ציפו חודשים שנעשה הכול כדי שישוחררו. היום הם חזרו בארונות
אברהם, חיים, אלכס, יורם נדב ויגב נחטפו בחיים וציפו שנעשה הכול כדי לשחרר אותם. היום הם שבו בארונות. זהו מחיר המחדל - שמוגש בתשלומים כואבים
מחיר המחדל מוגש לנו בתשלומים כואבים. אובדן בהמשכים. צער על צער, כאב על תסכול. הבוקר (שלישי) נוספה הוודאות הנוראה על הירצחו של אברהם מונדר, שמשפחתו עוד נאחזה באפשרות שהוא חי בתופת. מונדר היה בן 79. הוא לחם ונפצע במלחמת ששת הימים, עבד במפעל נירלט של ניר עוז ושר במקהלה. אשתו רותי, שחזרה מהשבי, איבדה בן שנרצח ב-7 באוקטובר וחוותה את האימה בעצמה - כמו הבת שלו, קרן, והנכד אוהד - שעשו הכול כדי לדמיין את זה אחרת.
יחד עם מונדר הובאו לארץ גם גופותיהם של חמישה חטופים נוספים. כל אחד מהם הוא סיפור של הארץ הזאת: חיים פרי, בן 80 מניר עוז, נחטף כשהגן על אשתו אסנת בביתם; אלכס דנציג, בן 75 מניר עוז - מורה וממייסדי המשלחות לפולין שעבד 30 שנה ב"יד ושם"; יורם מצגר, בן 80 מניר עוז, נחטף מביתו עם אשתו תמר ששוחררה בעסקה הקודמת. היה ממקימי היקב בקיבוץ; נדב פופלוול, בן 51 מנירים, היה איש מחשבים וחובב מדע בדיוני. הוא נחטף מהממ"ד עם אמו - ששוחררה גם היא בעסקה הקודמת; ויגב בושכטב, בן 35, גם הוא מנירים, שהיה טכנאי סאונד. הוא גידל חמישה כלבים וחמישה חתולים. גם אשתו רימון שוחררה בעסקה.
כולם היו חיים כשנלקחו בשבי, כולם הצליחו לשרוד חודשים בציפייה שנעשה הכול כדי לשחרר אותם. כולם חזרו בארונות - ופוערים חלל נוסף בליבה של החברה הישראלית. מעגל השכול, בינתיים, מתרחב. יהי זכרם ברוך.