להתחיל מבראשית: האנשים שהחליטו לשנות את חייהם - והתחילו מחדש

להתגייר, לעלות לארץ, לחזור בתשובה ולהחליף עבודה באמצע החיים: לרגל חג שמחת תורה, שבו חוזרים לקרוא מההתחלה את פרשות התורה, שוחחנו עם האנשים שהותירו מאחור את הכול - ויצאו לדרך חדשה

להתחיל מבראשית
להתחיל מבראשית | צילום: באדיבות המצולמים
בחג שמחת תורה אנו מסיימים לקרוא את הפרשה האחרונה בספר "דברים" ומתחילים, שוב, לקרוא את הפרשה הראשונה בספר "בראשית". נקודת זמן זו, שמהווה עבורנו התחלה של שנה חדשה, מראה את נצחיות התורה שלא נגמרת לעולם ובכל שנה מסופרת מחדש. גם ההיסטוריה מלאה באנשים שהתחילו מחדש ועשו שינוי קיצוני בחייהם - אחד הראשונים בהם הוא אברהם אבינו, שמרד באביו עובד האלילים והכיר באל אחד. לרגל החג, שוחחנו עם האנשים שהשאירו את הפחד מאחור, התעלמו מתגובות הסביבה, עשו מהפך והתחילו מההתחלה, או בעצם: מבראשית. "הבנתי איך לא לחיות את החיים" פתאום קם אדם בבוקר ומרגיש שנמאס לו מהעבודה שלו – ומחליט לעשות הסבה. כך בדיוק קרה לנויה אור-יהב, שבמשך 25 שנים עבדה כאחות בבית חולים במחלקה האונקולוגית. "הרבה מאוד זמן למדתי את המקצוע, כבר מכיתה י'", סיפרה אור-יהב, "אבל אחרי כמה שנות עבודה, הרגשתי שאני לא באמת שם". יותר משמונה שנים חשבה נויה לשנות כיוון, אבל חששה לעשות צעד ולהתפטר. "שבעתי ומאסתי במקצוע הזה. הוא מלחיץ, קשה, לא מתגמל ולא מוערך. הרגשתי שמיציתי, אבל עדיין עבר הרבה מאוד זמן עד שהתפטרתי, עד שהרגשתי שאני לא יכולה יותר".
נויה אור-יהב בימיה כאחות
נויה אור-יהב בימיה כאחות | צילום: באדיבות המצולמת
במחלקה האונקולוגית נחשפה אור-יהב לסיפורים של חולים צעירים שלא הספיקו למצות את החיים, והבינה כי "החיים קצרים מאוד. אנשים לא מגשימים את עצמם אלא מתפשרים, חיים בבינוניות ובפחד. אמרתי לעצמי שלא אחיה בצורה הזו, מהחולים הבנתי איך לא לחיות את החיים". כך, באומץ רב, עזבה אור-יהב את מסדרונות בית החולים והפכה למאמנת אישית מוסמכת. "במקביל לעבודתי כאחות, הייתי הולכת למנטורים, יועצים, קואצ'רים וסדנאות, ומאז ידעתי מה הייעוד שלי, כך שהיה לי ביטחון לקום וללכת". מי שלא אהב את הרעיון הוא בעלה, שלדבריה אף שקל להיפרד ממנה אם אכן תתפטר. "הוא בכלל לא הסכים שאעזוב ויכולתי להבין אותו. הייתי מרוויחה 12 אלף שקלים בחודש ופתאום האדמה נשמטה ולא היה ביטחון כלכלי, אז הוא – וגם החברות שלי, חשבו שהשתגעתי. 'נראה לך שתצליחי?', אמרו לי. לא הקשבתי לאף אחד והלכתי בדרך שלי". וכעת, בעודה מאמנת ומרצה מבוקשת, כולם כבר מודים בפה מלא שנויה עשתה מהלך נבון. "היום בעלי כבר גאה ומאמין בי. בניתי קהילה של יותר מ-50 אלף איש, ואפילו קיבלתי הצעה להרצות בהולנד, בניו יורק ובגרמניה וזה לא מובן מאליו. הדרך לא חלקה אבל היא מטורפת, מלאת אתגרים וכישלונות והסיפור שלי נותן השראה. היום אני מאושרת ושלווה, עושה את מה שאני אוהבת. עליתי על מסלול ההצלחה".
