הרמטכ"ל: "העוצמה לא נובעת מכוח - אלא ממסירות הלוחמים"

ישראל מציינת הערב (שלישי) ומחר את יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל ולנפגעי פעולות האיבה. בשעה 20:00 נשמעה צפירה של דקה, שסימנה את תחילתו של הטקס הממלכתי לפתיחת אירועי יום הזיכרון, הדלקת "נר הזיכרון" ברחבת הכותל המערבי שבירושלים בהשתתפות הרמטכ"ל רב-אלוף אביב כוכבי, נשיא המדינה ראובן ריבלין וממלא מקום המפכ"ל, רב-ניצב מוטי כהן. בשעה 21:15 ייערך אירוע הזיכרון הלאומי "שירים לזכרם" במשכן הכנסת.

מחר בשעה 11:00 תישמע ברחבי הארץ צפירה של שתי דקות ומיד אחריה יתקיימו טקסי האזכרה הממלכתיים לחללי מערכות ישראל בבתי העלמין ברחבי הארץ. טקס האזכרה הראשי יתקיים בהיכל הזיכרון הממלכתי בהר הרצל בירושלים, במעמד נשיא המדינה, ראש הממשלה, הרמטכ"ל, יו"ר הכנסת, מ"מ מפכ"ל המשטרה, ראש המוסד, ראש השב"כ ומ"מ נציב שב"ס. משעה 13:00 בצהריים יוקדש הטקס המרכזי לזכר חללי פעולות האיבה.

[brightcove_iframe video_id='news-domestic-20190507-2018' autoplay='0' credit='' desc='נאום נשיא המדינה בטקס יום הזיכרון' kid='1_s24wzdv7' duration='680'']

הנשיא ריבלין החל את דבריו בציטוט של יהודה עמיחי. "מֵאָדָם אַתָּה - וְאֵל אָדָם תָּשׁוּב", אמר. הנשיא פנה למשפחות השכולות ואמר כי "בכל שנה אני נרעד ונרגש מקדושתו של הערב הזה מכובד האחריות של המקום הזה, ומכובד הלב של עיניכן, הרבות כל כך, הרבות מדי. כמה, כמה כבד הלב. ערב אחד בשנה אני עומד כאן כשליחם של אזרחי ישראל, ומבקש בשמם, בשמנו כולנו, לומר לכם כי ביום הזה, יותר מבכל יום אחר, שלומנו קשור בשלומכם. שלומנו קשור בשלומכם".

"ביום הזיכרון הזה, הלבבות מתאחדים. ועינינו פקוחות, וידנו מושטות, ואוזננו כרויות ואנחנו מבקשים ספרו לנו. ספרו לנו על האדם שהוא היה", אמר. "אני יודע שאתם חושבים ויודעים שאנחנו לא מבינים. שלעולם לא נבין. שלעולם לא נצליח לחוש כיצד פועם בכם הכאב, כיצד הוא צורב מבפנים, כיצד נפרמת הצלקת כל בוקר מחדש. אני יודע שאתם חושבים שאנחנו לא נבין. שלא נבין כיצד אחרי עשרים, ושלושים, וארבעים שנה, אתם עדיין מתכווצים בכל פעם שמגיע יום הולדת. אבל היום, אנו מבקשים למרות הכל, ספרו לנו. ספר לנו אבא על הנקודה ההיא במשקוף הדלת עליה השעין את המרפק כששוחחתם. ספרי לנו אמא על הספה שקיבלה את צורת הגוף שלו כשישב עליה וקרא, על השן ששבר כשנפל מהאופניים, על המריבה האחרונה שרבתם, על מה שתכנן להיות כשיהיה גדול. ספר לנו אח על המוזיקה שהכרת לו, על הפעם האחרונה שהוא הגן עליך מול ההורים. ספרי לנו אחות, על שיחת הנפש האחרונה שרצית לעשות איתה ולא הספקת. ספר לנו סבא, על הממתקים שקיבל ממך בלי הגבלה. ספרי לנו סבתא, על החופשה ההיא שישנה אצלכם לבד, וכמה התרגשה לקראתה. ספרי לנו אהובה, על העצים והציפורים שרק הוא ידע את שמם, ועל הריב ההוא, שחשבתם שהזוגיות לא תצליח להשתקם ממנו וכיצד הפתעתם את עצמכם לטובה. ספרו לנו עליה, ספרו לנו עליו, ספרו לנו על האדם. קחו אותנו אל החלל המלא כל כך, הגדוש כל כך, שהותירו אחריהם בלכתם. הרשו לנו לזכור איתכם".

