"לממש זכות לחיי ביטחון": דו"ח על התנהלות המדינה במקרי תקיפות מיניות של ילדים

מכון חרוב ואוניברסיטת תל אביב הגישו הערב (שני) לנשיא המדינה יצחק הרצוג ורעייתו מיכל את דו"ח הוועדה הציבורית לשינוי מדיניות ביחס לפגיעה מינית בתקופת הילדות. הוועדה ממליצה בין היתר להקים רשות להגנה על ילדים במדינת ישראל, הכשרות חובה לכל אנשי הצוות במערכת הבריאות ולצוותים החינוכיים במוסדות החינוך.

הוועדה, שבראשה עמדה פרופסור כרמית כץ מאוניברסיטת תל אביב וראש תחום מחקר במכון חרוב, פעלה במשך שנה מספטמבר 2020 לאיסוף עדויות ממי שנפגע מינית בילדותו. סך הכול נאספו 505 עדויות בכתב ובעל פה. בוועדה כיהנו מומחים מתחומים שונים העוסקים בנושא של התעללות והזנחה של ילדים.

הוועדה מצאה כי 71.5 אחוזים מהפגיעות היו מתמשכות והיתר חד פעמיות. הגיל הממוצע שבו החלה הפגיעה בילדות היה גיל 8. ברבע מהמקרים, הנפגעים היו מתחת לגיל 5. עוד מצאה הוועדה כי כ-41 אחוזים מהפגיעות נעשו בידי אדם שהיה מוכר לילד או לילדה (שלא מהמשפחה), רבע מהמקרים בידי אדם מהמשפחה הגרעינית והיתר מהמשפחה המורחבת.

עוד מצאה הוועדה כי רק אחד מכל שני ילדים שחשפו את הפגיעה הופנה לקבלת סיוע מרשויות המדינה. רבע מהפונות ומהפונים לוועדה התייחסו לקשיים כלכליים בחייהם הבוגרים הנובעים מהפגיעה שעברו. 50 אחוזים מתוכם בשל קשיים בתפקוד בעבודה, 40 אחוזים בשל הוצאות כספיות על טיפולים נפשיים וכ-11 אחוזים מהפונים לוועדה מתקיימים מקצבת נכות בלבד.

הוועדה בדקה גם את תפקוד מערכת הבריאות ומצאה כי הנפגעים והנפגעות סובלים מבעיות בריאותיות מרובות וכי לא נעשתה כל הנגשה לשירותים שהנפגעים זכאים להם במערכת הבריאות. תפיסת הנפגעים בילדות הייתה כי רק אם יש חבלה חמורה, ניתן לפנות למערכת הבריאות.

עוד עולה לפי ממצאי הדו"ח כי על אף ביקורים חוזרים ונשנים של הנפגעים לשירותי הבריאות, הם לא נשאלו על ידי רופאים או צוותים רפואיים אחרים האם הם עברו פגיעה כלשהי. הנפגעות תיארו בפני הוועדה גם כי מערכת הבריאות תייגה אותן כמטופלות פסיכיאטריות על אף שמדובר בתגובות פוסט טראומטיות לפגיעות קשות שעברו. התיוג הזה, כך לפי המעידים בוועדה, משקף את העיוורון של המערכת.

בהקשר למערכת החינוך מצאה הוועדה כי הצוות החינוכי לרוב אינו מפרש התנהגויות כמו פגיעה עצמית או כלפי אחרים כסכנה לפגיעה והגישה שנוקטים במערכת היא יותר פיקוחית ומשמעתית. עם זאת, הוועדה מצאה כי היו מקרים שבהם המעידים סיפרו כי מערכת החינוך הצילה אותם, אך גם היו מקרים שהמערכת הגיבה בהכחשה ואף מאשימה כלפי הנפגע.

בהקשר למערכת המשפט מצאה הוועדה כי באחוז קטן יחסית, 9 אחוזים, מן העדויות שנמסרו לוועדה תוארה פנייה קונקרטית למערכת אכיפת החוק כמו הגשת תלונה במשטרה או חקירה על ידי חוקר ילדים וברוב המקרים, הפגיעה כלל לא דווחה לרשויות החוק או נחקרה. מתוך העדויות שהתייחסו להליך משפטי, המעידים סיפרו לעיתים על חוויה קשה במפגש עם מערכות החוק והמשפט ואף אי שמירה על זכויות.

הוועדה הציבורית המליצה כי על המדינה להקים רשות להגנה על ילדים שתכלול צוות בין משרדי שיפעל כצוות בכיר קבוע לתיאום ולשיפור מתמיד של המדיניות ואותה רשות גם תדאג להצבת גורמי מקצוע, שאליהם יוכלו ילדים שנפגעו לפנות ללא חשש.

עוד ממליצה הוועדה כי יש לבצע הכשרות חובה לכל הצוותים הרפואיים והחינוכיים בנושא של פגיעה מינית תוך דגש על זיהוי ואיתור מקרים. הוועדה ממליצה גם לקדם מערכת רווחה מיודעת זכויות ילדים, שתקדם קבלת החלטות מבוססות זכויות ילדים. הוועדה מפצירה גם לתת פיצויים לילדים שנפגעו מינית בילדותם, שכן האחריות, כך לפי הוועדה, היא קודם כל על המדינה.

הנשיא הרצוג אמר: "חשוב שכלל המערכות הממשלתיות המטפלות בילדים שנפגעו מתקיפה מינית תלמדנה היטב את ממצאי הדו"ח המקיף והחשוב הזה. יש לעשות הכול כדי להיות קשובים לצורך להפחית עד כמה שאפשר את הפגיעה המשנית באותם ילדים".

מנהלת הוועדה, פרופ' כץ, הוסיפה: "אנו סבורים שיש צורך לגבש בהקדם תוכנית אסטרטגית מקיפה על מנת להבטיח כי הילדים שנפגעו יקבלו את המענה המתאים והראוי ביותר תוך מימוש זכותם לחיי ביטחון במדינת ישראל".