"חלמנו שיכירו אותנו בעולם": הנגרייה הקטנה שהפכה למפעל בינ"ל

כשבקיבוץ לביא שבגליל התחתון ביקשו להקים בית כנסת קיבוצי ב-1950, הם פנו לחברי הנגרייה בקיבוץ – שמאז צמחה למפעל הגדול ביותר בעולם לרהיטי בית כנסת שמייצא אותם ליותר מ-70 מדינות, ולכמעט כל בית כנסת בארץ. "בין הקבוצה שהקימה את הקיבוץ היו שני נגרים. הם חלמו שזה יהיה מפעל רהיטים שיכירו בכל העולם", סיפרה שילה קריצלר, ממייסדי המקום.

הקיבוץ, שנבנה על הריסות הכפר הערבי לוביה, הוקם על ידי ילדי הקינדר טרנספורט שהוברחו לישראל ללא הוריהם בשל זוועת הנאצים באירופה. מיכה אוברמן, מנכ"ל "לביא תעשיות רהיטים", סיפר: "הם השקיעו את כל מה שיש להם וחסכו מעצמם כל דבר אפשרי על מנת שיהיה להם את ההון הדרוש על מנת להקים את הדבר הזה".

לכתבות נוספות בחדשות 13:

"מתחברים להומאניות": חברי הקיבוץ שמסתירים משפחות לפני גירוש

אחרי 35 שנה בקיבוץ לוחמי הגטאות: מפעל "טבעול" עובר לדרום

כוהנת הסקס שסחפה את אמריקה חוזרת לליל האהבה הראשון בקיבוץ

בקיבוץ הדתי רצו להקים בית כנסת, והם פנו לנגרייה לייצר רהיטים לבית הכנסת. זאת, משום שהייתה זו תקופה הצנע בישאל - והם לא יכלו לאפשר לעצמם לקנות רהיטים חדשים. רוב בית הכנסת נבנה בכספי הפיצויים שקיבלו הקיבוצניקים החדשים, ניצולי השואה. השמועה על המפעל החדש פשטה כנפיים, ויישובי הסביבה החלו לספק הזמנות.

ההצלחה החדשה של המפעל כמעט נגדעה בגלל שתי שריפות שכילו את הנגרייה. חברי וחברות הקיבוץ, שקמו מעפר בעבר, לא נתנו לשריפות לעצור את מצעד החיים שלהם בישראל. יחד הם הגדילו את המפעל, והפכו אותו למצליח, רווחי יותר ובעיקר מכוון מטרה, קידוש השם, בכל מקום בעולם. "אתם יודעים מה עושים אם נשרף?", אמרה קריצלר, "בונים מחדש".