המדליסט האולימפי פיטר פלצ'יק פורש: "אני והג’ודו בחרנו אחד בשני"

הג'ודאי פיטר פלצ'יק, זוכה מדליית הארד מאולימפיאדת פריז 2024 (אישית) ואולימפיאדית טוקיו 2020 (קבוצתית) כינס היום (שני) מסיבת עיתונאים במלון הרודס תל אביב מרשת פתאל - והודיע על פרישה. בדמעות הוא דיבר על מאמנו אורן סמדג'ה, שבנו עומר נפל במלחמה בעזה חודש לפני האולימפיאדה בפריז, ובכל זאת הוא המשיך ללוות אותו. "לפני 30 שנה בגיל ארבע, לקח אותי סבא שלי למועדון הג’ודו בראשון לציון", סיפר פלצ'יק, "זאת לא הייתה אהבה ממבט ראשון, הייתי ילד מרדן שלא חיפש את המסגרת, אבל אני והג’ודו בחרנו אחד בשני והפכנו לאחד. לא הייתה לנו ברירה להפוך למשפחה של לוחמים. ככל שהתבגרתי, הג’ודו הפך לעוגן היציב בחיי".

"שאלו אותי מתי ידעתי שאני רוצה להיות ספורטאי אולימפי, ועניתי שאני לא יודע", סיפר, "לעמוד בראש הפודיום ולשיר בגאווה את ההמנון הלאומי, זה משהו שאני לא אשכח. שנת 2018 הייתה שנת הפריצה שלי, שהושמע ההמנון הלאומי במדינה ערבית. זה היה החלום שלי להביא מדליה אולימפית דווקא בברית הג’ודו העולמית. אבל תכנונים לחוד ומציאות לחוד. מגפת הקורונה פרצה, והדברים השתנו. עדיין, כעבור שנה הגעתי מוכן, אבל זה לא הספיק. נכשלתי את הכישלון הכי גדול בחיים שלי".

"לאחר מכן הצלחנו לזכות במדליה קבוצתית, אבל ידעתי שלא השגתי את כל המטרות שלי. הבנתי שכמה דברים צריכים להשתנות. הגעתי צנוע, באתי לעבוד. בניצוחו של אורן הגדול בנינו את שיטת הקפסולה, וזה עבד לנו. הגענו לשיאים חדשים, חזרתי לשלישייה הראשונה בעולם, אבל אז הגיעה השבת השחורה. התחלתי להבין את גודל האירוע, אירוע הטרור הגדול ביותר בהיסטוריה האנושית. הראש שלנו היה עם החטופים והמשפחות השכולות".

“הבנתי שעכשיו מדליה אולימפית היא ברמה של שליחות לאומית", הוסיף, "ארגונים פרו-פלסטיניים איימו על חיי, אבל גם עכשיו אותי זה לא עצר. הנוכחות של אורן עבורי היא קריטית. לא משנה מה אורן סמדג’ה היה מחליט, הייתי איתו, וידעתי שהוא יהיה איתי. לפריז הגעתי אחרי פציעות. 2024 הייתה השנה הגרועה ביותר בקריירה שלי, אבל ידעתי שאתן את הנשמה עד טיפת הדם האחרונה. הייתה לי הזכות לשאת את דגל המדינה בראש המשלחת, תודה יעל ארד היקרה".

“1 באוגוסט הגיע, ידעתי שהיום הזה שלי. למרות האיומים על חיי הצלחתי להביא את המדליה הראשונה של ישראל באולימפידת פאריס. אורן עמד מולי, התחבקנו, קרסנו ביחד. זה היה רגע קסום, הרגשתי בישראל למרות שהייתי בפאריס. זו הייתה המדליה שלי, אבל מדליה של כל ישראלי ויהודי בעולם. עשיתי את המסע שלי נגד כל הסיכויים. בתחילת הדרך לא היה כסף. ידעתי שאני אהיה מדליסט אולימפי, לא הייתי עושה שום דבר אחרת".

“היום אני מסיים את דרכי כלוחם ג'ודו", סיכם פלצ'יק, "אני לא פורש כי כבתה לי האש. גם היום אני יכול לראות את עצמי כגלדיאטור. אני פורש כי אני חושב שנכון לפרוש בשיא, אחרי שנתתי הכל. הגיע הזמן לפרק ב’. זו החלטה קשה מאוד, אבל אני מגיע אליה שלם. מתחילת הדרך דאגתי להסתכל כל בוקר במראה ולהיות גאה. להינות מהדרך. מה עכשיו? כל הזמן שואלים אותי. החלטתי להכין את קרן פלציק שתתמוך כלכלית בספורטאים רגע לפני הפריצה".

“התפיסה שספורטאי בישראל הוא עני וחייב לממן את עצמו חייבת להשתנות. וזה בדיוק מה שאנחנו עושים בקרן המדהימה הזאת. נמשיך לבנות אותה שתאפשר לעוד ספורטאים לממש פוטנציאל. אמשיך בהסברה הישראלית. אם יש לי את הדרך לעזור, שם אני אהיה. בחודשים הקרובים ביקרתי במקומות רבים. העולם העסקי מעניין אותי כבר שנים, ועכשיו הגיע זמני להיות חלק ממנו. מתכוון לקחת את כל הערכים שלי כדי להיות טוב גם בזירה הזאת".