מחשדנות כלפי העולים ועד לקבלה: כך הפך "נובי גוד" לחג ישראלי

עד לשנת 2000, הגיעו לישראל כמיליון עולים ממדינות ברית המועצות לשעבר. הם הביאו עימם עושר תרבותי, מסורות מיוחדות וחג אזרחי אחד - נובי גוד, שפירושו ברוסית הוא "השנה החדשה". לרגל החג שיצוין הערב (שלישי) חזרנו למקורותיו ולתהליך קבלתו בישראל.

נובי גוד הוא חג שנולד בברית המועצות החל משנות ה-30 כפשרה של השלטון הקומוניסטי במדינה, שדגל בהעלמת סממנים דתיים, אך הבין שהעם הורגל בחגים הנוצריים. במקום חגיגות חג המולד ב-25 בדצמבר, הנהיג ועודד השלטון את החג האזרחי בליל ה-31 בדצמבר.

החג החילוני שמר בתוכו מאפיינים הדומים לחג שנחגג בעולם הנוצרי, כמו הצבת עצי יולקה (אשוח) וקישוטם, הנחת מתנות למרגלות העץ וכן דמות המזכירה במידת מה את סנטה קלאוס, דד מרוז, ברוסית "סבא כפור". דד מרוז, על פי המסורת, מחלק את המתנות בחצות הליל יחד עם אחייניתו, סניגורצ'קה, ברוסית "ילדת השלג", כשהם רכובים על סוס או כרכרה הרתומה לשלושה סוסים, הנקראת טרויקה.

לכתבות נוספות בחדשות 13:

עצי אשוח וסופגניות: ברחבי העולם חגגו את חג המולד – ואת חנוכה

"יותר יפה מחו"ל": נצרת מקושטת ומוארת לקראת חג המולד

פרץ נגד חגיגת חנוכה וכריסמס יחד: "לא מוכן להתפשר על זהותנו"

כשיוצאי ברית המועצות הגיעו לישראל, הם המשיכו במסורת וחגגו את תחילת השנה האזרחית ב-31 בדצמבר. המסורת התקבלה על ידי הסביבה הישראלית החדשה על פי רוב בהרמת גבה וחשדנות. החג, שהיה דומה מאוד לחג המולד הנוצרי, גרם לבלבול ולעיתים אף לריחוק. אלכס, שעלה בשנת 1993 בגיל ארבע וגדל בבאר שבע, סיפר: "הילדים בבית הספר ידעו שאני חוגג. בהתחלה הם היו קוראים לזה 'סילבסטר', וכולם היו שואלים אותי למה אנחנו חוגגים את זה, כי זה חג של נוצרים. בכל פעם הייתי צריך להסביר שזה לא חג דתי, ושאלה חגיגות השנה החדשה. היו חלק שקיבלו את זה, והיו גם כאלה שלא, והמשיכו לחשוב שזה חג נוצרי. בכל שנה זו הייתה אותה סאגה".

כאמור, לא כולם בישראל הבינו את מהות החג. החיבור לשם "סילבסטר", שהיה נפוץ בעיקר במדינות מרכז אירופה ומתייחס בכלל לאפיפיור סילבסטר הראשון והחג האזרחי ממדינות ברית המועצות לשעבר - לא קיים כלל. עם זאת, הבלבול ונפיצות השם השגוי, גרם בין היתר ליחס מזלזל כלפי החג, שהתבטא לעיתים בחוסר הבנה מצד מורים בבתי הספר, מנהלים ועובדים במקומות עבודה ומפקדים בצה"ל.

