עזה, רצח לא מפוענח - ועכברת: עשר המכות של כתבי חדשות 13
כמו בהגדה של פסח, גם בשנת 2019 ישנן מכות שמאיימות על המהלך התקין של חיינו: מסבבי ההסלמה הבלתי נגמרים בדרום, דרך תרבות ה"יהיה בסדר" ועד חוסר היכולת למנות מפכ"ל • רשימת המכות המלאה
אחד מרגעי השיא בהגדה של פסח הוא הקראת עשר המכות שנחתו על המצרים וסייעו לבני ישראל לצאת למסע של 40 שנים בדרך לארץ המובטחת. אמנם חלפו אלפי שנים מהסיפור המקראי, אך גם בשנת 2019 ישנן מכות שמאיימות על המהלך התקין של חיינו. לקראת החג בחרו כתבות וכתבי חדשות 13 את המכה שלהם. מריבוי המפלגות שהתמודדו במערכת הבחירות וחוק הנאמנות בתרבות של מירי רגב, דרך המתיחות הבלתי נגמרת בדרום ועד החרם בקרב ילדים ובני נוער.
מכת ארבה (מפלגות) / עקיבא נוביק
בתקופה שבה המדינה עדיין מנסה לחזור לשגרה בתום מערכת הבחירות הסוערת, קשה שלא להתייחס לאחת המכות העיקריות של המערכת הפוליטית בישראל – ריבוי המפלגות. ב-21 בפברואר, התאריך הסופי להגשת הרשימות המתמודדות לכנסת, נרשמו 47 מפלגות. מנגד, בארצות הברית, שאוכלוסייתה גדולה מישראל פי 40 – ישנן רק שתי מפלגות: דמוקרטית ורפובליקנית.
למרות ריבוי המפלגות, בסופו של דבר "רק" 11 מפלגות הצליחו לעבור את אחוז החסימה, כש-60% מיושבי משכן הכנסת ייוצגו ע"י שתי מפלגות: הליכוד וכחול לבן עם 35 מנדטים כל אחת. 365,167 אנשים הצביעו למפלגות שלא עברו את אחוז החסימה – 8.5% מכלל המצביעים. מהנתונים הללו אפשר להבין כי רוב הציבור מעדיף את המפלגות הגדולות. אפשר להוסיף מפלגות שייצגו את הציבור החרדי ואת החברה הערבית, אך אין שום סיבה להמשיך בכל מערכת הבחירות עם הקרקס הקבוע, שמבזבז כספי ציבור רבים, ובעיקר את האנרגיות והזמן של כולנו.
מכת הנאמנות בתרבות / חן ליברמן
עוד לפני שוועדת הבחירות סיימה לספור את הקולות האחרונים, שרת התרבות והספורט, מירי רגב, כבר הודיעה כי תחזיר לסדר היום את חוק הנאמנות בתרבות, שחקיקתו לא הושלמה בטרם הודיע ראש הממשלה נתניהו על פיזור הכנסת והליכה לבחירות.
גם אם רגב לא תישאר במשרד התרבות, היא לא תוותר על החוק שעוד לפני שעבר הצליח כבר להרתיע יוצרים ישראלים רבים ועל הדרך לסמן לכולנו את מרחב הביקורת הלגיטימית כלפי מדיניות הממשלה. רגב אומרת בפשטות שעשויה לשכנע: "אין לי בעיה עם ביקורת, אני פשוט לא מתכוונת לממן אותה".
אפשר להתווכח על חובתה של המדינה לממן תרבות, אבל ברגע שיש מימון, אז הממשלה חייבת לממן את כל היוצרים שעומדים בקריטריונים המקצועיים ולא הפוליטיים. אם הממשלה תעניק תקציבים רק ליוצרים המחזיקים באג׳נדה פוליטית שתואמת את זו של השלטון, אז תתכבד השרה ותשנה את שם המשרד למשרד התעמולה, לא התרבות. לפחות שנדע איפה אנחנו עומדים.
