סשה נורה ולא האמין שישוב, שגיא לא ידע אם משפחתו שרדה מ-7.10
משפחותיהם של סשה טרופנוב ושגיא דקל-חן מסרו הצהרות מביה"ח שיבא, יממה לאחר שחרורם מהשבי. ספיר כהן, זוגתו של סשה, אמרה כי הוא "התפלל שלא אחכה למישהו שלא ישוב". אשתו של שגיא דקל-חן: "ספר 43 מיליון שניות בגיהנום". סשה נפגש עם אחיו של החטוף טל שוהם - וביקש: "תצילו את כולם"
יממה לאחר ששגיא דקל-חן וסשה טרופנוב שוחררו משבי חמאס אחרי 498 ימים בעזה, כשלצידם יאיר הורן, הערב (ראשון) מסרו משפחותיהם הצהרות בבית החולים שיבא-תל השומר. ספיר כהן, בת זוגו של סשה ששרדה גם היא את השבי לצד אמו וסבתו, אמרה בהצהרה: "יש לי את הזכות לעמוד פה. סשה סיפר לי שכל הזמן הזה הוא התפלל עליי, שאמצא גבר שאני אוהבת. הוא התפלל שלא אחכה לו, כי הוא לא רצה שאני אחכה לגבר שאף פעם לא יחזור הביתה". אמו של סשה, ילנה, אמרה: "אני מרגישה שקיבלתי את החיים, הנשמה והלב שלי בחזרה. סשה נורה ברגליו. זה נס שהוא הולך".
"זכיתי לחבק שוב את סשה", אמרה ספיר, "אני מודה לכל מי שלקח חלק בהגשמת החלום. אני כל יום מודה לאלוהים על הזכות שניתנה לי כל כך הרבה אנשים טובים. אני מודה גם למקבלי ההחלטות. אנחנו מוכרחים להמשיך בדרך הזו ולהשיב את כל החטופים והחטופות הביתה. מקווה שאנחנו, עם ישראל, נהפוך למשפחת משוחררים".
לאחר מכן נשאה דברים אביטל דקל-חן, רעייתו של שגיא: "אהוב לבי חזר הביתה. הוא כאן, ממש מעלינו, במחלקה. עומד על הרגליים עם חיוך ענק ושמחה בלב. במבט לאחור אני נזכרת איך ב-7.10 עמדתי בממ"ד עם שתי בנותיי, בהיריון מתקדם. במשך שעות חיכיתי לשגיא שיחזור ויפתח את הדלת. ידעתי שלא משנה איזה ימים נעבור – שגיא יחזור הביתה. לאורך כל התקופה הזו אמרתי לעצמי שאם יש משהו שיכול לנצח את הסיפור הזה – זו האהבה והחיבור שיש לי ולשגיא. כשחזר, גיליתי עד כמה זה היה נכון. הוא לא ראה אור יום מ-7 באוקטובר, ולא ידע מה קרה איתי ועם הבנות. הוא גילה מה קרה איתנו יום לפני השחרור. איך הוא הצליח להחזיק מעמד? בזכות האהבה".
"לצד השמחה וההתרגשות, לא יכולתי שלא לחשוב על כל הילדים שעדיין מחכים לאבות שלהם שישובו", הוסיפה רעייתו של שגיא, "יש לנו במדינת ישראל ילדים קטנים שהופרדו מאבא שלהם, ובכל יום מתעוררים ושואלים מתי אבא חוזר. אנחנו חייבים לעשות הכול כדי שהשאלה הזו לא תישאל ואבא שלהם יחזור הביתה. יש לי כאב ענק על כל מה שאיבדנו, על כל החברים שלנו שאינם, על כל כך הרבה אנשים טובים שנרצחו באותה שבת, על כל החיילים שנפלו בקרבות – שבזכותם אנחנו עומדים כאן היום. אני רוצה לחזק את המשפחות ולשלוח כוחות לפצועים. מבקשת לפנות את שאר משפחות החטופים – אל תאבדו תקווה. אנחנו נחזיר את כל מי שנשאר שם, כי אין אופציה. פשוט אין".
אביו של שגיא, יהונתן, הודה למקבלי ההחלטות, ואמר כי "היה דרוש אומץ כדי להגיע להסכם, אך רק כך יהיה ריפוי".
היום פורסם סרטון שבו תועד סשה טרופנוב מניח תפילין בבית החולים. בנוסף, נשיא המדינה יצחק הרצוג ורעייתו מיכל שוחחו היום עם סשה ועם אמו. לילנה אמרו: "אנחנו ממש מתרגשים לראות אותך, כמה אנחנו שמחים. זה ריגש אותנו עד דמעות לראות אותך אתמול, ולראות אותו, זה העיקר! כל הכבוד, באמת, אהבה גדולה".
הרצוג אמר לטרופנוב: "סשה היקר, וואו, אתה לא מבין כמה אני מתרגש. תחשוב איזו עוצמה שאנחנו מתקשרים אליך בדמעות, מתרגשים לראות אותך. עקבנו אחריך". טרופנוב השיב: "אני שמח להיות פה, אני מודה לך על הברכות. הדבר שבאמת צריך הוא להחזיר את כולם. באמת, אני חושב שזה הדבר הכי חשוב שצריך לעשות. השמחה על החזרה שלנו היא חלקית, כל עוד אנשים עדיין נמצאים שם".
הערב פורסמו במהדורה המרכזית העדויות הראשוניות של סשה, שגיא ויאיר מהשבי, שמהן עולה כי בקבוצה של יאיר ושגיא, שהוחזקה במנהרות, התעללו המחבלים פיזית בחטופים, הצליפו בהם וחבטו בהם במקלות. יאיר ושגיא הורעבו וקיבלו אוכל שאינו ראוי למאכל.
עוד עולה מהעדויות כי המחבלים היו אובססיביים לקבל פרטים על השירות הצבאי של השלושה, ועינו אותם כדי שימסרו מידע. כמו כן, שורדי השבי הורעבו במכוון, וסיפרו שהמחבלים מודעים למה שקורה בישראל - ומשתמשים באמירות של שרים וח"כים כדי להתעלל נפשית בחטופים. סשה טרופנוב הבין בשבי שכדי לשרוד הוא חייב לתקשר עם המחבלים שמחזיקים בו, ולכן למד ערבית מהר. הוא הוחזק לבד, ובניסיון לשמור על שגרה ושפיות - התחזק באמונתו על-ידי תפילות.