סמ"ר עוז דניאל נטמן; אביו פנה להלוי בהספד: "אתה יודע לקחת אחריות"

בבית העלמין בכפר סבא מובא היום (חמישי) למנוחות סמל-ראשון עוז דניאל, שנפל בקרב ב-7 באוקטובר וגופתו הוחזקה במשך יותר משנתיים בשבי בעזה - עד שהושב השבוע לישראל. מסע הלוויה יצא בשעה 11:30 מקניון G בכפר סבא עד לגן הזיכרון, וטקס ההלוויה נפתח בשעה 12:00. בין הנוכחים בהלוויה: נשיא המדינה יצחק הרצוג, שר הביטחון לשעבר יואב גלנט, הרמטכ"ל לשעבר הרצי הלוי, ח"כ בני גנץ, אביגדור קהלני - ונמרוד כהן, שלחם לצידו של דניאל ב-7 באוקטובר והושב לפני כשלושה שבועות בחיים מהשבי.

אמיר, אביו של עוז, פנה בהלווייה לרמטכ"ל לשעבר הרצי הלוי: "מתוך כל רמי הדרג שיושבים כאן, אני בוחר לפנות אליך. אני חושב שאתה אחד האנשים הערכיים, הממלכתיים והמשמעותיים במדינת ישראל. למרות, ואולי בגלל כל המטען שאתה נושא על כתפיך - אתה יודע לקחת אחריות. זה מתבטא בדרך שאתה נוהג ובכל שיחה איתך. אני מאחל לך מעומק ליבי חיים שמחים ביחד עם משפחתך הכישלון נורא והאחריות כבדה - אבל הרצי ושרון הלוי בוחרים בחודשים האחרונים לעבור ממשפחה שכולה למשפחה שכולה, מהלוויה להלוויה, מפצוע לפצוע. בוחרים להיות במקומות הכואבים ביותר עם תחושת אחריות, מצפון ומצפן".

עוד אמר האב השכול: "אני האב הכי גאה בעולם, אין גאה ממני בעולם, באותה מידה גם הכי כואב בעולם, יש בי רק גאווה. אנחנו מרגישים את עוז תמיד בתוכנו, הוא איתנו, שומע אותנו ונמצא איתנו. בתוך כל זה, אנחנו בוחרים להיות חזקים, זו צוואתו של עוז וזו צוואתו של עם ישראל - זה לא סיסמאות. על זה חינכתי את ילדיי זה הזמן שלי להוכיח, שאני הכי שבור, אני הכי מאמין בעם שלי, בדור המטורף הזה שאין באף מקום בעולם. עם ישראל חי לנצח נצחים, ה׳ עוז לעמו ייתן, ה׳ יברך את עמו בשלום".

מירב, אימו של עוז, ספדה לו: "כל כך פחדתי מהרגע הזה. עוז שלי, בני האהוב, אחרי שנתיים של ציפייה, של תפילות, של לילות בלי שינה - היום אתה סוף סוף שב הביתה. לא כך קיוויתי לפגוש אותך, לא כך דמיינתי את היום שבו אקבל אותך חזרה. אבל בתוך השבר הזה - יש רגע של נחמה, של נשימה, של הקלה, של ידיעה עמוקה: שסוף סוף אתה כאן, באדמת הארץ שאהבת כל כך, הארץ עליה נשבעת להגן, ובגופך קיימת את השבועה הזאת עד תום. עוזי שלי, במשך שנתיים חיכינו לך. עם שלם בכל העולם חיכה איתנו. עם שצעד איתנו את הדרך הארוכה הזו, שקם איתנו כל בוקר וחשב עליך, שנשא אותך בליבו, בתפילותיו, בשירים, ובדמעות. היום כל העם הזה כאן, עומד לצידך. אומר לך - ברוך שובך הביתה. ואומר לך - תודה".

