מחקר חדש: עובדים עשויים להירתע מתחרות עם רובוטים

ניסוי שנערך על ידי צוות משותף של כלכלנים ורובוטיקנים מהאוניברסיטה העברית ומאוניברסיטת קורנל שבניו יורק מצא כי למהפיכה התעשייתית הבאה יהיו השפעות נוספות ולא צפויות גם על יכולת התפוקה של עמיתיהם האנושיים. החוקרים בדקו את תפוקת העבודה של פועל שנמצא בתחרות מול רובוט וגילו כמה נתונים מעניינים שיתכן ויהיה להם משקל רב בעיצוב סביבת העבודה העתידית.

במסגרת המחקר התחרו אנשים ברובוט וביצעו משימה מייגעת – ספירת כמות ההופעות של האות G במחרוזות תווים אקראיות. הסיכוי של כל משתתף לזכות בפרס כספי בניסוי נקבע לפי ההפרש בין התוצאה שלו בביצוע המשימה לבין תוצאת הרובוט בביצוע אותה המשימה בדיוק. תוצאות הניסוי הראו כי ככל שהרובוט תוכנת לבצע את המשימה באופן מהיר יותר, הרי וביצועי המשתתפים האנושיים במשימה ירדו. למרות זאת, יש לציין, הירידה בביצועי המשתתפים לא הייתה מאוד דרמטית (מדובר ב-8.4 אחוזי ירידה בביצועי המשתתפים כתוצאה מהכפלת ביצועי הרובוט פי 9), אך היא הייתה עקבית ומורגשת סטטיסטית. בנוסף, ההערכה של המשתתפים שלהם כלפי עצמם והחיבה שלהם כלפי הרובוט ירדו ככל שהרובוט היה מהיר יותר.

אז מה המשמעות של כל זה ובכן , עורכי המחקר אומרים כי החשיבות הראשונה של הממצאים היא כלכלית. לטענתם ממצאיו תומכים ברעיון לפיו אנשים מעריכים תגמולים לא רק לפי ערכם האבסולוטי, אלא גם ביחס לציפיותיהם. יכול להיות שמשתתפי הניסוי ניסו למנוע מעצמם להתאכזב מאי התממשות ציפיות. על פי הסבר זה, כאשר הרובוט היה איטי ולא יעיל, ציפיותיהם לזכות בפרס היו גבוהות יותר ולכן הם עבדו קשה יותר כדי להבטיח לעצמם סיכוי גבוה יותר לזכות בפרס, ולא להתאכזב ביחס לציפיותיהם הגבוהות. מנגד, כאשר הרובוט היה מהיר ויעיל, ציפיותיהם לזכות בפרס היו נמוכות יותר ולכן הסיכוי להתאכזב ירד ואיתו ירדה מעט המוטיבציה. יש לציין כי הרעיון לפיו אנשים רוצים להימנע מאכזבות ביחס לנקודת ייחוס קשור ל"שנאת ההפסד", שאפיינו החוקרים פורצי הדרך שהחלו את דרכם האקדמית באוניברסיטה העברית עמוס טברסקי וזוכה פרס הנובל דניאל כהנמן, עוד לפני 40 שנה. זה רעיון שהגיע מתחום הפסיכולוגיה ואומץ בהמשך כחלק מהמודלים הכלכליים. המחקר הכלכלי כיום מנסה להתקדם צעד אחד קדימה ולהבין מה קובע את נקודת הייחוס במקרים שונים.

״הניסוי שלנו תומך ברעיון שציפיות מהוות לפחות חלק מנקודת הייחוס, כלומר, שאנו משווים את מצבנו באופן עקבי למה שציפינו שיהיה״, אמר פרופ' אורי חפץ, שהשתתף בעריכת המחקר ביחד עם שני הדוקטורנטים, גיא ישי ובניה דרייפוס, שלושתם מהמחלקה לכלכלה ומהמרכז לחקר הרציונליות באוניברסיטה העברית. הרובוטיקנים שלקחו חלק במחקר הם הדוקטורנט אלאפ קשירסגר ופרופ' גיא הופמן מאוניברסיטת קורנל, אשר פרופסור חפץ נמנה גם על צוות חוקריה.  ״השאלה מהי נקודת הייחוס עדיין פתוחה ומסקרנת חוקרים רבים, וצעד חשוב נוסף מבחינתנו הוא להבין לא רק מה מרכיב אותה אלא גם כיצד היא מתעדכנת" הוסיף חפץ. "אנחנו משנים את נקודות הייחוס שלנו כל הזמן, ובפרט כאשר אנחנו מוזנים במידע ולומדים משהו חדש שלא ידענו קודם על העולם או על עצמנו. בעקבות עדכון נקודת הייחוס אנו עשויים לשנות החלטות כלכליות משמעותיות בחיים, ואולי אפילו לשנות תפיסות נורמטיביות, למשל לגבי מה הוגן ומה לא בעולם הכלכלי. הבנת התהליכים האלה מסקרנת אותנו ומובילה את המחקר שלנו".

בניה דרייפוס הוסיף: "בתכנון ניסוי שמחובר באופן הדוק לתאוריה הדברים הקטנים ביותר עשויים להיות חשובים, במיוחד כשעוסקים בנושא עדין כמו הציפיות שאנשים מחזיקים בהם מראש. למשל, עשויים להיות חיזויים שונים במקרה בו נותנים למשתתפי הניסוי את הפרס שזכו בו כמה דקות אחרי הניסוי ובמקרה בו נותנים להם את הפרס יום אחרי הניסוי". גיא ישי: "בסופו של דבר תהליך קבלת ההחלטות של אנשים הוא עדיין קופסא שחורה בשבילנו. אנחנו חושבים כל הזמן איך לשפר את המבחנים האמפיריים שלנו כדי למצוא ראיות ישירות יותר להסברים התאורטיים".

חשיבות נוספת של הממצאים היא תרומתם להבנה טובה יותר של סביבות העבודה של העתיד, שישלבו אנשים ורובוטים בדרכים שונות. לטענת החוקר גיא הופמן, ״כבר היום אנו רואים אנשים ורובוטים עובדים זה לצד זה במשימות דומות בעבודה, למשל בסופר עם קופות אוטומטיות לצד קופאים, או בפסי ייצור אוטומטיים למחצה. בעתיד אנו צפויים לראות יותר ויותר מקרים כאלה. הניסוי מבליט את העובדה שחלק מהאינטראקציה בין אנשים ורובוטים יכול להיות מאופיין בתחרות, גלויה או סמויה, ולאו דווקא בשיתוף פעולה פורה. במצב זה, חשוב להבין כיצד הרובוטים עשויים להשפיע על התחושות ועל התמריצים של העובדים האנושיים כדי לשפר את סביבות העבודה שלנו. חשוב להדגיש שמדובר בניסוי אחד שבחן את הנושא, וצריך לזכור שיש עוד עבודה מדעית רבה בנושא בהמשך".