נויה אור-יהב מרצה ומאמנת אישית
נויה אור-יהב מרצה ומאמנת אישית | צילום: באדיבות המצולמת
גוגל, האם יש אלוהים? כמו בסיפורה של נויה, גם אצל שלומי עמש בן ה-27 ממבשרת ציון השינוי הדרמטי בחייו התבשל בנפשו במשך תקופה, אבל במקרה שלו מדובר על התחלה אחרת לגמרי. "נולדתי וגדלתי בתל אביב בבית חילוני שלא היה לו שום קשר או הכרה לעולם הדת", סיפר עמש. "יום שישי אחד, חבר הציע לי להצטרף אליו לשיעור תורה שהתקיים בשכונה. בזמנו, לא ידעתי מה מותר ומה אסור בשבת, כך שהייתי מגיע לשיעורים עם הפלאפון בכיס". עמש העיד על עצמו שהוא "אדם סקרן שתמיד מחפש את האמת", ולכן, כשחזר משיעור התורה הראשון בחייו שבו נכח, ביקש לבדוק מה טיבם של הדברים ששמע בשיעור מהגורם הכי מהימן – גוגל. "הדלקתי את המחשב והתחלתי לחקור את הדת שלנו ועוד דתות אחרות. בדקתי, האם בכלל יש אלוהים? מכאן נחשפתי לעולם שלם שלא הכרתי, וככל שקראתי יותר – הדרך הייתה הרבה יותר ברורה, ולאט לאט התחזקתי". המהפך הצליח להפתיע את הוריו של שלומי, שלא קיבלו בהתחלה את ההחלטה של בנם. "אבא ואמא שלי ניסו למנוע ממני את החזרה בתשובה ואפילו הקשו עליי לפעמים, אבל אני בחור עקשן כך שלא ויתרתי. עכשיו הם פשוט התרגלו למצב".
שלומי עמש לפני שחזר בתשובה
שלומי עמש לפני שחזר בתשובה | צילום: באדיבות המצולם
כיום עמש נשוי ואב לשתי בנות שמתחנכות במסגרות חרדיות, ובקרוב יוציא ספר על תפילה והתבודדות. כמו כן, אשתו מירי – שבאה מבית דתי אך התחזקה אף יותר בעקבות בעלה, היא זמרת שקיבלה על עצמה להופיע רק מול נשים. "אני שלם באורח החיים שבחרתי כי זוהי דרך האמת שיש בה הרבה יותר חיות. כשאני מסתכל לאחור אני מבין שהייתה בחיי ריקנות. עולם בלי גבולות זה כמעט כמו מדינה בלי חוקים - ואי אפשר לחיות כך".
שלומי עמש לאחר שחזר בתשובה
שלומי עמש לאחר שחזר בתשובה | צילום: באדיבות המצולם
"בתיכון בשווייץ סיפרו עליי בדיחות אנטישמיות" לעזוב עבודה ולעבור לאחרת, לחפש תשובות ולחזור בתשובה אלו שינויים מורכבים הכרוכים בלא מעט מאמץ וכוח רצון – אולם ברוב המקרים השינוי קורה כאן, בסביבה המוכרת, בחיק המשפחה, מה שמקל מעט על הקושי. בניגוד לכך, העולים החדשים, למשל, שמגשימים את החזון הציוני ועולים לארץ ישראל, נאלצים ללמוד מחדש את התרבות, ההיסטוריה ולעתים גם את השפה. שילה בלאו בן ה-19 נולד וגדל בשווייץ, ולפני פחות משנה עשה עלייה והשתקע בתל אביב. "בשווייץ למדתי בבית ספר יהודי, הלכתי לפעמים להתפלל בבית הכנסת והשתתפתי בפעילויות בבני עקיבא. הרגשתי שם מאוד בנוח עם היהדות שלי, אבל כשעברתי לתיכון – שלא היה יהודי, היו מספרים עליי כל מיני בדיחות אנטישמיות. זה לא היה נעים אבל תמיד ידעתי להגן על עצמי כך שלא היו לי בעיות עם זה".