ריבלין הוסיף והתייחס להחזרת גופתו של נעדר קרב סולטן יעקוב, זכריה באומל, לפני כחודש: "בכך, קיימה מדינת ישראל את ההבטחה לכל אב ואם בישראל, ההבטחה להחזיר את הבנים שלא שבו מן הקרב הביתה", אמר. "זהו חוב שאנחנו ממשיכים לשאת אתנו למשפחותיהם של כל נעדרי צה"ל וחלליו שמקום קבורתם לא נודע. לא נשקוט עד שישובו כולם לכאן. אבל זו אינה ההבטחה היחידה בשמה אבות ואימהות מלווים את ילדיהם ללשכת הגיוס מחבקים אותם בדמעות ובלב רועד. ההבטחה שבגללה עוברים, החיבוק הזה, המבט הדואג בעיניים, מדור ישראלי אחד לבא אחריו היא ההבטחה שהמדינה שאנחנו בונים כבר כמעט 71 שנה תהיה מדינה ראויה לילדינו ולנכדינו. חזקה ובטוחה, ובאותה נשימה צודקת וחומלת. חדורת מטרה ואיתנה, ובאותה נשימה פתוחה וצוחקת. כן, צוחקת. מדינה שתישא תמיד על כתפיה אמונה, היסטוריה ותרבות עשירות, ארוכות, עמוקות וכואבות, אבל תדע להיות תמיד וקודם כל מדינה חפצת חיים. חיים רגילים של שמש וים, של תפילות ושירים, של רחובות הומים שגרת יומיום, וטוב פשוט".

"שתי ההבטחות הללו, לבנות בזיעת אפינו חיים ראויים, שקטים ובטוחים לילדינו, ולהחזיר אותם הביתה גם אם לא שבו מן הקרב, אלה ההבטחות שעומדות בבסיס חיינו כאן", הוסיף הנשיא ואמר. "הן אינן תנאים בחתימה על חוזה הן בסיסה של הברית הישראלית. מדינת ישראל קמה מתוך חלומות ואמונה, ומתוך הרצון הגדול בבית משלנו. כבר אז ידעו אבות הציונות לומר כי כוחה הגדול יהיה תמיד ברוח האנושית שבה. באמונה בקיומו של 'אנחנו' אחד גדול ורב. 71 שנים חלפו. כאז כן היום כל פלאינו מושתתים על דבר אחד על בני ובנות הארץ הזו, על ה'אנחנו'", סיכם.

"'לָכֵן אַל תִּבְכּוּ לַהוֹלֵךְ'", סיים ריבלין את דבריו בשיר של יהודה עמיחי איתו פתח את נאומו "'בְּכוּ לַיּוֹרֵד בְּמַדְרֵגוֹת בֵּיתוֹ, בְּכוּ לַתַּצְלוּם הַזּוֹכֵר בִּמְקוֹמֵנוּ. וּבָאָבִיב הַזֶּה מִי יָקוּם וְיֹאמַר לֶעָפָר: מֵאָדָם אַתָּה וְאֶל אָדָם תָּשׁוּב'. עושה שלום במרומיו הוא יעשה שלום עלינו, ועל כל עמו ישראל. יהי זכר הנופלים והנופלות, לוחמינו, גיבורנו, צרור בצרור החיים, ונצור בלוח ליבנו לעד".

הרמטכ"ל אביב כוכבי אמר כי "אין לקבל דבר כמובן מאליו –  לא את החיים בביטחון ולא את קיומה של מדינת ישראל. לו רק אפשר היה לשאול, את אלו שנתלשו מביתם, את אלו שנדחסו לתוך קרונות המשא בדרכם למחנות ההשמדה, לו רק אפשר היה לשאול, האם יגיע היום שלעם היהודי יהיה צבא שיגן עליו, קרוב לוודאי שהם היו עונים, שלא יהיה צבא מכיוון שלא תהיה מדינה. מדינת ישראל הוקמה בזכות החזון, הנחישות והמעשיות, אך בראש ובראשונה בזכות ארגוני השמירה, המחתרות, ארגוני הביטחון וצה"ל. את קבקבי העץ של אסירי המחנות החליפו נעליים צבאיות, ומאז ועד היום, עומד צה"ל על המשמר כמגן העם. אך המחיר היה כבד מנשוא".

"אין כובשים את ראש הסלע אם אין קבר במורד - כך כתב הסופר שלמה סקולסקי על שלמה בן יוסף, עולה הגרדום הראשון", הוסיף הרמטכ"ל. "ואצלנו רבים הקברים – במורד ובראש ההר, במרכז-הארץ ובספר, במרחב העירוני ובכפרים, קבר בודד, שורה, וחלקה אחר חלקה. כל מצבה היא עדות ללוחם או לוחמת, שהיו לעולם שלם וכולם יחדיו העניקו לנו עולם של עצמאות, ריבונות וביטחון. הם שפילסו לנו דרך ליישוב נצור, הם שיצרו תנאים להקמת יישוב חדש, הם שבזכותם חזרנו לארץ אבות והם שמדי יום מאפשרים לנו להתפתח, להגשים חלומות ולגדל את הדור הבא בביטחון".

