החזון של גדי מוזס: "נשקם את ניר עוז, אין לנו פריבילגיה להישבר"
שורד השבי, ששוחרר מהגיהנום בעזה אחרי 482 יום, מתרגל לחיים שקיבל בחזרה - ומקדיש את זמנו למאבק להשבת החטופים. בריאיון מיוחד הוא סיפר על החזון שלו למדינה - שיחל עם שיקום הקיבוץ שלו: "המחבלים שאלו לאן אחזור, אמרתי שלבית שלי בניר עוז. הם אמרו: 'אבל שרפנו את ניר עוז'. עניתי: 'אז אני אחזור לניר עוז השרופה'"
שורד השבי גדי מוזס שוחרר מהגיהנום בעזה לפני כחודשיים, אחרי 482 יום, בטקס שחרור אכזרי וקשה שנצרב בראשם של ישראלים רבים. כעת, הוא מתרגל לחיים החדשים שלו ומקדיש את זמנו למאבק להשבתם של 59 החטופים שעדיין מוחזקים בשבי. לדבריו, "זה המאבק על החיים ועל הדמות שלנו כמדינה וכחברה". בריאיון מיוחד ששודר הערב (חמישי) במהדורה המרכזית הוא חשף כי למרות שדיבר רבות על זוועות השבי שעבר - איש משרי הממשלה לא יצר איתו קשר: "לא פנו אליי עד היום, אפילו לא מילה אחת של עידוד". הוא סיפר על החזון שלו למדינה - שבעיניו יחל ויתממש בהקמה מחדש ובשיקום של הקיבוץ שלו, ניר עוז, בו 1 מכל 4 תושבים נחטף או נרצח: "רק אנחנו נשקם את הקיבוץ, אין לאף אחד את הפריבילגיה להישבר עכשיו".
"בניר עוז הייתה קהילה של 400 אנשים, מתוכם 63 נרצחו והרבה אנשים עברו טראומה לא נורמלית", אומר מוזס, "תפיסתי היא שאת המתים אין להשיב. מי שמת, נרצח, הלך לעולמו, לא נחזיר אותם, אבל הדשא בניר עוז ירוק מתמיד והעצים מלבלבים כמו תמיד", אמר מוזס. "הבתים הם רק אבנים. אבנים שרופות שנזיז אותן ונביא אבנים חדשות, ועם רוח האדם אנחנו נבנה קיבוץ חדש. אין אופציה אחרת".
"הסבל בשבי היה נוראי, הפעילו עליי לחץ פסיכולוגי. פחדתי פחד מוות"
"אי אפשר להשתחרר מימי השבי, הסבל היה נוראי. הלחץ היה לחץ פסיכולוגי", שיחזר מוזס את הגיהנום שעבר בעזה. "המחבלים שאלו אותי לאן אני חוזר, ואמרתי להם: 'אני חוזר הביתה לניר עוז'. הם אמרו לי 'אבל שרפנו את כל ניר עוז'. אמרתי להם - 'אז אני אחזור לניר עוז השרופה. זה הבית שלי. אין לי בית אחר'".
שורד השבי סיפר שהמחבלים החזירו אותו לבית החולים "נאצר" בח'אן יונס שבדרום הרצועה בשלב מסוים, שם הוחזק כשהוא מחופש. "אם פגשתי אנשים, זה היה בתחפושת. היו שמים לי כאפיה אדומה, מלבישים אותי בגלאביה, נותנים לי מקל, אמרו לי, 'לך כפוף' כמו איזה זקן. נתנו לי מחרוזת פה ושמו לי משקפיים בלי עדשות, רק מסגרת ואמרו לי להסתכל רק לרצפה".
כתבות נוספות:
מוזס סיפר כי הוא לא פחד, למרות ההשפלות והאלימות - אלא רק היה עסוק בלשרוד. הוא היה מבודד כמעט עד היום האחרון , אז הוא פגש את ארבל יהוד - ופחד באמת. "זה היה היום הכי מפחיד. כולם ראו את האספסוף הזה. אתם לא שמעתם את הצעקות כי השתיקו לכם את המיקרופונים, אבל כשאתה שומע אלפי אנשים צועקים 'אללה אכבר'.. ואז ארבל נעלמה לי. הם לקחו אותה ראשונה, ושאלתי את המחבלים איפה היא. הם אמרו לי לסתום את הפה ולשבת. אני לא יודע להגיד אם מישהו יודע פחד מהו. שם פחדתי פחד מוות".
לאחר מכן התייחס שורד השבי לתיעודים המטלטלים מהשבי של החטוף אלקנה בוחבוט, שפורסמו בימים האחרונים על-ידי חמאס. "ראיתי איך הוא יושב ומתחנן, הוא רוצה לראות את הבן שלו, הוא ימות מצער". מוזס פנה לבני משפחות החטופים שעדיין בשבי: "המצב קשה. אי אפשר בכלל להקל ראש במצב הזה שבו הם נמצאים, אבל צריך להאמין. שלא תישבר רוחכם. אנחנו איתכם, אנחנו מבינים מה קורה ואנחנו נשנה את ההחלטות הפוליטיות בכוח המוסר".
לדבריו, "אם אנחנו רוצים לעשות שלום, אנחנו צריכים לעשות זאת מעמדת כוח, אני מסכים עם זה במאה אחוזים. אני רק לא מסכים עם זה שפתחו שוב במלחמה ושחושבים שאם נכבוש עוד שטחים, ואם נשמור על פילדלפי ונסגור את הגבול ונהרוג להם את כל המנהיגים - החטופים יחזרו. הם לא יחזרו. הם לא יחזרו לצערי הרב, והם יהיו פחות ופחות, בגלל שאנחנו לא מבינים".
