"האדם שפגע בך אומר שאת שקרנית"

כששומעים את העדויות מחדרי החקירות של נפגעות תקיפה מינית, ומהעימות מול התוקף במשטרה, על הסחבת בפרקליטות ועד גביית העדות בבית המשפט, אי אפשר שלא לתהות: איך מערכת שלמה שאמונה על עשיית הצדק, מעבירה את הקורבנות מסכת נוספת של ייסורים, כזו שמתוארת לא פעם על ידם כטראומה קשה לא פחות מהאונס עצמו?

רוצים לקבל עדכונים נוספים? הצטרפו לפייסבוק רשת

רותם אלישע הייתה רק בת 12 כשהותקפה מינית על ידי השכן שלה. חודשים ארוכים הייתה מסוגרת בעצמה, מספר פעמים גם ניסתה להתאבד. אחרי טיפול ארוך הצליחה לספר להוריה את מה שעברה, והם החליטו להגיש תלונה במשטרה. רק אחרי חצי שנה היא תוזמן לחקירה, בזמן הזה התוקף נמצא במרחק כמה בתים ממנה.

"אני עשיתי חקירת ילדים, הייתי מתחת לגיל 14", שחזרה רותם. "יש הרבה דברים שמחוקים לי מהזיכרון, חוץ מכמה שאלות על דברים גרפיים שהייתי צריכה לתאר. הייתה שאלה אחת, אם הייתי רטובה, ולא הבנתי. הייתה עוד שאלה על על איך איבר המין שלו הרגיש".

כדי להבין עד כמה עמוקה הבעיה, מספיק לעשות בחינה קצרה של הנתונים. בשנת 2010 למשל, 7,858 נשים פנו למרכזי הסיוע לקורבנות תקיפה מינית, רק 19% מהן החליטו להגיש תלונה למשטרה. ב-2015, מספר המתלוננות למרכזי הסיוע גדל ל-9,197, אך מספר הפניות למשטרה ירד, ורק 14.5% החליטו להגיש תלונה. כלומר תוך חמש שנים, יותר תלונות על הטרדות ופגיעות מיניות, אבל פחות תלונות במשטרה.

ליאור הותקפה מינית על ידי איש מקצוע שבא לביתה, לאחר האירוע הבינה שגם אחותה, שנחכה בדירה הותקפה על ידו. שתיהן הגישו תלונה במשטרה וכעבור מספר שבועות זומנו לעימות מול התוקף. "הגענו לתחנת המשטרה, אני ואחותי, והוא עמד שם לידנו, עד שהכניסו אותנו", סיפרה ליאור. "זה לא יותר טוב, כי אז אני הוא ואחותי נמצאים באותו החדר, וצריכות שוב לשחזר את פרטי המקרה, ותוך כדי גם הבנאדם ליד יכול להעיר הערות ולהגיד כל מיני דברים".

עו"ס אביגיל שרייבר, מומחית לטיפול בטראומה מינית, מסבירה שהסיטואציה בה המשטרה בוחרת למקם את המתלוננות גורמת להן לחוש שהן חוות את המקרה פעם נוספת. "האפשרות של להיות באיזשהו סוג של דיבור חופשי עם התוקף מחזיר אותן למקומות של התקיפה", היא מסבירה.

ליאת הותקפה במשך שנים על ידי מי שהיה בעלה. היא סבלה מאלימות פיזית קשה מצדו ומאלימות מינית מתמשכת. שלוש שנים וחצי היא חיכתה לראות אם הפרקליטות תגיש כתב אישום. "מושיבים אותך בעימות שני מטר ליד בן אדם שפגע בך, והתחלתי לרעוד שם", שחזרה. "ביקשתי מהשוטר לצאת החוצה כי אני לא מרגישה טוב, אמר לי עוד כמה דקות. את יושבת מול אדם שפגע בך ופשוט, הוא אומר לך שקרנית, אני לא זוכר".

בממוצע פחות מ-20% מהתלונות על עבירות מין מתגבשות לידי כתב אישום בפרקליטות. ומי שתחליט לערער, לפי הממוצע בשנים האחרונות, 3% בלבד מהערערים התקבלו, וגם אם צלחת את השרשרת הארוכה הזו, מעל 70% מהתיקים שנוגעים לעבירות מין חמורות, ייסגרו בהסדר טיעון.

"אני חושבת שבהרבה מאוד תיקים, במקום לתת לבית המשפט להחליט, הפרקליטות עושה את ההחלטה", מסבירה עו"ד רלי גוטמן, לשעבר פרקליטה בתחום עבירות המין. "כלומר, אם היא סבורה שאין סיכויים להרשעה, למרות שיש ראיות, לא מוגש התיק".

כל שופט פלילי רשאי לדון בעבירות מין, לאחר שעבר ארבעה ימי הכשרה בלבד. הפרקליטים והסניגורים אפילו לזה לא נדרשים. "מתלוננת לא מגיעה לבית המשפט או למשטרה, אומרת נאנסתי ובזה מסתיים התיק ואז הנאשם הולך ל-10 שנות מאסר", מסבירה עורכת הדין נוגה ויזל, המייצגת עברייני מין. "מתלוננת צריכה לדעת, ואין מה לעשות, שהיא צריכה לחזור על אותה גרסה ולהישאל שאלות חודרניות וקשות. צריך להוכיח שבוצעה עבירה".

ח"כ מיכל רוזין ממרצ מקדמת בימים אלו הצעות חוק להקמת בתי דין יעודיים לנושא של פגיעות מיניות, והכשרה של שופטים ושוטרים שיעסקו בתחום. לפי מחקר חדש של הכנסת, במדינות אחרות בעולם, שפועלות כבר בצורה כזו, יש הוכחה של טיפול יעיל יותר ויצירת אמון גבוהה יותר במערכת.

"מערכת המשפט ובעצם כל השיטה, לא מותאמת לכל הנושא של פגיעות מיניות ועבירות מין", אמרה חברת הכנסת רוזין. "מהמשטרה, לפרקליטות, ובוודאי בתי המשפט. צריך להבין מהי אלימות מינית, צריך להבין מה ההשלכות על הנפגעת, איך נפגעת מתנהגת".

לצורך בירור האמת חייבת להיעשות חקירה יסודית. כזו שדורשת שאלות קשות ומורכבות, כזו שנותנת לנאשם אפשרות אמיתית להפריך את הטענות נגדו. השאלה היא, איך אותה חקירה נעשית, והאם המערכת היום יודעת להתמודד עם המורכבות של פגיעה מינית. בעזרת הכשרה מקצועית ומקיפה, נוכל למנוע מהנפגעת, לפחות את הטראומה השנייה.