"עוזי שלי - הגיבור, היפה והמוכשר", סיפרה האם השכולה, "היית ילד של אור, ילד של אהבה. מוזיקאי מחונן, עם נשמה גדולה מהחיים, שמאמין בכל ליבו שמוזיקה מחברת בין אנשים. חייכת תמיד, נתת מעצמך בלי גבול, הקשבת, חיבקת, אהבת - כך היה בבית, כך היה עם חברים, וכך היה גם בלב הקרב, כשעמדת מול הסכנה והפכת למגן אמיתי של המדינה שאהבת כל כך".

עוד אמרה מירב דניאל על קבר בנה: "אני זוכרת את השיחות שלנו, עוז שלי, כשאמרת לי: 'אמא, אני מגן על הבית. אני רוצה שתוכלו לחיות כאן בשקט ובביטחון'. ואכן, עוז שלי, הגנת בגופך על כולנו. נשבעת - ונשארת נאמן לשבועה הזו עד הרגע האחרון. אני לא שוכחת גם את השיחות ההן, כשדיברנו על חטיפות, ואמרת לי בנחרצות: 'אמא, אם אתקל וינסו לחטוף אותי - אני אתנגד בכל כוחי ואעשה הכול בכדי לא להיחטף'. ואני בתגובה לדבריך אמרתי לך שעדיף לנהוג בתבונה, כי במצב כזה החוטפים מחזיקים בעמדת כוח. אבל אתה עמדת מולי בעיניים היפות והבורקות שלך, התעקשת ואמרת 'אמא, אני אעשה הכול, אבל בשבי אני לא אשב'. כך היה, וכך גם הלכת - בגבורה, באמונה, בנאמנות לערכים שלך ולעם שלך. נפלת כלוחם אמיץ, גיבור ישראל, והיום - אנחנו ממלאים את חלקנו בברית הזו - ומחזירים אותך הביתה, אל מנוחת עולמים בכבוד, באדמת הארץ שאהבת כל כך".

"במשך שנה ושמונה חודשים, מרגע קבלת הבשורה הקשה שנפלת בקרב כבר בבוקר ה-7.10, האמנתי בלב שלם לקביעה. אבל בתוכי היה שביב קטן של תקווה שאולי עוד יתרחש נס ואתה בחיים. והיום, המעגל הזה - של הספק, של התקווה, של הציפייה - נסגר. עוזי, נפשי לא הייתה שקטה לרגע, כל עוד לא היית כאן. עכשיו, כששבת לאדמת הארץ שאהבת כל כך, לקבורה ראויה, למנוחה של כבוד, עטוף באהבת עם שלם - אני יודעת שנשמתך הטהורה סוף סוף תנוח. עוז שלי, עד לרגע הזה הגדרתי את עצמי כאמא לחלל חטוף. והיום, אני נפרדת ממך בלב שבור וכואב, אבל גם שלם - אמא של גיבור שחזר הביתה".

"אתמול אבא, הדרי ואני באנו להתייחד איתך", סיפרה מירב, "עמדנו מולך בפעם הראשונה מאז שחזרת אחרי שנתיים, כשאתה בארון, עטוף בטלית ודגל ישראל, והרגשתי שהזמן עוצר מלכת. והלב - כמעט ולא הצליח לשאת את גודל הרגע. כל כך חיכינו לשובך, לדעת שאתה כאן. אבל כשהרגע הזה הגיע, שום דבר לא הכין אותי אליו. קשה היה לי ללכת, קשה היה לי להיפרד, קשה היה לי להשאיר אותך שם, הרגשתי שאני משאירה שם חלק עצום מנשמתי. דיברתי אליך, נפרדתי מגופך. וביקשתי סליחה, ושאני מקווה שהייתי לך אמא טובה. תודה לך ילד שלי, על הזכות להיות אמא שלך".

