נועה ארגמני: "יש עוד 120 חטופים, בהם בן זוגי. אסור לשכוח אותם"

מסר ראשון לאחר החילוץ מהשבי: בסרטון שהוקרן הערב (שבת) בעצרת למען שחרור החטופים, אמרה נועה ארגמני, בפעם הראשונה מאז חולצה במסגרת "מבצע ארנון", יחד עם שלומי זיו, אנדריי קוזלוב ואלמוג מאיר ג'אן: "נחטפתי לעזה ב-7 באוקטובר, הוחזקתי על ידי חמאס במשך שמונה חודשים, וחולצתי על ידי כוחות הביטחון ב-8 ביוני. בתור ילדה יחידה להורים שלי, בתור ילדה לאמא אשר חולה במחלה סופנית, הדבר שהכי העסיק אותי בשבי זה הדאגה להורים שלי".

"זאת זכות גדולה להיות פה, אחרי 246 יום בשבי חמאס. זכות גדולה להיות לצד אמא שלי, אחרי שמונה חודשים של אי-ודאות, וזכות גדולה לראות את ההורים שלי מוקפים בכל כך הרבה אנשים טובים", הוסיפה. "אני רוצה להודות לכוחות הביטחון ולצבא שלנו, החיילים, אנשי המילואים, הכוחות המיוחדים ולכל מי שלקח חלק במבצע החילוץ וסיכן את חייו על מנת שאוכל לחזור הביתה. אני משתתפת בצער משפחתו של ארנון זמורה, שנפל בעת מבצע החילוץ שלי ושל שלושה חטופים נוספים. ליבי עם משפחתו. ארנון הוא גיבור ישראל ובזכותו אנחנו כאן".

עוד אמרה ארגמני, שחולצה מנוסייראת: "תודה ענקית למשפחה ולחברים ולכל מי שהשמיע את הקול שלנו בזמן שלא יכולנו לדבר. תודה לכל האנשים הנפלאים שתמכו במשפחה שלי בזמנים הקשים, לכל מי שתרם שהתפלל ושנתן מעצמו בתקופה הארוכה הזו. מאוד מרגש לחזור הביתה ולשמוע על כל האנשים הטובים שעזרו ותמכו. אני אנצל את המעמד הזה בשביל להזכיר שיש עוד 120 חטופות וחטופים בשבי חמאס, וביניהם אבינתן אור, בן זוגי ממנו הופרדתי ברגע החטיפה".

"אמנם אני נמצאת בבית עכשיו, אך אי אפשר לשכוח את החטופות והחטופים שנמצאים בשבי החמאס וצריך לעשות הכל על מנת שנוכל להחזיר אותם הביתה. אני מאחלת לכולנו ימים שקטים יותר, שנהיה מוקפים במשפחה וחברים, באנשים טובים, ובעיקר שנדע לאהוב ולא לשנוא".

[brightcove_iframe video_id='vod-news-vod-shabbat-edition-clips-part-2906242025' autoplay='0' credit='' desc='' poster='' kid='1_7uxtaq95' duration='308']

בשעה זו, רבבות מפגינים למען שחרור החטופים ונגד הממשלה בשורת מוקדים רחבי הארץ. בתל אביב נערכת בשעה זו עצרת למען שחרור החטופים בכיכר מוזיאון תל אביב, בסימן "אחים ואחיות בשבי", לציון זוגות האחים והאחיות שעדיין מוחזקים בעזה. במקביל, בצומת קפלן שבתל אביב נערכת הפגנה נגד הממשלה - ולמען שחרור החטופים משבי חמאס.

מיקה אנגל בת ה-19, שנחטפה מביתה בקיבוץ ניר עוז והוחזרה בעסקת החטופים הראשונה, אמרה היום בעצרת למען החטופים בכרמי גת: "גדלתי בקיבוץ, חונכתי בקיבוץ, הקיבוץ הוא הבית שלי, וממנו נחטפתי. בשבת, 7 באוקטובר, התחילו 52 הימים הארוכים, הקשים, והנוראיים בחיי. 52 ימים בהם הייתי בשבי".

"היום לפני שבעה חודשים חזרתי משבי החמאס, וחיי השתנו לחלוטין", הוסיפה. "התרגשתי מאוד להגיע שוב לארץ, אבל זה גם היה קשה, ועדיין קשה. גיליתי שהבית שלי הוא לא הבית שלי, שהמשפחה שלי כבר לא אותו דבר, שהקיבוץ שלי כולו נחרב, שהמדינה שלי היא אחרת. אני לא בטוחה שתבינו את התחושה שמלווה אותך אחרי שאתה חוזר מהשבי. אני לא בטוחה שתבינו את הפחדים שאיתם אני מתמודדת. את תחושת חוסר הביטחון שמלווה אותי. את המחשבה שאתה אמנם בישראל, אבל מתהלך בה כמו חייזר שלא קשור אליה".

