הוריו של עומר נאוטרה, שהושב לישראל: "הלילה הארוך שלנו נגמר"

הוריו של סרן עומר נאוטרה, החטוף החלל שהושב אמש לישראל, מסרו אחר הצהריים (שני) הצהרה ואמרו: "היום עומר סופסוף בבית. הלילה הארוך שלנו נגמר, אבל הכאב לא ייעלם. הלב מרוסק, אבל יש הקלה. אנחנו יכולים סופסוף להביא את עומר למנוחתו האחרונה בארץ שאהב והגן עליה".

"עומר היה מנהיג", סיפרו, "אבל לפני הכול, אדם טוב; אופטימי, רואה את הטוב, לא מתלונן לעולם - תמיד זה שמרים, שמעודד, שמוצא את הדרך להקל על מי שסביבו. חברים ידעו שאפשר לפנות אליו בכל דבר. הוא תמיד היה שם, מלא חיים, עם חיוך, עם צחוק קטן, עם מילה טובה. עם חוש הומור טבעי ושובבות עדינה שכבשו כל מקום שאליו הגיע. תמיד ידע להצחיק בלי מאמץ, להפיג מתח, להפוך רגע רגיל לרגע של אור. גם כשהיה חוזר מהשטח עייף וחסר שינה - הוא תמיד בחר להיות עם אנשים. והוא אהב חתולים. תמיד היה אפשר למצוא אחד נח עליו, בבסיס או בקיבוץ, כאילו גם הם הרגישו את הלב הטוב שבו. זה היה עומר - חם, מצחיק, נוכח, אמיתי".

עוד אמרו: "עומר לא רק אהב את החיים, הוא האמין בשליחות. הוא ראה את עצמו חלק מגשר בין ישראל ליהדות העולם. הוא הבין שהעם שלנו אחד, בארץ ובתפוצות - ושחוסנה של ישראל תלוי בקשר הזה. הוא עזב חיים נוחים בארה"ב ובחר להיות כאן - לשרת, להגן, לתרום. עד נשימתו האחרונה הוא חשב על אחרים - על חייליו, על חבריו, על עמו. וכמה סמלי שהוא שב הביתה יחד עם חברו לצוות, עוז דניאל ז"ל. מאז אותו יום חיינו במציאות בלתי אפשרית. פחדנו לדעת, ופחדנו לא לדעת. כי בלי ודאות אין ריפוי, ובלי קבר, אין התחלה של אבל. ראינו משפחות אחרות מקבלות את יקיריהן חזרה לקבורה  וראינו את הכאב, אבל גם את ההקלה שבידיעה. הבנו שגם לנו דרוש הרגע הזה - כדי להתחיל ללמוד איך לחיות עם האובדן".

"אבל יש עוד שמונה משפחות שעדיין ממתינות", הוסיפו, "עבורן, הספירה נמשכת. גם עבורן השעון חייב לעצור, גם עבורן דרוש סוף - גם אם הוא כואב. יש לנו הזדמנות היסטורית לסגור את הפרק הכואב הזה, ולא נבזבז אותה. אנחנו רוצים להודות לנשיא ארה"ב דונלד טראמפ, לשגריר סטיב ויטקוף, לג'ארד קושנר, ולכל מי שסייע להביא עד כה 20 חטופים חיים ו-20 חללים-חזרה הביתה. תודה גם לחיילי צה"ל, לגופי המודיעין, ולכל מי שלא חדל לחפש. תודה לקהילות שאיתנו - בארץ ובחו"ל: ברעננה, בלונג איילנד, בירושלים, בוושינגטון ובכיכר החטופים".

"המאבק שלנו מעולם לא היה רק על עומר, הוא היה על כולנו. על מי שאנחנו כעם. בחייו ובמותו, עומר היה גשר בין ישראל לארה"ב. על השבתו נלחמו יחד חיילי צה"ל האמיצים והממשל האמריקאי. מסעו, מילדות בניו יורק ועד לשדות הקרב בדרום ישראל, הוא סיפור של אומץ, של אמונה ושל אהבת אדם. שובו של עומר מסמל את סופה של המלחמה המשפחתית הארוכה שלנו, אבל זה לא הסוף. אנחנו נמשיך להילחם, באותה בהירות, באותה נחישות, באותו לב פתוח, עד שכל חטוף יחזור הביתה, וכל משפחה תוכל לזכות בנחמה שאנחנו רק מתחילים למצוא".

