אל-על, ארקיע וישראייר). כעת נתח השוק שלהן כפול - 61% מהמטוסים שממריאים היום מנתב"ג הם של חברה ישראלית.

כל הנתונים האלה מהווים את ההסבר לעובדה כואבת: טיסות השכר שלנו התייקרו במהלך השנתיים האלה ב-30%, והטיסות הסדירות התייקרו ב-82%.