עוד אמרה אנגל: "שבעה חודשים עברו, הגוף שלי פה, אבל הראש שלי שם והנפש שלי עוד מחפשת מקום. איבדתי את אבא שלי, רונן, שנרצח ועדיין מוחזק בשבי. איבדתי את עמיתי, אחי הגדול בנפש, שהיה שינשין בקיבוץ ונהרג בפיצוץ כשנלחם עבור כולנו בעזה. עברו שבעה חודשים מאז שראיתי את דוידי, דוד קוניו, השותף שלי לשבי. אני כל כך מתגעגעת אליו וקבענו כל כך הרבה דברים לעשות כשהוא יחזור. בכל יום אני חושבת עליכם. בכל יום אני מתחננת שתחזרו כבר. בכל יום אתם איתי, עד שתגיעו הביתה".

"תנו לנו להשתקם", קראה. "אנחנו לא יכולים כבר. אנחנו לא יכולים להמשיך בחיים שלנו כי אנחנו כל יום קמים לאותו האירוע. עד שלא כולם יחזרו, אנחנו לנצח נישאר משפחת השכול ומשפחת השבי. הם לא יכולים יותר לפספס ימי הולדת, הם לא יכולים לפספס יותר חגים, הם לא יכולים להמשיך לחיות ככה. זה בלתי ייאמן, אבל אני וכולנו בשלב הטראומה. מחכים לשלב הפוסט טראומה. מחכים שהסיוט הזה יעבור. אני הייתי בשבי, אני יודעת כמה זה קשה, ואתם לא הייתם. בבקשה, כולם צריכים לחזור הביתה, עכשיו".

[brightcove_iframe video_id='news-flash-part-2406292157' autoplay='0' credit='' desc='עדינה משה בכרמי גת: "אין מזור ואין תקווה"' poster='' kid='1_1ubyvdhl' duration='411']

עדינה משה, ששוחררה בעסקת החטופים הראשונה, דיברה גם היא בעצרת של תושבי קיבוץ ניר עוז, שהתקיימה במשכנם הזמני בכרמי גת, ואמרה: "אבדה לי התקווה מהיחס הממשלתי לחטופים. מישהו העלה בדעתו שמלחמה עם חמאס תימשך כל כך הרבה זמן? אין מזור ואין תקווה. הפחד הגדול שלי הוא מחמאס, שבסופו של תהליך מתמשך לא יהיה לו מה להפסיד, ויתנקם בשבויים ובשבויות".

היא פירטה על שבי חמאס, כפי שחוותה בשהותה ברצועת עזה: "התנאים במנהרות קשים מנשוא: אין אוויר, מים, חשמל, יש חום אימים ולחות אדירה. אני מניחה שהחטופים בתנועה מתמדת בתוך אינסוף ההסתעפויות התת-קרקעיות, מלווים בהתעללות אנשי החמאס. מתי יהיה מישהו שיסיק מסקנות? הסיסמה של חיסול החמאס היא הבל הבלים, כל הרצועה היא חמאס".

"ביום החטיפה", סיפרה משה, "הכביש הראשי של ח'אן יונס הוצף באזרחים שמנסים להכות אותי, תלשו ממני את התכשיטים ואת המשקפיים. הנשים הערביות עמדו בהמוניהן וצהלו, היו נערים עם שנאה עמוקה בעיניהם - והערצה לאנשי חמאס. ביום השחרור יידו על הרכב של הצלב האדום המוני אבנים במטרה לפגוע בנו. ילדה שישבה לידי צרחה ואיבדה את שפיותה. חמאס הצליח להשתיל את האידיאולוגיה של שנאת ישראל בליבם של אזרחי עזה - ואי אפשר לחסל רעיון".

מוקדם יותר הערב, קרובי חטופים מסרו הצהרה מחוץ לקריה בת"א ואמרו: "הבוקר התבשרנו שממשל ביידן פועל כדי לחדש את המשא ומתן לעסקה, ומה שעומד בינינו ובין יקירינו היא ההתעקשות של נתניהו לא לסיים את המלחמה כחלק מעסקה. המשמעות של המשך המלחמה היא רצח החטופים על ידי ממשלת ישראל. אנו פונים לגלנט, הלוי, דרעי, ראש שב"כ, המוסד והאלוף ניצן אלון: זו האחריות האישית שלכם שלא לאפשר לנתניהו לטרפד שוב את העסקה".

[brightcove_iframe video_id='vod-news-vod-shabbat-edition-clips-part-2906242027' autoplay='0' credit='' desc='' poster='' kid='1_0bwzlfww' duration='81']

הם הוסיפו: "אנחנו כפסע ממלחמה בצפון וזו עלולה להיות ההזדמנות האחרונה. העם מבין שנתניהו מאריך את המלחמה משיקולים אישיים, כי עסקה תביא לסיום המלחמה, וזה יביא לבחירות ולסיום שלטון נתניהו. נתניהו נאחז בשלטון על גב משפחותינו שבעזה".