אסור לחכות לטרגדיה הבאה: האם שיצאה בשאלה דורשת לראות את ששת בניה

כשבוע עבר מאז סערה המדינה בעקבות סיפורה של אסתי וינשטיין ז"ל, החרדית שחזרה בשאלה וששמה קץ לחייה לאחר שלא הייתה בקשר עם שש מבנותיה במשך כשבע שנים. ישנן נשים רבות שחיות סיפור דומה, ואחת מהן הסכימה להיחשף: אביבה דוד גרה במרחק של שני רחובות בלבד מששת בניה, ובכל זאת הגרוש שלה לא מאפשר לה לפגוש את ילדיה. "אני לא ישנה בלילות כי יש לי סיוטים, אבל אני רק רוצה שיהיה להם טוב", אמרה דוד.

"התחתנתי בגיל 18 ורבע, הבן הקטן שלי בן 6 והגדול בן 16 וחצי, אבל הגרוש שלי מונע ממני לראות את הילדים", אומרת דוד. "שנה שלמה שלא ראיתי אותם בכלל, רשויות הרווחה אפילו קיבלו הוראה לעשות תסקיר, אבל הוא פשוט לא נותן לי לראות אותם".

דוד מספרת כי תהליך יציאתה בשאלה ארך שנים, ושהיא עשתה זאת מכיוון שהיא הייתה במצב נפשי קשה בגלל הזוגיות בו הייתה וכי התחילה ללמוד - אז הבינה כי זו לא הדרך בה היא רוצה לחיות: "הפסקתי להאמין, רבנים אמרו לי שככל שאסבול יותר אז גן העדן שלי יהיה גדול יותר, ולא הסכמתי להיות בזוגיות כזו". היא מוסיפה כי אמנם בעלה לא הכה אותה, אך הוא עשה דברים אחרים שהיא לא מעוניינת לחשוף אותם לטובת ילדיה.

"נרשמתי בזמנו ללימודים באוניברסיטה הפתוחה, בהתחלה הוא אפילו הסכים לכך, אבל אז הוא והקהילה לא הסכימו לכך ואפילו הציעו לי כסף כדי להפסיק ללמוד אבל סירבתי, זה היה החמצן שלי", מספרת דוד. "אני גרה שני רחובות מהם, הילדים שלי אפילו יודעים את זה, אבל אסור לכם ללכת אליי". לפי דוד, בעבר היא הייתה הולכת לספסל שנמצא ליד בית הכנסת אליו הולכים בניה, והייתה ניגשת אליהם ואף מחבקת ומנשקת אותם, אך באיזשהו שלב אביהם הפסיק להביא אותם לשם - ועכשיו היא פשוט מחכה בספסל שליד בית הכנסת שלהם בשקט ולא פונה אליהם.

בנה הגדול של דוד לומד בישיבה והוא אפילו מתקשר אליה מדי פעם, והוא גם היחיד שמותר לה להתראות איתו - וכשזה קורה מדובר במפגשים חטופים במיוחד: "אני רואה אותו בכל פעם למשך כחמש דקות, אני הולכת בשעות הערב המאוחרות לסופר שנמצא ליד הישיבה שלו, שם הוא קונה כל מיני ממתקים ומה שהוא צריך, ומתפללת שיהיה תור ארוך בקופה כדי שיהיה לי יותר זמן איתו". דוד אף מספרת כי הגרוש שלה אומר לבנה הבכור כי אם ימשיך להיפגש עם אמו הדבר ייפגע בסיכוייו לקבל שידוך טוב בעתיד.

דוד אומרת כי בעלה לשעבר מסרב לתת לפקידת הסעד להיכנס לבית כדי שתוכל להביע חוות דוד, והיא תוהה כיצד הדבר לא מדליק אצלה נורות מכיוון שהוא כנראה מסתיר משהו. "אני במאבק כבר שלוש שנים וחצי, ניסיתי לעשות הכל בדרכים המקובלות, וראיתי את הסיפור של אסתי ויינשטיין וחשבתי שזו לא חוכמה לצעוק אחרי שמישהי מתאבדת, החוכמה זה לעשות את מה שצריך כבר עכשיו. אני לא רוצה להוציא את הילדים מהעולם שבו הם נמצאים, אגדל אותם כחרדים אם ירצו, אני רוצה שיהיה להם טוב".

"הסיפור של אסתי זעזע אותי, עכשיו אני חזקה אבל בנאדם לא יכול לדעת מתי הוא יתרסק וירגיש שהכל סוגר עליו, זה מה שהרגשתי עד לאחרונה כשגם רשויות הרווחה טרקו לי את הדלת", מספרת דוד על הנתק מילדיה. "בהתחלה לא יצאתי מהבית, היו לי תקופות מאוד קשות, אבל אמרתי לעצמי באיזשהו שלב שאני רוצה שהילדים שלי יסתכלו מה נעשה מאמא שלהם ושיראו שאני אישה חזקה שבנתה את עצמה, זה מה שנותן לי כוח ליום-יום. אני לא ישנה בלילות, יש לי סיוטים כי כל מה שאני מדחיקה ביום מתעורר בלילה".

תגובת גורמי הרווחה בעירייה: "המקרה הובא לידיעת גורמי הרווחה בעירייה רק בחודש אוקטובר האחרון עם פניית בית הדין הרבני לעירייה בבקשת חוות דעת ומטופל מאז. גורמי הרווחה אמונים על שמירה על טובת הילדים ומאמינים כי טובתם להיות בקשר עם שני הוריהם, במקרה זה גם עם אמם גברת אביבה דוד, וממשיכים לפעול לחידוש הקשר בין האם לילדיה. עם פניית בית הדין לעירייה נעשו מספר ניסיונות לפעול מול האב שלא צלחו בשל אי שיתוף פעולה. היום הודיע האב לגורמי הרווחה כי בית הדין פנה לגורם מקצועי נוסף בקהילה אשר יבחן את בקשת האם לחידוש הקשר עם ילדיה. לאור זאת, גורמי הרווחה יפנו לבית הדין בבקשה לקבל הנחיות כיצד להמשיך ולטפל במקרה".