"עוזי שלי, כשנחטפת - לא היית לבד. היית שם עם אחיך לנשק, חבריך לצוות הטנק: המפקד עומר נאוטרה ז"ל, ששב איתך הביתה, שקד דהן ז"ל, שהושב למנוחות מוקדם יותר, ונמרוד כהן היקר, שחזר מהתופת לאחר שנתיים, בריא ושלם. הייתם צוות אחד, לב אחד, נשמה אחת של לוחמים אמיצים. יחד נלחמתם בעוז, באמונה ובאומץ לב נדיר. ועכשיו, כשאתה ועומר שבתם אל אדמת הארץ, אני יודעת שהמעגל של אחוותכם לא נשבר - הוא ממשיך להתקיים במקום אחר, גבוה ונקי מכאב. ואני בטוחה, שאתה, עוז שלי, ביחד עם עומר ושקד, שומרים ממקומכם גם על נמרוד ושולחים לו כוחות, וכך גם על כולנו, מלמעלה".

לסיום אמרה מירב דניאל: "ומכאן אני רוצה לשאת תפילה להחזרת כל ששת החטופים החללים שעדיין בעזה. החובה שלנו - כחברה, כעם, וכמדינה - היא להשיבם אל מנוחת עולמים, אל ארצנו, אל ביתם. ולאפשר גם למשפחותיהם לסגור מעגל של כאב ולמצוא מעט נחמה. אנו נמשיך לעמוד איתן לצד המשפחות, עד שכל אחד ואחד מהם ישוב הביתה. אני מבקשת גם לשאת תפילה לכל חיילנו שנלחמים כבר שנתיים בעוז, באומץ ובחירוף נפש, למען ביטחונה של מדינת ישראל, ולמען משימת עמנו - להשבת החטופים הביתה. אני שולחת לכם כוח, ברכה ותפילה, שתשובו הבייתה לשלום, בריאים בגופכם ובנפשכם. ואני מתפללת גם לרפואה שלמה לכל הפצועים, שתמצאו את הכוח לשוב לאיתנכם, להמשיך ולחיות חיים מלאים, באהבה, בתקווה ובשלום. ומכאן - גם חיבוק גדול ומלא תודה לכל משפחות החללים, שגבורתם וזכרם של יקיריהם מלווים אותנו תמיד, חרוטים בלב העם כולו, לעד".

"עוזי שלי, ילד שלי, אתה חסר לי, אני אוהבת אותך, גאה בך, מתגעגעת אליך כל יום מחדש. ואני מבטיחה לך, נמשיך להשמיע את קולך, את צלילך, את המנגינה שלך- כדי שהעוז שלך, האור שלך, האהבה שלך והחיים שהשארת כאן, ימשיכו להדהד. כי המנגינה שלך, עוז שלי, היא לא רק שלנו - היא של עם שלם, עם שמוקיר אותך, זוכר אותך, ומצדיע לך. תודה לך ילד שלי, על כל מה שהיית, ועל כל מה שתמיד תישאר. תנוח על משכבך בשלום, עוז שלי".

הדר, אחותו התאומה של עוז, ספדה לו: "עוז, שקד, עומר ונמרוד נחטפו לעזה במדים, יחד עם עוד 247 בני אדם שלא בחרו בזה, חלקם בפיג'מות, בתחתונים, חלק לבושים למסיבה. קיבוצניקים, וחלקם אפילו לא ישראלים או יהודים. אם אותם אף אחד לא שאל מה השגרה שהם רוצים לחיות, אז גם לי אין את הזכות לייצר אחת. המילה שגרה הייתה שוות ערך בעיניי ל"קבלה". וקבלה לא הייתה אופציה בידיעה שיש עוד כל כך הרבה על מי ועל להילחם. עוזי, היית ותמיד תהיה האח הכי טוב שיכולתי לבקש. כשהיינו יחסית קטנים דאגתי להדגיש תמיד שאני הבכורה ב-12 דקות וזה הופך אותך בעצם לאחי הקטן. ידעתי שזה מציק לך וזה תמיד הצליח להצחיק אותי אז אנצל את ההזדמנות להגיד לך סליחה אבל לא על זה שעשיתי את זה, פשוט סליחה עתידית על זה שאמשיך להגיד את זה כנראה עד יומי האחרון, לא כי זה מדגיש את זה שאתה הקטן, להיפך - זה מדגיש את זה שאתה אחי התאום. תודה על מי שהיית עבורי במשך 19 שנים, על מי שאתה עבורי בשנתיים האחרונות ועל מי שתהיה תמיד בחיי ובחייהם של קרוביי שגם לא זכו להכיר אותך".