מכת עזה / אור הלר ואלמוג בוקר
מכת עזה תלווה אותנו גם בשנה הקרובה, כשהשנה האחרונה הוכיחה שוב עד כמה אנחנו תקועים איתה. במהלך השנה האחרונה היו עשרה סבבי הסלמה, שכללו ירי רקטי, שיגור בלוני תבערה, משטים ימיים, הפרות סדר על הגבול, חדירות לשטח ישראל, השלכת מטענים ורימונים לעבר כוחות צה"ל, הבערת צמיגים, וקולות נפץ שהרעידו בכל לילה את בתי התושבים.
במהלך מערכת הבחירות שמענו שלל פוליטיקאים שהבטיחו שבידיהם נמצאת הדרך לפתור את המצב. עם זאת, בפועל, לאף אחד מהם אין פתרון אחר לסוגיה. ממשלת ישראל מנסה לדחות את המלחמה המיותרת הבאה כמה שיותר ולהכיל את שלטון חמאס המבוסס על טרוריסטים מטורפים. בצה"ל, הן בראשות הרמטכ"ל הקודם גדי איזנקוט והן בהובלת מחליפו, אביב כוכבי, וגם בקרב ראש הממשלה החדש-ישן בנימין נתניהו, קיימת הבנה עמוקה שמערכה חדשה ברצועת עזה היא חסרת תוחלת, כיוון שבסופה נשוב ונדבר על אותם נושאים שדנים בהם כבר כעת: הרחבת אזור הדייג, פתיחת מעברי הסחורות והטבות כלכליות ואזרחיות נוספות.
בתווך, ניצבים תושבי הקיבוצים והמושבים בעוטף עזה שהצביעו ברובם למפלגת כחול לבן, ומנגד תושבי ערי הדרום, בהן שדרות, אשקלון ונתיבות שנתנו את אמונם למפלגת הליכוד. למרות הפילוג הפוליטי, כשהצבע האדום יפר שוב את השקט היחסי, תתגלה שוב האחדות וההבנה כי המצב הנוכחי לא יכול להימשך. ככל הנראה מכת עזה, המלווה גם בשני מיליון פלסטינים שחיים בעוני ותחת שלטון נוקשה של ארגון טרור, תלווה אותנו גם בפסח הבא.
מכת מינוי המפכ"ל / דורון הרמן
בכל שלוש-ארבע שנים נדרש השר לביטחון הפנים למנות מפכ"ל למשטרה. במהלך כהונתו של גלעד ארדן הוא נאלץ לבצע את ההליך פעמיים. בשני המקרים המינוי הראשוני לא הבשיל, ולצד הפגיעה באמון הציבור, המשטרה נכנסה לקיפאון, כשממלא המקום הזמני לא קיבל החלטות משמעותיות – דבר שהחזיר את הארגון אחורה.
ב-2015 החליט ארדן למנות את גל הירש לתפקיד המפכ"ל, אבל נאלץ לחזור בו בעקבות ביקורת ציבורית והודעה של היועמ"ש כי הבדיקה בעניינו תיערך זמן רב. בנצי סאו קיבל את המושכות באופן זמני עד שמונה רוני אלשיך באופן רשמי ותקופת פיקודו התאפיינה בסטטיות. כעבור שלוש שנים החליט ארדן שלא להאריך את כהונת אלשיך בשנה נוספת מטעמים פוליטיים. ארדן יכול לטעון כי מדובר בחוסר שביעות רצון, אך בסופו של דבר מדובר בהחלטה פוליטית.
