"היא הביטה לי באיבר המין: לא יודעת לגבי איידס, אולי יש משהו אחר"

הסיפור של מ' הוא תזכורת טובה לכך שאיידס זו כבר לא מחלה שמאיימת על חיים תקינים, אבל שהמאבק בה רחוק מלהסתיים

מ' (השם המלא שמור במערכת)

הכל התחיל אי שם בתחילת שנות האלפיים, ברק היה בשלטון, התאומים נפלו, וגם - איבדתי את הבתולים. בסך הכל מאורע די טבעי לתלמיד בית ספר יסודי ממרכז הארץ. טוב, תיכון. הייתי אמור להיות שמח וטוב לבב, אבל במקום זה הלכתי לעשות בדיקת איידס. אולי זו העובדה שאנחנו משפחה היפוכונדרית, אולי כי באותה תקופה האיידס נחשב עדיין למחלה קטלנית, ואולי כי היא הייתה פרוצה. כך או כך, נבדקתי. עד לתוצאות הייתי צריך לחכות שבועיים, חצי חודש, תקופה מאוד ארוכה לנער נטול פייסבוק. וזה היה סיוט. מצד אחד, זה עזר לי להתמודד בהמשך עם הטירונות, עם מסע הכומתה ועם הפירוק של היי פייב. מצד שני, אני לא מוכן לעבור את זה שוב. כן, יש לי טראומה מבדיקת איידס. וכמו מהרבה דברים טראומתיים, ביניהם כביש 6, פירות ים וסברי מרנן, החלטתי להימנע מזה. עד לפני שבועיים.

נחיתה רכה

חזרתי מטיול במזרח, במדינות עולם שלישי, בארצות שבהן לא מומלץ לעשות שלושה דברים - לשתות מהברז, לאכול מזון מטוגן ולקיים יחסי מין עם מקומיות. שניים מהם עשיתי. והלוואי והייתי שותה מים מהברז. בבוקר שלמחרת קמתי בהתקף חרדה, הרגשתי שונה, הרגשתי שזה זה. שאני נשא.
כעבור יומיים אני נוחת בנתב"ג ומשם דוך לאימונולוגית באיכילוב. זה בסדר, גם אני לא ידעתי מה זה אימונולוגית. או שתעשו גוגל או שתסמכו עליי. אני נכנס למרפאה ולאחר פגרה של עשור וקצת אני דורש לעשות בדיקת איידס. אני מספר לפקידה את הסיפור והיא מסכימה "אתה חייב להיבדק". לפני שהקוצר נשימה שלי מתפתח להתקף חרדה היא מכניסה אותי אל הרופאה. אני מספר גם לה את הסיפור והיא מסכימה "אתה חייב להיבדק". אללה יוסטור. אבל לפני הכל בדיקה שגרתית של איבר המין. ולמרות שאין שום דרך לדעת כך אם יש לך איידס, תמיד טוב להביט. אז היא הביטה, ואמרה שהיא לא יודעת לגבי איידס, אבל בוודאות יש לי מחלת מין אחרת. שמע ישראל. שאלתי אותה האם העובדה שחטפתי מחלת מין אחרת אומרת שיש לי סיכוי גבוה יותר להידבק גם באיידס. נרגעתי כשאמרה שאין קשר, ונלחצתי שוב כששאלה אם לקחתי את השיקוי. שיקוי?

אז למי מכם שהוא לא אימונולוג, נשא או חובב שיקויים, הכירו את ה PEP - טיפול שניתן לאחר חשיפה אפשרית לנגיף HIV, ותפקידו לצמצם את הסיכוי להדבקה. ולא, זה לא פוסטינור לאיידס, וזה ניתן רק באישור רופא. ואם לא לקחת את זה ב-72 שעות הראשונות שלאחר החשיפה, הלך עלייך. לא ידעתי, לא לקחתי. הלך עליי?

ליווי צמוד
נשלחתי לבדיקה. כעבור עשר דקות יצאה תוצאה. שלילית. חכו רגע עם הפוסטים "יש! הכותב האנונימי יצא נקי!". התוצאות רלבנטיות רק למגע שהיה עד לפני שלושה שבועות וזה ממש נחמד לדעת שכרגע הכל תקין ושיצאתי נקי מהתקרית בבוליביה, הספק בחורה מתאילנד, והקונדום שנקרע בפתח תקווה, אבל זה לא נותן אינדיקציה אמיתית למקרה הנוכחי. אני חייב להירגע.

התחנה הבאה הייתה מרפאת לוינסקי, שבאופן מפתיע יושבת ברחוב לוינסקי, ושבאופן יותר מפתיע מתמחה בדבר אחד - מחלות מין. באופן לא מפתיע - זה מה שאני צריך. אני נכנס למרפאה, מסביבי המון עובדים זרים, פליטים, ובחורה שנראית יותר מבוהלת ממני. שנהיה בריאים.
מנהלת המרפאה והפסיכולוגית שלי לשבועיים הקרובים מקבלת אותי בחיוך שגורך לי להבין שהכל יהיה בסדר, אני מספר לה את הסיפור ומקבל, סוף סוף, זריקת הרגעה נפשית. "לא תועד מקרה של הידבקות באיידס על ידי מין אוראלי", היא אומרת ואני חוזר לנשום. "גם אם נעשו יחסי מין לא מוגנים, הסיכוי להידבק אינו גבוה". אני ממשיך לנשום. "כיום, מדובר במחלה כרונית שניתן לנהל אתה חיים נורמטיביים". המשכתי לשאול עוד שאלות שלא תרמו לשיחה, אז היא ביקשה ממני לעזוב את החדר ולחזור עוד שלושה שבועות. ככה עושים עבודה סוציאלית.

לאחר 20 יום שבהם מנהלת המרפאה מתקשרת אליי בתדירות שמאיימת על מעמדה של אמא שלי, אני מקבל SMS. נוסח ההודעה: "היי, יש לך איידס, תרגיש טוב" - חברים שלי והשטויות שלהם. אחרי חמש דקות שיחה נכנסת. זאת היא, מתקשרת לבשר לי שהכל טוב, הבדיקה השלילית". תודה לאל.

וברצינות. בשגרה, אחרי אפשרות לחשיפה, בתחילת מערכת מינית חדשה, לא משנה מתי, פשוט תעשו את זה. אבל קודם כל, פשוט שימו קונדום.

[brightcove_iframe video_id='20aids_vtr2_n20161031_v1' autoplay='1' kid='' duration='1929'']