התאמן בפארקור ונותר משותק: "אני לא יודע איך שרדתי"

מגדר לגדר, בין גגות, בקצוות בניינים או על מנופים בסרטונים שגורמים לפחד גבהים רק מלצפות בהם. בשנים האחרונות הפך הפרקור מספורט של תנועה בין מכשולים למשחק אקסטרים מסוכן - הצפיות ברשת עולות ככל שהסיכון גבוה.

נערים מכל העולם מציפים את הרשת בפעלולים קיצוניים, ולא פעם הנסיון לחקות את הגיבורים עולה להם ביוקר. דניאל גרונפלד בן ה-16 נותר משותק לאחר שקפיצה אחת שלו הסתיימה בכי רע.

לפני שבועיים, עוד יום שגרתי, דניאל טפס על פרגולה בשכונה ובצע סלטה נוספת, אולי האחרונה שלו. "לא יודע מה עבר עליי, אבל פשוט עליתי לשם. דפקתי קפיצה, יצא לי בהתחלה סלטה, מה שרציתי, אבל אחרי זה כשנחתתי על הסככה שמתי לב שהיה שם איזה קרע קטן. נקרעתי, פשוט נבלעתי בפנים", מתאר גרונפלד, "הגובה של הסככה היה בערך 4-3 מטרים, אפילו יותר. הייתי אמור להתרסק על הראש אבל משום מה הצלחתי איכשהו להסתובב באוויר. נחתתי על הגב, אני לא יודע איך שרדתי".

כתבות נוספות בחדשות 10 >>

בתוך משפחת פשע - העבריין שחצה את הקווים: אני איש מת מהלך

קושנר בדרך לישראל: ישוחח גם עם מנהיגי מדינות ערב

פרשת הצוללות - פרסום ראשון: עו"ד שמרון ייחקר בחשד לשוחד

בבריטניה כבר הבינו והפכו את הפרקור לספורט מקצועני. בקנדה יש יותר מתחמי פרקור ממגרשי כדורגל. ואצלנו - ענף הספורט עלה באיחור, ומתייחסים אליו כמו לעולה חדש. מלבד עמותה לחובבנים, אין לפרקור גג מקצועי, בקושי הדרכה.

תום מצליח, מאמן פרקור הסביר: "אתה לומד לעשות את זה באזור שהטעות לא אומרת פציעה, אז ללמוד את זה על דשא זה לא בטיחותי. צריכים מזרן מיוחד, שאם אתה נופל על הטוסיק אתה לא נפצע וזה לא כואב. אחרי שאתה מפתח את היכולת ואת המודעות ללמוד איך לעשות את המהלך הזה וגם איך ליפול, אפשר לעשות את זה בחוץ".

הנער שהקדיש את כל חייו לפרקור, מתפלל שרק יוכל ללכת. הרגליים הגמישות הפכו לכבדות ומסרבלות ודניאל שקפץ בין גדרות צריך להתאמץ היום כדי להוציא קרטון חלב מהמקרר. "לא שווה לסכן את החיים בשביל כמה צפיות. החלום שלי זה ללכת", סיכם גרונפלד.