לאחר מכן החל המרוץ למפכ"לות, כשאת קו הסיום חצה משה (צ'יקו) אדרי. אבל גם במקרה הזה המינוי לא צלח והוועדה למינוי בכירים פסלה את מינויו. בעקבות הפסילה נאלץ ארדן למנות את ניצב מוטי כהן לממלא מקום ובעקבות הקדמת הבחירות המינוי הזמני נמשך כבר יותר מארבעה חודשים. בסופו של דבר המצב שבו לא ניתן למנות מפכ"ל חייב להיפסק. לכן, אני מקווה שהמינוי הבא יעבור בצורה חלקה יותר ושמשטרת ישראל תקבל את המפכ"ל הבא בהקדם האפשרי.
מכת החרם בקרב ילדים ובני נוער / מאור צור
המכה שבה נתקלתי השנה היא אלימות וחרם בקרב ילדים ובני נוער. המון סיפורים קשים הקשורים לתופעה הגיעו אליי בתקופה האחרונה, בהם מקרים של ילדים שהוחרמו והושפלו על ידי חבריהם לכיתה. האלימות שהופעלה נגדם, בין אם מילולית או פיזית, הועצמה ברשתות החברתיות. אמנם חרם בקרב ילדים אינו מוגדר פלילי בחוק, אך הנזקים שהוא גורם לנפשם הם עצומים.
בעקבות התופעה יצרתי את הסדרה "מוחרמים", שהעלתה את הנושא לסדר היום. במהלכה, סיפרו כוכבי רשת וידוענים, בהם יובל המבולבל, אביב ראובן ודנה זרמון, על החרם שעברו בילדותם. בסדרה ניתן היה לראות כי למרות הצלחתם, הם לא שוכחים כיצד הוחרמו בילדותם.
הקושי של ההורים בהתמודדות עם התופעה נגע בי גם באופן אישי, בתור אבא לשני ילדים, וחוסר האונים בניסיון להגן על היקר לך מכל גרם לי להוציא לפועל את הסדרה. אני מקווה שהסערה שהסדרה עוררה תוביל לשינוי. מבחינתי הטענה העיקרית שעלתה בכתבות היא שהילדים עצמם צריכים לשים סוף לתופעה: לא לשתוק כשחברם סובל ולהתמודד מול הילדים שמובילים את החרם.
מכת הרצח שלא פוענח / יוסי אלי
ב-13 בינואר בשעות הצהריים קיבלתי קריאה: זוג מבוגרים נמצא ללא רוח חיים בשכונת ארמון הנציב שבירושלים. תחילה נראה היה כי מדובר ברצח והתאבדות של בני הזוג, אבל ככל שעבר הזמן, למשטרה היה ברור: מדובר ברצח כפול ואכזרי.
במהלך החודשים הבאים, המשטרה ביצעה פעולות חקירה רבות. בשלב ראשון החוקרים עצרו אדם שעבד בגינון בשכונה – ונטען כי מדובר ברצח על רקע לאומני. עם זאת, כעבור שלושה שבועות במעצר, הוא שוחרר. בשלב הזה הגיעה הדרמה האמיתית - פרופיל החשוד המרכזי נבנה במשטרה והוא שם את האצבע על לא אחר מאשר קרוב משפחה של בני הזוג (שמו ומידת קרבתו אסורים עדיין לפרסום). המשטרה עצרה אותו ואת אשתו, ובמשך שבוע החוקרים הטיחו בו האשמות כבדות בנוגע לביצוע הרצח. עם זאת, בהיעדר ראיות פורנזיות בתוך הדירה, במשטרה נאלצו לשחרר גם אותם.
רצה הגורל ובמקביל לחקירה זו, משטרת ירושלים הצליחה לפענח את רציחתה של הצעירה ורדית בקרקנוט – אירוע שהעסיק את החוקרים במשך 26 שנים. בכך, נותר תיק הרצח של בני הזוג כדורי, לתיק הלא מפוענח החדש של משטרת הבירה ולמכה של ירושלים.