"דרך העצמאות הייתה רצופת קרבות – הטנק דהר קדימה והנגמ"ש נדחף על ידי מנוע רב עוצמה. הזחלים נעצו ציפורניים באדמה ומשכו את גוף הברזל, שהתיז אש וקלע לעבר האויב. אך העוצמה העיקרית לא נבעה מכוח הבוכנות, אלא מכוח נפשם ומסירותם של אנשי הצוות. המשימה הייתה הכח המושך שעמד לנגד עיני הלוחמים והכוח הדוחף היה ונותר רעות, ערבות הדדית, הרצון שלא לאכזב את החברים והמחויבות למפקד", הוסיף כוכבי.

לדברי הרמטכ"ל, "כל מצבה היא עדות ללוחם או לוחמת, שהיו לעולם שלם וכולם יחדיו העניקו לנו עולם של עצמאות, ריבונות וביטחון". הוא הודה ללוחמים שהקריבו חייהם עבור קיומה של מדינת ישראל: "הם שפילסו לנו דרך ליישוב נצור, הם שיצרו תנאים להקמת יישוב חדש, הם שבזכותם חזרנו לארץ אבות והם שמדי יום מאפשרים לנו להתפתח, להגשים חלומות ולגדל את הדור הבא בביטחון. צוותי הלוחמים היו לעולם מראה של עם ישראל – זגורי וויצמן, חלבי ומלכא, גבע וטקלה. בני לוי ובני כהנים; בני חקלאים ובני מלומדים. כולם נדחסו לבטן הטנק, המסוק או הספינה ושירתו כרקמה אחת, בקו הקדמי או במפקדה. הם נלחמו על הקרקע בחירוף נפש והקרקע שלכן משפחות יקרות, נשמטה באחת. אינכן זקוקות ליום המיוחד הזה כדי לזכור את יקירכן. הם איתכן כל העת ואתם נושאים אותם ואת הזיכרונות באהבה בלתי מוגבלת, שמפעם בהם יגון עמוק וצורב. הכאב עז והופך לקשה כפליים בחגים, בארוחות שישי, בכל חתונה או שמחה של החברים מהפלוגה ובכל פעם שאתם רואים ילדה קטנה רצה לזרועות אביה".

"הצפירה מעלה על נס את אלו המסכנים את חייהם למען ארצם ואת אלו שהלכו", המשיך כוכבי. "בדרך עד סופה. היא מזכירה את חיוניות השירות בצבא ההגנה לישראל - צבא העם ומוקירה את השירות ביחידות קרביות. אלו ערכי יסוד –  אשר חייבים להישאר מרכזיים, גם בחברה מודרנית עתירת אתגרים חדשים. החללים נפלו בשירות העם וכל אחד מהם היה ללבנה נוספת שחיזקה את כותל הביטחון וכולם יחדיו הפכו לחומת המגן של העם".

"אנו מתחייבים לזכור, ללמד ולחנך לאור הערכים, התעוזה והמסירות שגילו הנופלים. אך לא די בשימור הזיכרון. הביטוי העליון ביותר לקדושת החיים, הוא לעשות כל שביכולתנו כדי להקטין את היקף הנפגעים בשגרה ובמלחמה. המשימה המבצעית לעולם קודמת לכל ובשמה נסכן את חיינו, אך שכלול שיטות הלחימה, ושיפור דרכינו באימונים ובשגרה, הם צוואה גלויה, שהותירו הנופלים, ועלינו לעמול כדי לממש אותה בכל יום. יש לנו צבא חזק, מאומן ומצויד, עם כוח האדם הטוב ביותר. זהו צבא שמונע מאמונה בצדקת הדרך ומחויבות להגנת העם, הזוכר את ייעודו ומדי יום מתייצב למשימה בסיפוק וגאווה. אני מבקש לחזק את הפצועים, לחזק את משפחות השבויים והנעדרים,
ולהתחייב פעם נוספת להמשיך במאמץ להשיבם. אני מצדיע לכל הנופלים, בשם צבא ההגנה לישראל ומחבק אתכן - המשפחות השכולות", סיכם כוכבי.

ביום שישי הודיע משרד הביטחון כי מאז יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל בשנה שעברה, נוספו 56 חללים למניין הנופלים. עוד נמסר כי 40 נכי צה"ל הלכו לעולמם בשנה החולפת כתוצאה מפציעתם, והוכרו במהלך השנה כחללי מערכות ישראל. מספר הנופלים עומד היום על 23,741, ומקום המדינה נהרגו 3,150 נפגעי פעולות איבה.