ניסוי: עד כמה אנחנו מכורים לטכנולוגיה?

(12:21 דקות)

הרעיון פשוט. לקחנו שני נסיינים, ניתקנו אותם מהטלפונים, האינטרנט והטלוויזיה, ובדקנו איך הגמילה משפיעה על גופם. זה לא מתיימר להיות ניסוי מדעי נוקשה, אלא בדיקה ראשונית שתבחן האם גם הגוף שלנו משועבד לטכנולוגיה, או שזה רק השעמום שדוחף אותנו אל המסך המנחם?

אריאל בן עטר הוא תלמיד תיכון 16.5 מזיכרון יעקב. יש לו יותר מ-4,000 חברים בפייסבוק, 1,500 עוקבים באינסטגרם, והוא שבר כל שיא אפשרי ב"פיפ"א פרו". הוא מבלה בין שבע לתשע שעות בממוצע בין המסכים השונים המרכיבים את חייו.

טל תיגר, בן 40, הוא בעל רשת חנויות לאביזרי יוקרה לחצר. יש לו שלושה טאבלטים, שני לפטופים, וארבעה חשבונות מייל שונים. וכן, הוא מתעקש שהוא זקוק לכולם. במסגרת הניסוי המרושע בו הסכים ליטול חלק, הוא ייאלץ להיפרד מכל חבריו הטכנולוגיים, ל-48 שעות.

ביום הראשון, הנסיינים התחילו לפתח תסמינים מדאיגים. בן עטר, תלמיד תיכון להזכירכם, אף החל לשטוף כלים. תיגר מתקשה להירדם. הגעגועים לטלפון הסלולרי האהוב טורדים את מנוחתו. אולם מלבד נדודי השינה, יש גם כמה תופעות חיוביות. בן עטר עשה ניסיון מגושם ללמוד למבחן הבגרות. תיגר חזר הביתה מוקדם, באור יום, והספיק לקפץ עם שלושת ילדיו על הטרמפולינה.

כעבור יומיים של גמילה בשיטת "התרנגול הקר", הנסיינים מתייצבים לבדיקות רפואיות במעבדה של ד"ר אנדרה וייסמן, מומחה להתמכרויות מבית החולים ברזילי באשקלון. מלבד החוויה הנפשית הקשה, הם סובלים מלחץ דם מוגבר. "אדם שהוא מכור הוא כלוא בתוך עולם שהוא מאוד צר", מסביר ד"ר וייסמן. "זה כמו כל התמכרות אחרת, אין שום הבדל".

למרות הנתונים הלא מעודדים, החדשות הטובות הן שהנסיינים שלנו לא באמת מכורים לטכנולוגיה. כאלה יש פחות מחצי אחוז בקרב האוכלוסייה בישראל. החדשות הפחות טובות הן שזה לא בהכרח אומר שהשימוש המוגזם לא גובה מחיר.