יעל פלדמן, שעלתה בגיל שנתיים מבלארוס, סיפרה: "כשהייתי בטירונות, בשנת 2005, ביקשתי לצאת לחופשה בחג. אמרו לי אז שרק מי שרשום כנוצרי בצבא, זכאי לצאת. אני לא חושבת שהם בדקו ברשומות, אלא רק בחנו את השם שלי. לבסוף, הצלחתי לשכנע אותם להתיר לי לצאת רק לחופשה בערב החג, אבל הייתי חייבת לחזור למחרת בבוקר - ולהתייצב לפני השעה שמונה במסדר הבוקר. זה אומר שנסעתי בתחבורה ציבורית מאזור נתניה עד לכפר ורדים וחזרתי למחרת. הרגשתי שזה נבע מחוסר הבנה וכן חוסר רצון להבין". לדבריה, "המפקדים שלי לא רצו להכיר בכך שיש חג כזה. אם רק הייתי מצהירה שאני לא יהודיה, הייתי מקבלת חופש לחגוג. במקרה הזה, הם בחרו שלא לקבל את זה שמדובר בחג שהוא חלק מהמסורת של העדה שלי, זה הרגיש מגוחך ומעליב. זה חג שאני חוגגת מאז שאני מכירה את עצמי".

המצב הזה החל להשתנות עם השנים, ולקבל הכרה על ידי החברה בישראל, וכן על ידי החוק. בשנת 2011 הכניס יו"ר הקואליציה דאז, זאב אלקין, את אחד בינואר לרשימת ימי הבחירה, שנועדו לאפשר היעדרות מהעבודה מבלי לפגוע בשכר. כחמש שנים לאחר מכן, הציע ח"כ יואל רזבוזוב להתיר הקמת רעש מעבר לשעה 23:00 ביום חגיגות הנובי גוד. "בברית המועצות היה אסור לחגוג חגים דתיים וכך הפך החג לחשוב ביותר לתרבות הרוסית", הסביר אז, והוסיף: "אנחנו רוצים הכרה רשמית בחג - וזה מה שהצעת החוק עושה". הצעת החוק של רזבוזוב לא עלתה להצבעה, אך ב-2017 התווספה תקנה שהכניסה את ערב ראש השנה האזרחית לרשימה המצומצמת.

במקביל, החלו להתפתח יוזמות חברתיות כמו "הבריגדה התרבותית", שפעלו באופן אקטיבי להפוך את התרבות של יוצאי ברית המועצות לשעבר לחלק בלתי נפרד מהמדינה. אותה קבוצה יזמה גם את אירוע "נובי גוד ישראלי", שאפשרה לישראלים רבים שלא חוגגים את החג בבתיהם, להתארח אצל מי שכן - ולהכיר את החג מקרוב ללא דעות קדומות.

"אני מרגישה שהיום הדברים הרבה יותר קלים ופשוטים. בכל מקום עבודה שהייתי בו וביקשתי חופש סביב החג, זה התקבל בהבנה. אני חשה בשינוי של ממש בשנים האחרונות. זה נובע בעיקר מהסברה, הרבה מאוד אנשים מהקהילה שלנו שדואגים להנגיש את החג ולהסביר שאנחנו ישראלים לכל דבר. בדיוק כמו שלכל עדה אחרת יש מורשת תרבותית עשירה, כמו המימונה או החינה לפני החתונה. הרי אין צורך להסביר את זה, אלא רק רק לכבד. זה עדיין לא פשוט, אבל זה מובן פתאום - שכל אחד מגיע עם משהו מהבית", הסבירה פלדמן.

עוד הוסיף אלכס, ביחס לשינוי שעבר החג: "הגישה בשנים האחרונות השתנתה לקיצון השני ממה שחוויתי כילד. בסביבה שאני חי בה, אנשים מאוד רוצים להשתתף, זה נהיה סוג של 'מימונה' של רוסים. זה אירוני, פעם החג הזה היה מושא ללעג, היינו מודרים מתוך הישראליות והיום זה מתקבל כחלק מהתרבות. אנשים רוצים להשתתף ולהכיר את זה".

כפי שניתן לראות, ה"נובי גוד" הצבעוני והחגיגי, שהגיע לכאן יחד עם העולים ממדינות ברית המועצות, הולך ומשתלב בסיפור הישראלי. החג, שתחילה עורר חשד סביב דוברי הרוסית, הפך למעניין, נפוץ ומוערך. כל המרבה לחגוג, ולכבד את תרבותו של האחר, הרי זה משובח. ולסיכום נאחל: "ס נובים גוד" - שנה אזרחית חדשה שמחה לכל החוגגים.