מכת העכברת / אלי לוי
במהלך חודשי הקיץ התוודעו אזרחי ישראל למושג "עכברת", שהפך במהרה לאחד הנושאים המסוקרים ביותר באותה תקופה והשפיע על לא מעט אזרחים, ובעיקר על תושבי הצפון. למי שעדיין לא מכיר, עכברת היא מחלה זיהומית שנישאת בעיקר ע"י מכרסמים (מכאן שמה) ויכולה להתפשט במים עומדים, דוגמת נחלי ישראל, שבחלקם הזרם אינו חזק בתקופה זו של השנה.
מי שנכנס לתוך הנחלים הללו עלול לסבול מכאבי ראש ובטן חזקים ולהעלות בצורה ניכרת את חום גופו – דבר שיכול להסתיים באשפוז. אין מדובר באגדה, שכן מאות מטיילים טופלו בקיץ לאחר שנכנסו למקורות מים נגועים בעכברת. במשך חודש המדינה סערה: שרים עלו צפונה כדי להרגיע את הציבור ומשרד הבריאות שיגר הודעות לתקשורת בכל יום כדי לעדכן במצב. בסופו של דבר, המכה היא בעיקר לכיס. לאור האזהרות, אזרחי ישראל נמנעו מלבקר במקומות המסוכנים, מה שגרם להפסדים עצומים לענף התיירות ברמת הגולן ובגליל העליון. עם זאת, לסיפור הזה יש גם סוף טוב - הגשמים מילאו את הכינרת והנחלים – ותושבי הצפון, וגם המבקרים, ימלאו את שמורות הטבע והגנים בפסח הקרוב.
מכת ה"יהיה בסדר" / טל שמאי
תחושת ה"יהיה בסדר" מוכרת היטב לכולנו. הגדיר אותה היטב ראש הממשלה לשעבר, יצחק רבין, לפני 27 שנים כשאמר כי "לאחת הבעיות הכואבות שלנו יש שם, שם פרטי ושם משפחה – זהו צירוף שתי המילים 'יהיה בסדר'". לרוב, מרבית הסוגיות החוסות תחת "יהיה בסדר" נשארות בכל זאת בתחומי ה"בסדר". עם זאת, לעתים רחוקות התוצאה אחרת לגמרי – ונצרבת באכזריות בתודעה הלאומית.
בימים שלפני אסון נחל צפית הייתה תמימות דעים בקרב החזאים בישראל: מערכת גשם חריגה בפתח עם סכנה ודאית לשיטפונות נרחבים. לא קורה הרבה שהחזאים (ובהם גם אני) מפצירים בביטחון לא לטייל באזורים מועדים לשיטפונות. למעשה זו הייתה עובדה מוגמרת - שעות לפני אסון נחל צפית הנחלים בדרום שצפו כפי שלא קרה שנים ארוכות. היה ברור שאנחנו בעיצומו של אירוע מזג אוויר חריג. בשעות הנוראיות הללו, אחרי אינספור אזהרות בכל אמצעי התקשורת, ה-"יהיה בסדר" הפך למכה המשמעותית ביותר שחוויתי כחזאי – והיא ממש לא הייתה בגלל טעות בתחזית.
מכת ברד אמריקנית / גיל תמרי
אם מסתכלים על עשר המכות פשוטן כמשמען, המכה המתאימה ביותר לארצות הברית בימים אלו היא מכת ברד. תחילת האביב באמריקה הצפונית היא תקופה מועדת לפורענות - רוחות חמות שמשולבות בחזיתות קרות, מעוררות את סופות הטורנדו האימתניות ועמן את הברד הקטלני. זה קורה בכל שנה, ורק בשבוע שעבר דיווחתי על 15 סופות כאלה שהשתוללו מטקסס ועד לאלבמה בתוך יממה. לפחות ארבעה הרוגים נרשמו בהן, בהם שני ילדים.
