אב ששכח את ילדו ברכב: "אף אחד לא צריך לחשוב 'לי זה לא יקרה'"

"לקחתי ילד מהגן, בדרך רצתי לקנות כמה דברים בסופר. יצאתי עם הטלפון מהאוטו, סגרתי והלכתי. שכחתי את הילד באוטו". זה היה יום שגרתי עבור א', יום בו נסדק הגבר הכי חשוב בחייו של הורה - ההגנה על ילדו שלו. בשבוע שבו פעמיים, יום אחרי יום, נשכחו פעוטות ברכב בחום הקופח ומתו, שיחזר א' את האירוע שקרה לו, אבל הסתיים, למרבה המזל, אחרת.

"החיים שלנו כאנשים עובדים הם לא כל-כך פשוטים. כל פעם יש משהו אחר", הוא מנסה להסביר מה גרם לאותו אירוע. "שכחתי שהילד באוטו. הייתי בחנות, ממשיך לדבר בטלפון. פתאום נכנסו אנשים ואמרו שהילד באוטו. זרקתי הכל ורצתי אליו. הוצאתי אותו מהמכונית, כולו אדום, מזיע. הוא בכה ואני בכיתי גם".

א' יודע שגם אצלו זה היה יכול להסתיים בטרגדיה. "פשוט הגעתי בזמן. לא בזכותי. בזכות אנשים שהיו במקרה באזור. לכל אחד זה יכול לקרות. בן אדם לא צריך להיות עם המחשבה שאצלו זה לא יקרה".

"אף הורה לא רוצה להשאיר ילד באוטו הוא שוכח כי זה עוד מטלה ואין אולי מספיק תשומת לב לכך שיש בזה סכנת מוות. מדובר באנשים נורמטיבים. הם טרודים בגלל שהם עובדים", טוען פרופ' צבי זמישלני, מנהל המרכז לבריאות הנפש גהה. "הצורך להאשים את הטכנולוגיה זה צורך לעשות סדר, אבל שכחו ילדים גם לפני 10 שנים. אפשר לכבות את הטלפון. טלפון זה מקרה פרטי, גם בלעדיו אדם חושב על דברים. אם נבדוק את המקרים נראה שלא כולם קשורים לטלפון שהגיע".

גם הוא, כמו אחרים, מצביע על כך ששלושת המקרים של השבועיים האחרונים אירעו כשהאב שכח את הילד. "בדרך כלל מדובר בהורה שפחות מעורב בגידול הילדים. זה פחות מרכזי בחייו, הוא מתייחס להסעת ילדים כלעוד מטלה", אומר זמישלני. "תגובת הגברים מגיעה מאזורים מוחיים, לקבלת החלטות. זו גם הבעיה של האמא, היא דואגת יותר, היא מגזימה. אבל הצד שיכל ללהיות יותר בעייתי זה הצד שאין מצב שהיא תשכח את הילד", מסבירה פרופ' תלמה הנדלר מהמרכז לתפקודי המוח בבית החולים איכילוב ואוניברסיטת תל אביב.

אבל התופעה לא ייחודית להורה הישראלי. בארצות הברית, לדוגמה, הרקיע מספר המקרים הללו עד לכדי 650 פעוטות שמתו אחרי שנשכחו ברכב נעול ב-15 השנים האחרונות. בעקבות זאת, יצאו הרשויות האמריקניותבקמפיין הסברה נרחב והורים ששכחו את ילדיהם הועמדו לדין. בארץ עד היום הגישה הרווחת היא שהורה ששכח את ילדו ברכב סובל די מהתוצאה.

אבל יש כאלה שחושבים שהדבר צריך להשתנות. "אדם שדרס את ילדו או בן דודו או מישהו אחר מתוך המשפחה, מקרה זה הוא קל בעיני מישהו? ובכל זאת הועמדו לדין", תוהה תת-ניצב (דימוס) מירי גולן, לשעבר ראש יחא"ה. "לא צריך להירתע מאכיפת החוק, אחרת אין לו שום משמעות".