סרן עומר נאוטרה זוהה הבוקר במכון לרפואה משפטית לצד סמל-ראשון עוז דניאל, שלחם עמו בטנק ב-7 באוקטובר, ואלוף-משנה אסף חממי, מפקד החטיבה הדרומים באוגדת עזה, הקצין הבכיר ביותר שנחטף על-ידי חמאס. במסדר הקרבי עם קבלת ארונותיהם השתתפו ‏מפקד פיקוד הדרום האלוף יניב עשור, מפקד אוגדת עזה תא"ל ברק חירם, מפקד חטיבה 7 אל"מ שאול ישראלי, ומפקד חטיבת גבעתי אל"מ נתנאל שמכה, חברו הקרוב של חממי.

שר הביטחון ישראל כ"ץ מסר: "הלילה הושבו לישראל גופותיהם של שלושת לוחמינו הגיבורים אל"מ אסף חממי, סרן עומר נאוטרה וסמ"ר עוז דניאל שנחטפו על ידי ארגון הטרור חמאס ונפלו בקרב כשהגנו בגבורה עילאית על יישובי העוטף ב-7 באוקטובר. מדינת ישראל מרכינה ראש בכאב ובגאווה על גבורתם. אסף, עומר ועוז חוזרים היום הביתה למנוחת עולמים באדמת הארץ שעליה הגנו עד הרגע האחרון. אני מבקש לשלוח תנחומים וחיבוק למשפחותיהם. מערכת הביטחון כולה נחושה להמשיך עד שכל החטופים החללים ישובו הביתה - זוהי חובתנו המוסרית והלאומית כלפי משפחותיהם וכלפי עם ישראל כולו".

סרן עומר נאוטרה, בן 21 במותו, היה מפקד מחלקת טנקים בגדוד 77 של חטיבה 7. הוא נפל בקרב בבוקר 7 באוקטובר לצד פקודיו עוז דניאל ושקד דהן, וגופותיהם נחטפו לעזה. חברם לטנק נמרוד כהן נחטף בחיים, ולפני שלושה שבועות הושב לישראל אחרי ששרד יותר משנתיים בשבי. רק בדצמבר 2024, יותר משנה אחרי שנפל בקרב, קיבלה משפחתו של נאוטרה את הבשורה על מותו.

במטה המשפחות סיפרו על נאוטרה: "סרן עומר מקסים נאוטרה ז״ל נולד וגדל בלונג-איילנד שבארה"ב, אך מתואר כ-"הכי צבר שיש". על אף שהתקבל ללימודים בארה"ב, הוא בחר לעלות לישראל במסגרת גרעין "צבר", ואחרי שנת מכינה התנדב להתגייס כחייל בודד לחיל השיריון. עומר התקדם לתפקיד פיקודי ולאחריו יצא לקצונה והפך למפקד מחלקת טנקים. עומר אהב ספורט, שיחק כדורגל, כדורסל וכדורעף והיה קפטן של קבוצות ספורט בבית ספרו. משפחתו וחבריו העידו שהיה אדם חם, מצחיק, ואופטימי, אוהב כל אדם ואת המדינה בכל רמח איבריו ואף היווה השראה עבור חיילים בודדים נוספים שהתגייסו בעקבותיו.  בשבעה באוקטובר, עומר נחטף לצד חבריו לטנק בעת שפיקד על הצוות - נמרוד כהן ששוחרר לאחר למעלה משנתיים בשבי, שקד דהן ז"ל ועוז דניאל ז״ל שהושבו לקבורה. במשך 421 ימים לא נודע גורלו של עומר. ב-א' בכסלו תשפ"ה (1.12.2024), קבע הרב הצבאי הראשי כי הוא נפגע אנושות בקרב ומת עוד ביום החטיפה. בן 21 בנופלו, עומר הותיר אחריו את הוריו רונן ואורנה ואת אחיו דניאל".