להקים עסק זה עסק: על ההישרדות הקשה כעסק קטן

לפני שנתיים החלטנו, שני חברים שהכירו עוד מימי גרעין הנחל, לעשות משהו ביחד, משהו שונה, יוזמה עסקית בצבע כחול לבן. לא ידענו הרבה אבל מה שכן ידענו בביטחון זה שאנחנו לא רוצים להיות שכירים. רצינו ליצור משהו משלנו ולפתוח מקום שעוד אין כמוהו.

בעוד חברים אחרים שלנו החליטו לנסוע ולפתוח עסקים בברלין, לונדון ופריז, אנחנו האמנו בישראל הקטנה ולכן החלטנו לפתוח את העסק שלנו ביפו-תל אביב. לא בדיוק ידענו איזה עסק אנחנו מקימים אבל החלטנו לשכור חלל בשוק הפשפשים, חלל הרוס ומוזנח שדרש שיפוץ מאסיבי. וככל שעברו הימים, וככל ששיפצנו את המקום יותר (ובעצמנו), הלך והתגבש הקונספט למיזם.

צפו בקטע מהפרק השני בסדרת הכתבות "לחם, עבודה" שישודר הערב:

לשנינו הייתה זיקה לתחום העיצוב, האחד הוא בוגר המחלקה לעיצוב תעשייתי במכון הטכנולוגי חולון והשני בוגר החוג לתקשורת במכללת ספיר. נזכרנו במאות המעצבים שהכרנו במהלך הלימודים ובתערוכות השונות שבהן ביקרנו, מעצבים צעירים שיוצרים מוצרים מצוינים אבל פשוט לא נחשפים לקהל הרחב.

וכך לפני שנה, נפתחה לה חנות קטנה בשם "אסופה", חנות עיצוב ששמה לה למטרה לקדם מעצבים צעירים בתחילת דרכם. אמרנו לעצמנו שמי שיגיע לסייר בחנות שלנו ירגיש כאילו שהגיע לתערוכה; רצינו ליצור חלל שהתחושה בו תהיה של התפעמות ויצירתיות. עד לשלב הזה הכל הלך לפי התוכנית, הרגשנו שאנחנו על דרך המלך ושאנחנו ממש חוזים את העתיד. אבל אז הגיע החלק הפחות יצירתי, והתחלנו להתעסק ולעבוד במה שנקרא "לפתוח עסק בישראל". ביורוקרטיות, מוסדות ממשלתיים, בנקים, עורכי דין, רואה חשבון... כל אלה הם רק חלק קטן מהכיף של פתיחת עסק צעיר.

70 אלף שקל? לא מספיק

התחנה הראשונה שלנו, כפי שהמליצו לנו חברים, היתה מט"י, המרכז לטיפוח יזמות, העוזר ליזמים צעירים. ניגשנו והתחלנו בתהליך ליווי שבמהלכו הציגו בפנינו את אפשרויות הסיוע, שכמובן הטובה מביניהן היא הלוואה ללא ריבית, לה זכאי כל עסק חדש בישראל פעם אחת בחייו. העניין הוא שכאשר פותחים עסק חדש, הכי מפחיד זה לקחת הלוואה. הדבר האחרון שאתה רוצה זה למצוא את עצמך קבור בחובות אחרי שהעסק נכשל, או לחלופין להיות במצב שבו אתה מחזיר המון כסף בחודש לכל מיני בנקים.

אחרי התלבטויות החלטנו ש"אם לא לוקחים סיכונים לא מצליחים". הלכנו על הלוואה ללא ריבית בסכום של 70 אלף שקלים. מה שלא ידענו אז, זה שבסכום כזה לא באמת אפשר לפתוח עסק. הבנו למעשה שהתכנית העסקית שאותה גיבשנו תחת הליווי של מט"י היא למעשה מאוד כללית ולא מותאמת לצרכינו בתחום העיצוב.

צפו בפרק הראשון בסדרה, אתמול: "עובדים ועניים"

[brightcove_iframe video_id='ch10archive_37227703-13_1800' autoplay='0' credit='' desc='' kid='' duration='597'']

לפעמים פשוט בא לנו לענות "אין פלא שאתם לא רואים דברים כאלה בארץ. זה פשוט קשה מדי". מחברים שפתחו עסקים בחו"ל אנחנו שומעים על תמיכה בפרויקטים מיוחדים, ועל סטודיואים לעיצוב שמקבלים מענקים לקידום ופיתוח

הקשיים שמסתתרים מאחורי החיוכים

אנשים שנכנסים היום לחנות שלנו מתרשמים מאוד מאסופת המוצרים המוצגת בחנות. אנחנו כל הזמן שומעים מחמאות בסגנון: "זו חנות כמו באירופה", "חנות מוזיאון אבל לא בארץ", "ראיתי חנות כזאת בברלין, בפריז, בניו יורק", ואנחנו בתשובה תמיד מחייכים ואומרים "עכשיו יש גם בארץ".

העניין הוא שמאחורי החיוכים שלנו מסתתרים הקשיים הרבים שאיתם אנו מתמודדים מיום הפתיחה. לפעמים פשוט בא לנו לענות "אין פלא שאתם לא רואים דברים כאלה בארץ. זה פשוט קשה מדי". בינתיים אנחנו נמנעים מלדבר על נושא הירידה מהארץ, אבל מהסיפורים שאנחנו שומעים מחברים שלנו שהלכו ופתחו עסקים בחו"ל אנחנו מבינים ששם תומכים בפרויקטים מיוחדים, וששם סטודיואים לעיצוב מקבלים מענקים לקידום ופיתוח.

האם מענק זו מילה גסה בישראל? ואם כן, אז מה עם דברים קטנים שיכולים היו לעזור... הנחות במיסים? במע"מ? בארנונה? מושגים שקיימים בעולם הפרטי לבעלי הכנסה נמוכה, אבל נשכחו כשמדובר בעולם העסקים