שילה בלאו
שילה בלאו | צילום: באדיבות המצולם
על פי הסוכנות היהודית, בשנת 2018 כ-29 אלף בני אדם עלו לישראל ממדינות שונות ברחבי העולם. מה גורם לאזרח שווייץ, מדינה שקטה חסרת דרמות, להגיע למדינה מותשת ממלחמות, אזעקות וטילים? "רציתי לחוות את החוויה הפרטית שלי עם המדינה", הסביר שילה, "הרגשתי שאני רוצה מקום אחר משווייץ, ליצור לעצמי חוויה מעניינת יותר ולגור במדינה שונה. לשווייץ אני לא ממש מתגעגע, אבל לחברים שלי כן". שילה דובר גרמנית, אנגלית, וקצת הולנדית. עברית? פחות. "אני קצת מתקשה עם השפה ולא מרגיש בנוח לדבר בעברית. ובכל זאת, כאן בישראל אני מרגיש הכי בבית. אני מאוד אוהב את ישראל".
שילה בלאו, ישראל
שילה בלאו, ישראל | צילום: באדיבות המצולם
"רציתי לשמר את המורשת היהודית של סבא" גם יוליה גלר בת ה-24, עזבה לפני חמש שנים את מקום הולדתה בסיביר, עלתה על מטוס ונחתה היישר בבן גוריון. לא זו בלבד, יוליה – שנולדה למשפחה נוצרייה אך את עצמה הגדירה כ"חסרת דת", החלה תהליך גיור למען שמירת המורשת של סבה היהודי. "בכל קיץ הלכתי לבקר את סבי למשך כמה ימים. אז, הוא היה מסביר לי קצת על היהדות וגרם לי להאמין שזה חשוב. לכן, כבר מגיל 14 ארגנתי מסמכים בשביל שאוכל לעלות לארץ ולהתגייר". תהליך הגיור, שכרוך בין היתר בקבלת עול מצוות, הצליח בהתחלה לבלבל מעט את גלר. "כששמרתי שבת לראשונה, עשיתי מלא טעויות", הודתה, "לא ידעתי מה נכון ומה לא נכון, אבל בהמשך כששמרתי שבת הייתי מאוד גאה בעצמי. גם המשפחה המאמצת שלי בארץ מלמדת אותי המון בנושא הזה".
יוליה גלר, סיביר
יוליה גלר, סיביר | צילום: באדיבות המצולמת
אם תשאלו את גלר, השינוי הכי קשה עבורה בכל ההליך היה בכלל החלפת המלתחה הכללית שנאלצה לעשות, ואם לדייק: החובה ללבוש חצאיות ולא מכנסיים, לשם הצניעות כמובן. "תמיד הייתי 'טום בוי' וכמעט אף פעם לא לבשתי חצאיות, אבל בשנה שעברה קיבלתי על עצמי לזרוק את כל המכנסיים מהארון. כשנסעתי לבקר את המשפחה בסיביר, אמא שלי לא הבינה למה אני עם חצאית – והרי זו מדינה מאוד קרה. עם זאת, אמא, אבא וכל המשפחה קיבלו את ההחלטה שלי באהבה וחושבים שזה צעד נכון". את המהלך סיכמה גלר כ"מדהים, ביהדות יש מלא דברים יפים שאין באף מקום אחר. במיוחד אני אוהבת שבשבתות ובחגים אין טלפונים, אין טלוויזיות, אלא זה רק אתה עם המשפחה שלך מסביב לשולחן. אני נהנית מאוד ומרגישה שזכיתי".
יוליה גלר, ישראל
יוליה גלר, ישראל | צילום: באדיבות המצולמת
ניתן לראות כי למרות הפחד משינויים, החרדה מהעתיד, ואל מול תגובות הסביבה - כל מי שהעז לבסוף הצליח, ומרגיש כיום הרבה יותר שלו מבעבר. ואולי בעצם בכלל אין מה לחשוש מלהשאיר את הכול מאחור ולצעוד לעבר דרך חדשה שלתחושתנו תגרום לנו אושר? והרי ידוע שכל סוף הוא בעצם התחלה חדשה.