"ניר עוז זה הבית ורק אנחנו נשקם אותו, אין לאף אחד את הפריבילגיה להישבר עכשיו"
מוזס השיב לביקורת של אלו שאומרים שהם אלו שעשו טעות בכך שהחליטו להתגורר על הגבול עם עזה: "קשה מאוד לדבר על זה עכשיו מכיוון שאכלנו אותה בענק. זאת אומרת, אם אדם כמו עודד ליפשיץ שבמשך עשר שנים היה מסיע כל שבוע חולי סרטן פלסטינים ממעבר ארז לירושלים לטיפולים על חשבוננו, נרצח בשבי, אז כרגע אין על מה לדבר בעיניי. תפיסת העולם שלי לא התרסקה, אבל הקשר שלי עם הפלסטינים הוא אחר לחלוטין".
יחד עם זאת הסביר מוזס למה הוא לא רוצה נקמה: "נקמה זה כמו עלבון, זה לא כלי עבודה. מה אני יכול לעשות עם נקמה? אני אמרתי למחבלים כמה פעמים שהם מייצגים בדיוק את הדעה של סמוטריץ' ובן גביר ושאין ביניהם הבדל - הם אומרים 'הכול שלנו', אתם אומרים 'הכול שלנו' ואני תקוע פה איתכם. זה בדיוק העניין. מה אתה יכול לעשות? להגיד להם שילכו לכל הרוחות? הם לא יילכו לשום רוחות".
מוזס סיפר על העתיד שהוא חולם עליו לניר עוז - ועל הכאב על אלו שלא רוצים לחזור לקיבוץ: "זה גורלנו, אנחנו צריכים להיות פה, צריכים להחזיק את המקום הזה, אבל מי שחי 60 שנה בניר עוז ואומר שהוא לא יכול לחזור, זה כאב שחונק את גרוני. ואני רוצה שהכאב הזה יעבור בחלקו. שיותר אנשים מניר עוז יבינו שרק אנחנו נרים את הקיבוץ. אף אחד לא עושה את זה במקומנו. ניר עוז זה בית במלוא מובן המילה. אפילו שהכול הלך. יש לנו רוח וחזון. אני מכיר את כל חברי ניר עוז. אנחנו נעשה את השינוי הזה. לאף אחד אין את הפריבילגיה להישבר עכשיו".
"אף אחד מהממשלה לא הרים אליי טלפון; נתניהו לא ביקר בניר עוז מאז הטבח - עכשיו כבר מאוחר מדי"
שורד השבי אמר כי הוא מאמין שמקבלי ההחלטות, נתניהו והממשלה שהוא עומד בראשה, לא מבינים את המצב. "קיבוץ ניר עוז הוא הפגוע הכי קשה של 7 באוקטובר. כשהרמטכ"ל אומר כי 'ראשון החיילים הגיע אחרי שאחרון הנוח'בות יצא', זה אומר הכל. כשהוא אומר כי '80% מבתי ניר עוז שרופים ואין לאנשים לאן לבוא', זה אומר הכל. שיבינו שזה המצב של ניר עוז. שמענו אתכם, החוצה, אנחנו ממשיכים".
בהמשך לכך, מוזס התייחס לעובדה שראש הממשלה לא הגיע לניר עוז מאז הטבח - וביקר אותו בחריפות: "זה לא מובן מאליו שראש הממשלה הזה הוא גם שלנו? של אלה שחושבים אחרת? מה אנחנו, סוג ב', סוג ו'? מה אנחנו? אני לא מבין את זה בכלל. עכשיו זה מאוחר מדי".
כמו כן, מוזס הביע את זעזועו מהיחס שמקבלות משפחות החטופים משרי הממשלה וחברי הקואליציה: "פוגע בי מאוד כשאני רואה את שר האוצר צורח על איילה מצגר, כלתו של יורם מצגר שנרצח בשבי, ואומר לה:' דיברתם מספיק, תוציאו אותם מכאן'. מה זה 'מספיק'? החם שלה נהרג שם. זה מה שהם לא מבינים. חוסר ההבנה הזה הוא פשוט אסון. אין לי בעיה עם דעות פוליטיות אחרות, אני כאן והם שם והכול בסדר - אבל כזה יחס לאזרחי המדינה שהיו חסרי אונים ונחטפו? ועכשיו הם אומרים שלהדביר את חמאס זה יותר חשוב מאשר להחזיר אותם הביתה. אני פשוט לא מבין את העניין הזה".
עוד חשף מוזס כי אף אחד מהממשלה לא יצר איתו קשר מאז ששוחרר מהשבי - בניגוד לציפיותיו: "איש לא הרים טלפון. אף אחד מ-34 השרים האלה ו-800 העוזרים שלהם לא אמר לי, 'ברוך הבא, כל הכבוד שחזרת'. מילה אחת של עידוד. אני לא צריך את זה. אתה אזרח, אתה במשטר דמוקרטי, אתה חי במקום קשה ואתה נאמן. עשיתי עד גיל 50 ומשהו מילואים ואני יצרני, והמדינה שהייתה צריכה להחזיר לי ביטחון אזרחי על-ידי המשטרה וצבאי על-ידי הצבא - לא הייתה שם". לדבריו, הוא עדיין לא סומך על צה"ל: "לא חושב שמשהו השתנה בתפיסת הביטחון. לצערי הצבא עוד לא הוכיח את עצמו".