"הגיע לך לחזור לקבורה ראויה, אני מאמינה ויודעת שגוף זה רק ממד גשמי, את הנוכחות שלך עוד אפגוש במקומות וברגעים שונים במהלך הדרך. איך ומה לעשות עם צורת הגעגוע והחוסר שאנחנו מרגישים נלמד כל יום מחדש, אבל מבטיחה לעשות את זה באותה הגישה שליוותה אותנו מההתחלה, בחיוביות, אופטימיות וראש מורם. כי כזה גם אתה היית. שתמצא "מנוחה נכונה" - הרבה זמן ניסיתי להבין מה זה אומר. בפרשנות אישית, מאחלת לך שהנשמה המדהימה והאנרגיה שלך תעשהרק טוב ותגרום לנחת וצחוק בקרב כל אדם שיחווה אותה. ואם באמת יש עולם הבא אז מקווה שאתה יושב באיזו חצר עם דגלים של הפועל באר שבע, מבחר גיטרות, יוצא לטייל עם הכלב בוקסר שרצית להביא הביתה וצופה מדי פעם. שנצליח להסב לך נחת ממה שאנחנו עושים כאן באיזה פרק של הפרלמנט ובעיקר מקווה ורוצה בינתיים. אוהבת אותך אח שלי, אתה איתי לתמיד. אחותך שגדולה ממך ב-12 דקות, הדר".

סמ"ר דניאל הושב לישראל לצד החללים החטופים אלוף-משנה אסף חממי, שהובא שלשום למנוחות, סרן עומר נאוטרה, שהלווייתו תתקיים מחר. דניאל היה לוחם שריון בגדוד 77 של חטיבה 7, ובבוקר 7 באוקטובר הוא נלחם לצד מפקדו נאוטרה וחברם שקד דהן, שנפלו ונחטפו גם הם. חברם לטנק נמרוד כהן נחטף בחיים, ושוחרר אחרי ששרד יותר משנתיים בשבי. בפברואר 2024 הודיע צה"ל כי עוז דניאל נפל בשבת השחורה וגופתו מוחזקת בעזה.

במטה המשפחות סיפרו: "סמ״ר עוז דניאל ז״ל היה נגן גיטרה מחונן שהאמין בכוחה של המוזיקה לשנות את העולם. סיפור האהבה בין עוז לנגינה החל בגיל תשע, ומגיל צעיר חלם להופיע מול קהל בארץ ובעולם. קרוביו מספרים כי היה בחור מצחיק, ערכי, אוהב חיים, ותמיד עם חיוך ענק. כפי שהעידו חבריו הרבים, עוז היה החבר הכי טוב של כולם. עוז יכל להתגייס במעמד של מוזיקאי מצטיין, אבל החליט שהוא מעדיף לעשות שירות משמעותי ושהגיטרה תחכה. גם כשהגיע הביתה אחרי סגירות ארוכות בבסיס, הוא הקדיש שעות לאימון בנגינה".

"עוז היה לוחם בגדוד 77 בעוצבת סער מגולן (7). בשבעה באוקטובר עוז יצא להלחם יחד עם חבריו לטנק, לאחר קרב ארוך מול מחבלים רבים, עוז נחטף עם 3 חבריו לטנק. נמרוד כהן ששוחרר לאחר יותר משנתיים בשבי, שקד דהן וסרן עומר נאוטרה שהושבו לקבורה. עוז יצא בחיים מהטנק, על הרגליים, ובחר להילחם בשובים שלו עד הרגע האחרון. לאחר כארבעה חודשים לאחר חטיפתו, הוכרז כחלל אחרי שבמשך 141 ימים לא היה ידוע מה עלה בגורלו. בן 19 בנופלו, עוז הותיר אחריו את הוריו, מירב ואמיר ואחותו התאומה, הדר".

