בר כלף הובא למנוחות, אביו ספד לו: "עברת חוויה קשה, שמור עלינו"

בר כלף בן ה-33, שהצית את עצמו השבוע בעקבות התמודדות עם מחלת נפש, הובא היום (שישי) למנוחות במושב אביחיל שבשרון. אביו דיבר מעל קברו והטיח: "למה לא נותנים לי לראות את הקבורה של הבן שלי?". לאחר מכן ספד לבנו: "בר שלי, עברת חוויה קשה מאוד, עכשיו שמור על גל ורומי". איציק סעידיאן ספד: "זה אני בקבר שם".

מותו של כלף, שלחם במבצע צוק איתן בשנת 2014, נקבע אתמול בבית החולים שיבא תל השומר. במשפחתו האשימו את אגף השיקום של משרד הביטחון, שלא הכיר בו מעולם וקבע כי הוא מתמודד עם מחלת נפש שאינה פוסט טראומה ואינה קשורה לשירותו הצבאי. כלף פונה לבית החולים כשהוא במצב קשה וסובל מכוויות בכל חלקי גופו.

משפחתו של כלף נאלצה להיאבק הבוקר עם חברה קדישא סביב סידורי הלווייתו של כלף, לאחר שהחברה לא הסכימה לקבור אותו בנתניה מסיבות שונות. אביו הטיח בקברנים: "למה לא נותנים לי לראות את הקבורה של הבן שלי? כי אסור? יש פה בן אדם, יש פה רגש. כל היום רק דת ודת ודת".

בהלוויה נכח גם איציק סעידיאן, שהצית עצמו בעבר במחאה על התנהלות אגף השיקום של משרד הביטחון: "זה אני בקבר שם, תבינו. השליחות שלי לא שווה כלום עכשיו. והכי עצוב זה, שלא שווה למות בשביל המדינה שלנו".

סעידיאן הודיע כי בכוונתו להישאר בבית העלמין עד שיועבר כלף לחלקה הצבאית והוסיף: "קורא לכל מי שזעק את זעקתי לצאת ולזעוק את זעקתו של בר".

ביום שלישי סיפרה כוכי ערבה, אמו של כלף, לחדשות 13 על סערת הרגשות שבה היא נמצאת, ותקפה את מנגנוני המדינה שלא סייעו לבנה ולה. "קרה לנו אסון, אני פשוט בהלם", אמרה כוכי ותקפה: "יש בי כעס מאוד גדול, לא הקשיבו לי ולמצוקה שלי כאמא ששלחה את הבן שלה ליחידה קרבית. הייתי יכולה להגיד לבן שלי 'סליחה בר, לא'. אי אפשר לחשוב שלוקחים ילדים בני 18 לשלוש שנים, שצריכים אחרי זה להתמודד עם החיים, ולחשוב שכלום לא יקרה וששום תופעה נפשית לא יכולה לקרות. מפקירים מלא פגועים בשטח, זלזלו בו והפקירו אותו".

בנוגע לדמיון בין המעשה של בר לזה של איציק סעידיאן, אמרה האם: "בחיים לא חשבתי על המקרה של סעידיאן ככה. אני כל כך ניסיתי להציל את בר, שיתפתי כל כך הרבה אנשים שמכירים אותי. מפקירים פצועים בשטח. אני בטוחה שהבן שלי הוא לא היחיד. הקצינת נפגעים של כפיר הגיעה פעם וזהו, זונחים אותם ככה וזהו".

עוד סיפרה כי בנה שאף להיות לוחם בצבא והתגייס ליחידת כפיר, אך לאחר הגיוס הוא חש מועקה: "הם עשו הרבה מעצרים, הוא לא סיפר על מה שהוא חווה. רק אחרי זה אמר שהיה מפחיד". האם סיפרה כי החוויות הקשות מהשירות רדפו את בר והתפרצו אצלו זמן מה לאחר השחרור: "בערך 4 שנים אחרי הצבא הוא חזר מהים נסער והתעצבן בהתקפי זעם. היה איזשהו טריגר ומשהו התנפץ בו. הוא בן אדם שרוצה להמשיך הלאה - הוא לא כזה שירצה להתמסכן".