תקועים בשש: כיצד הפך הכביש המהיר למסחטת כספים מהפקקים?

מיליארד ושלוש מאות וחמישים אלף שקלים - זה הסכום הדימיוני שגרפו לכיסם מפעילי כביש 6 המהיר בשנת 2018. אז איך קרה שחזרנו להזדחל בפקקים אחרי הסגר, רק כדי לפרנס את את מסחטת הכספים הזאת? כשכביש 6 נפתח ב-2004 הבטיחו לנו שנסע במהירות של 120 קמ''ש ושהוא יקצר את זמני הנסיעה משמעותית - אפילו בשעות הבוקר העמוסות. בפועל, קטע הכביש המרכזי שבין ניצני עוז למחלף נחשונים עמוס מאד ברוב שעות היום. 270 אלף כלי רכב שעוברים בו מדי יום הופכים את מהירות הנסיעה הממוצעת בו בשעות הבוקר לכחצי ממה שמותר. מה שכן עומד בתחזיות הן ההכנסות של זכיינית הכביש - חברת "דרך ארץ". הן עולות כל שנה בשיעור של כ-6-7 אחוזים. אז איך עובדת השיטה שמכניסה יותר ממיליארד שקל בשנה ל"דרך ארץ", הזכיין של כביש 6?

פרופסור דן בן-דוד, נשיא מוסד שורש למחקר כלכלי חברתי, גר סמוך לכביש, מה שאומר שלו"ז החיים שלו מתנהל על פי מה שקורה בנתיבים האלה. "אם אני צריך להגיע לאוניברסיטה בבוקר מוקדם, אז אני יוצא בסביבות 05:30, 05:45", הוא מספר. "בכבישי האגרה בארה"ב הרבה-הרבה יותר זול מכאן". השוואה שערך בעבורנו הפרופסור בין מחירי הנסיעה למנויים בכביש 6 למנויים בחמישה כבישי אגרה בארה"ב גילתה פערים עצומים. קילומטר נסיעה בכביש 6 עולה פי 6 יותר מאותו קילומטר בכביש אגרה בניו יורק או בפלורידה. למי שאינו מנוי כאן ושם, הפער אפילו גדול יותר. קילומטר נסיעה בין באקה לטייבה יעלה כמעט פי 10 מקילומטר בין ניו ג'רזי למנהטן. "מישהו שמרוויח שכר מינימום, איך הוא יגיע לעבודה? איך הוא ישלם על דבר כזה כל יום?", הוא אומר.

לכתבות נוספות בחדשות 13 >> 

רה"מ נגד הנגבי: מצר על אמירות כאילו מצוקת הקורונה לא אמיתית

"לא כל אחד היה עושה זאת": אב הילדים שניצלו הודה למשפחת המחלץ

תלונה נגד "המאדאם של אפסטין": "היא אנסה אותי עשרות פעמים"

כדי שלא לבכות מרוב שזה מצחיק, הגיש חבר הכנסת טיבי כבר לפני ארבע שנים הצעת חוק שלפיה התשלום בכביש האגרה יותאם למהירות הנסיעה בו, כלומר, עמדת? לא שילמת. "אין כאן תמורה לאגרה", ציין חבר הכנסת. "כאן עומדים לצד חברת 'דרך ארץ' החזקה, המרוויחה, המבוססת ולא לצד האזרח הקטן". אם באמת תהיתם, הצעת החוק הושלכה לפח האשפה של ההיסטוריה למרות שעלותה לקופת המדינה מזערית, פחות מ-20 מיליון שקלים פיצוי לחברת "דרך ארץ". 170 הק"מ של כביש האגרה העמוס מספקים לאבי דור הכנסה לא רעה בכלל שגדלה בכל אחת מהשנים האחרונות בשיעורים יפים של 7-6 אחוזים. "אתה משלם כסף כדי שיהיה כביש 6, לא קשור בכלל לניהול תנועה", טוען דור. מתברר שעל פי ההסכם שחתמה "דרך ארץ" עם מדינת ישראל, אין קשר בין הפקקים ומהירות הנסיעה לאגרה שאנחנו משלמים. היא בכלל נועדה לממן את בנייתו הפרטית של הכביש, זו שהסתיימה ברובה מזמן.

"הפרויקט הזה הוא טוב לכולם. תחשוב כמה זה עזר למדינה לפתח תשתיות בקצב הרבה יותר מהיר ממה שהיא יכלה אילו זה היה רק מתקציב המדינה", אומר דור. הטיעון הזה נשמע לכאורה הגיוני. רק שבמקום שהמדינה תשקיע את הכסף שחסכה בבניית מסילת ברזל במקביל לכביש הפרטי, רק בימים אלה מתחילים לדבר על המסילה המזרחית, זו שאולי בעוד חמש שנים תהיה תחרות לכביש. בעוד התחזיות של מתכנני הכביש צפו שב-2029 יעמוד מספר הנסיעות בכביש על 100 מיליון, הגענו למספר הזה כבר בשנה שעברה. ניצן יוצר הוא האבא של הכביש, והוא לא מתכוון להתנצל על דבר: "אף אחד לא מכריח אף אחד לנסוע בכביש הזה. ההנחה שאפשר לספק את הביקוש זאת הנחה אווילית". ניצן רוצה לשלוט ברצון שלנו להיכנס לכביש באמצעות העלות של הנסיעה. האם זה הפתרון? לייקר לנו את הנסיעה בכביש שגם כך מכניס מיליונים לזכיינית פרטית? ספק גדול.