שלשום הובא למנוחות אלוף-משנה אסף חממי, בן 40 במותו, מפקד החטיבה הדרומית באוגדת עזה, שהיה הקצין הבכיר ביותר שנחטף על-ידי חמאס. בין הנוכחים בהלווית חממי בקריית שאול: שר הביטחון לשעבר יואב גלנט, הרמטכ"ל לשעבר הרצי הלוי, ראש שב"כ לשעבר רונן בר, ח"כ בני גנץ וגדי איזנקוט. הרמטכ"ל אייל זמיר ספד לו: "אסף חזר הביתה, אל הארץ שאהב, אל המדינה שעליה שמר, שאליה התמסר בכל ליבו ובכל גופו. נוח בשלום גיבור מלחמה כי הניצחון הושג ואנחנו ממשיכים להלחם כדי להמשיך ולנצח. אני מבטיח לך שהניצחון שהושג מתוך עוצמת הלכידות של צבא העם והעם, ימשיך להעניק לנו את הכוח להמשיך ולבנות, לצמוח וגם להילחם באותה לכידות הכרחית לקיומנו. אנחנו נישא מכאן את הציווי "להיות טובים – להיות חממי", עד הנצח".

אחרי שאתמול הושב לישראל החלל החטוף סמ"ר איתי חן, במכון לרפואה משפטית באבו כביר זוהתה הבוקר גופתו של ג'ושוע לואיטו מולל, בן 21 במותו, סטודנט מטנזניה שנחטף ב-7 באוקטובר מקיבוץ נחל עוז. מצה"ל נמסר: "על-פי המידע והמודיעין העומד לרשותנו, הוא נרצח על-ידי חמאס ב-7 באוקטובר 2023 וגופתו נחטפה לרצועת עזה. בתאריך 13/12/23 נקבע מותו. הותיר אחריו הורים, שלוש אחיות ואח".

ממטה משפחות החטופים נמסר: "ג'ושוע לואיטו מולל ז״ל מטנזניה. ג'ושוע הגיע לקיבוץ נחל עוז 19 ימים בלבד לפני השבת השחורה, לאחר לימודי אגרונומיה באוניברסיטה. הוא תכנן ללמוד בישראל חקלאות מעשית, ולחזור למולדתו עם ארגז כלים רחב. בבוקר השבעה באוקטובר ג׳ושוע עבד ברפת של הקיבוץ, עם פרוץ המחבלים הוא נרצח ונחטף לעזה. משפחתו מספרת שהיה מנומס, אדיב, חרוץ מאוד, בעל חיוך גדול שלא יורד מהפנים. הוריו וארבעת אחיו גרים בטנזניה".

מקיבוץ נחל עוז נמסר: "קהילת נחל עוז כואבת ומשתתפת בצערה העמוק של משפחתו של ג’ושוע לואיטו מולל, אשר נחטף מקיבוץ נחל עוז והושב הלילה לקבורה במסגרת ההסכם לסיום המלחמה. ג’ושוע נולד ב-18.5.2002, אזרח טנזניה. ג’ושוע הגיע ארצה לתוכנית השתלמות בחקלאות ושהה בקיבוץ נחל עוז. הוא הגיע לישראל רק 19 ימים לפני השבת השחורה, ואף לא הספיק עדיין להתחיל את לימודיו. בזמן שהותו בארץ, עבד ברפת של קיבוץ נחל עוז. ביום שבת כ”ב בתשרי, שמחת תורה תשפ”ד, השבעה באוקטובר 2023, נרצח ג’ושוע על ידי מחבלים שחדרו לקיבוץ נחל עוז, במהלך השבת השחורה, שפתחה את מלחמת השבעה באוקטובר, וגופתו נחטפה לעזה. ג’ושוע היה בן 21 בהירצחו. יהי זכרו ברוך. לא נשקוט ולא ננוח לא עוצרים, עד שכל 6 החטופים אשר נמצאים בשבי החמאס מזה 762 ימים חוזרים הביתה".