דיון בכנסת על סיוע לאמהות שבני זוגן בשבי: "אני עומדת כאן בנס"

בדיון בוועדה לקידום מעמד האישה שעסק היום (ראשון) בסיוע למשפחות ואימהות לילידים קטנים שבני זוגן בשבי חמאס, סיפרו כמה מהנשים על חוסר התמיכה של המדינה במצבן, ומבקשות תמיכה נפשית וכלכלית, אבל יותר מהכל דורשות להחזיר את בני זוגן מהשבי.

ברגע שלא השאיר עין יבשה בדיון, השמיעה רחלי ברוך, אשתו של אוריאל שנחטף מהנובה נרצח וגופתו מוחזקת בשבי, הקלטה של בנה בן החמש וחצי: "אני איתך אמא מזל שאני לא נחטפתי. כל המשפחה איתנו גם אנחנו בוכים ומתגעגעים אליו. אם קורה משהו את יכולה לקרוא לי אני אעזור לך, אני כמו הבעל שלך כמו מישהו שעוזר לאנשים כמו שאת עוזרת לי גם אני עוזר לך. את יכולה לעשות הכל אני גאה בך גם אם תנסי ולא תצליחי את בסוף תצליחי גם אני לא מצליח בהכל אבל תנסי. את לא צריכה לדאוג אני כאן בשביל לעזור לך את לא צריכה לבכות. תקראי לי אני פה בשבילך בשביל לעזור״.

בסוף ההקלטה אמרה אימו רחלי: "זה מה שכואב לי, הוא רק בן 5.5 ולקח על עצמו תפקיד כזה. ״אני בעל שלך״ אני רוצה שהוא רק יהיה ילד הוא כמו מבוגר כל הזמן דבוק אלי רוצה להיות רק איתי".

אביטל דקל חן אשתו של שגיא, תושב ניר עוז שחטוף בעזה, סיפרה על ההתמודדות והקשיים להסביר את הסיטואצייה לילדות שלהם: "מי מוכן להוציא אותנו מהשבי הזה, אתם היום תחזרו הביתה תפתחו את הדלת והבעל שלכם יחזור לשם. אני חוזרת לבית ששגיא שלי לא נמצא והילדות שלי כל יום שואלות אותי מתי אבא יחזור? מה הצבא לא יודע איפה הוא? הילדה שלי סובלת, ילדה בת 3 אומרת לי "אמא, אבא חטוף בעזה״. ילדה בת 7 שאמורה לבקש ממתקים ביקשה משאלה אחת פשוטה ״שאבא שלי יחזור הביתה״. אני בנס עומדת כאן היום ומספרת לכם את זה. אני צריכה להתמודד עם טראומות אבל אין לי זמן כי יש לי 3 ילדות, וילדתי באילת בבית מלון לבד בחדר קופסא. שגיא הוא כל עולמי אני לא רואה את החיים שלי בלי שגיא לא משנה כמה עזרה תביאו לי מסביב".

[brightcove_iframe video_id='news-flash-part-2408111317' autoplay='0' credit='שמוליק גרוסמן/דוברות הכנסת' desc='לישי לביא מירן אשתו של עמרי החטוף בעזה' poster='' kid='1_mv1fvpjd' duration='95']

"בשמונה בבוקר ב-7 באוקטובר הייתה לי שיחה אחרונה איתו הוא הבטיח שיחזור, יש לנו ילד בן 4, בחודש הראשון לא יכולתי לענות לו איפה אבא שלו, כל בוקר היה מוציא אותו לגן בבוקר". שיתפה רבקה בוחבוט, אשתו של אלקנה שחטוף בעזה, והוסיפה: "הילד מחכה לאבא שלו כל יום ולמדינת ישראל אם אתם מוותרים על האזרחים בעזה זו תעודת העניות למדינה. ידעתי כשעליתי לארץ שיכול להיות שאפגוש מחבל שירצה להרוג אותי כי אני יהודייה. אבל אם מדינת ישראל מוותרת על 115 אנשים שנמצאים שם אני כבר אפחד מהמדינה עצמה והאנשים שיש בה ולא מהמחבלים. אני עולה חדשה אין לי פה הורים,  לפני חודש קיבלתי תשובה של ביטוח לאומי שבמקום לעזור לנו מורידים לנו קצבה של העסק של בעלי בשוק, מה קורה עם המדינה?? תביאו לי את בעלי וזהו במקום לתת תמיכה".

נירה הרמן שרעבי, אשתו של יוסי שרעבי שנרצח בשבי, אמרה: "אני מפונה בים המלח הבית שלי נשרף בעלי נרצח, האחיין שלי נרצח, האחיינות שלי וגיסיתי נרצחו, אין סוף לשכול הזה ואמי מסתכלת ואומרת כמה עוד אפשר להתעסק בדברים שקשורים בבירוקרטיה. אנחנו רוצים להחזיר את החטופים הביתה, את החללים לקבורה, ואת החטופים החיים לשיקום והמדינה לא לרשותנו. הבנות שלי לכאורה גדולות אבל כולנו חווים את אותו הכאב, כל מה שאנחנו רוצים זה לראות את האהובים שלנו".