האזור הזה מכונה "סמטת הטורנדו", כיוון שבו שכיחות הסופות היא הרבה ביותר. עם זאת, סופות כאלה מגיעות גם לאזורים אחרים ברחבי ארה"ב, בהם גם אזור וושינגטון, שבו אני מתגורר. שום דבר לא מכין אותנו לטורנדו. הוא יכול להופיע גם ביום נעים, אבל אז, ברגע, השמיים מתקדרים ועמוד ענן קטלני של מערבולת רוח מגיע משום מקום והורס כליל את כל מה שנמצא בנתיבו. לתושבים יש רק כמה דקות למצוא מחסה, בדרך כלל במרתפי הבתים שנמצאים בחלקם מתחת לקרקע, כי כל מה שמעל הקרקע ונמצא בנתיב הסופה, צפוי להפוך לערימת גרוטאות.
לפני כמה שנים, יצאתי לאוקלהומה מיד אחרי טורנדו קטלני במיוחד שפקד את האזור, למרות שאני רגיל לסקר אירועים כאלה, דבר לא הכין אותי לממדי ההרס. אזורים שלמים נראו כמו אחרי הפגזה. בצד אחד של הכביש מרכזי קניות הפכו לערימת הריסות ומכוניות נמחצו ונערמו אחת על השנייה במגרש החנייה. ואילו העבר השני של הרחוב נותר ללא פגע כיוון שהיה מחוץ לנתיב הטורנדו.
בחזרה למכת הברד, לא חייבים לחכות לסופות חזקות כדי לחוות אותה. כשאני אומר ברד, אני מתכוון לכדורי קרח בגודל של כדורי טניס, שמוטחים ללא הפסק מן השמיים. פגיעה של ברד שעף במהירות עצומה ישירות לראשו של אדם עלולה להסתיים בפגיעה חמורה. זאת בנוסף לנזק הרב שנגרם לגגות הבתים ולמכוניות. מי שחי בארה"ב יכול להזדהות ולהבין את עוצמתה של המכה השביעית שהוטלה על המצרים.
מכת חושך בוונצואלה / עמנואל אלבז פלפס
ב-23 בינואר, חואן גואידו, פוליטיקאי צעיר וכמעט אלמוני, עמד מול אלפי אזרחים ואזרחיות בקראקס והכריז עצמו הנשיא הזמני של ונצואלה. זאת לאחר שטען כי שלטונו של הנשיא ניקולס מדורו, אינו לגיטימי. ארה"ב תמכה מיד במהלך ונדמה היה לרגע שימיו של מדורו ספורים. אלא שמאז, נפל החושך על ונצואלה - סמלית וממשית.
מומחים מעריכים כי מחולל הפיכה צריך להחזיק בשלטון שבעה ימים כדי שהפוטש שלו יהפוך מוצלח. זה אמור להעניק לו מספיק זמן כדי לסלק את קודמו מהשלטון או לזכות בתמיכה רחבה של העם. שלושה חודשים אחרי, לוונצואלה יש עדיין שני נשיאים, כל אחד מקובל על גוש אחר בקהילה הבין-לאומית, ועוד לא נצפה אור בקצה המנהרה.
הצבא עדיין שומר אמונים למדורו, שלא מתכוון לוותר על כס השלטון, למרות מצבה הכלכלי העגום של מדינתו – יותר משלושה מיליון אנשים עזבו את המדינה בפחות מארבע שנים וממשיכים בכל יום לעבור את הגבולות. הורים, ילדים, וזקנים, שמעדיפים לסכן את חייהם בדרכים מסוכנות ולא מוכרות מאשר למות מרעב או בבית חולים מנותק מחשמל.
בעוד מנהיגי ארה"ב, סין, רוסיה, נשיא א' ונשיא ב' של וונצואלה מתקוטטים ומנסים למשוך בחוטים לכאן או לכאן, האזרחים והאזרחיות, שהאמינו לרגע שהם יוצאים לחופשי ומשוחררים משלטון הדיקטטור, חטפו את המכה הגדולה: הציפייה הגדולה שהפכה לאכזבה. הכול שחור בוונצואלה - מכת חושך ללא עתיד באופק.
