"ילד אמור לקבל אהבה מההורים": מסע עם "הילדים השקופים" בי-ם

מכנים אותם "ילדי המרכזית". נערים ונערות, כמעט כולם יוצאי החברה החרדית, שנפלטו מביתם ומוצאים מקלט בבתים נטושים באזור התחנה המרכזית בירושלים. ללא חשמל וללא מים זורמים, הם ישנים על הרצפה בין הריסות חדרים, עובדים בעבודות מזדמנות ופוחדים להתגלגל למוסדות של הרווחה. "בשבילי הרחוב זה הרבה יותר בית מאשר בבית שלי", אחד מהם אומר, "בבית יש לי כללים, ברחוב אני יכול לעשות מה שאני רוצה".

צותת של חדשות 13 הצטרף לשבוע בחייהם וליווה אותם. אף אחד כמעט לא מודע לקיומם, ונראה שלרווחה העירייה והמשטרה לא אכפת ממצבם. "ברחוב אתה עובר דברים קשים עם עצמך, מצבים של דיכאון", הם משתפים. לכל הנערים יש מכנה משותף – לכולם הייתה ילדות טראומטית בחיק המשפחה וכולם נזרקו ונפלטו מבתיהם. י', נער בן 14 מהחברה החרדית, נזרק לאחר שרכש טלפון שיש בו אפליקציית "וואטסאפ". בחורף האחרון, כששלג כיסה את ירושלים, הוא הגיע לביתו וגילה שנעלו אותו בחוץ, ונאלץ לישון בלילה הקר ברחוב.

"אתה לומד לחיות ככה, מעבודות פה ושם, קונה לעצמך אוכל וקצת בגדים", סיפר יונתן, בן 18 שנזרק מהבית לפני כשנתיים ומאז הוא מנסה לשרוד ברחוב. "אתה עובד במלצרות זה בקושי 1000 ש"ח בחודש, אתה צריך את זה לסיגריות, לאוכל, שתייה מדי פעם, יציאות ביום חמישי. אין לי כסף לבגדים, אז איך יהיה כסף לסדינים?".

יונתן מוסיף: "בגיל 15 וחצי ילד אמור לקבל אהבה מההורים שלו, אם יש לו בעיות עם חברים עם המסגרת שהוא נמצא בה עם כל דבר בחיים – ואין לך אף אחד. המשפחה שלי ניתקה איתי קשר לפני שנתיים וחצי, אין לך אף אחד, אתה צריך להיות הפסיכולוג של עצמך. זה לא חיים ככה, אני לא חושב שזה חיים".

נערות אחרות, וגם נערים, סיפרו כי עברו מקרים של התעללות מינית או הטרדות, כאלה שלא עברו לטיפול גורמים מקצועיים. ת' היא בת 16, גם היא יוצאת החברה החרדית שהוריה פרודים. כשאמה זרקה אותה מהבית היא הגיעה לבית אביה, שבלילות היה נשכב עליה כנגד רצונה. ת' לא הסכימה לשתף יותר מזה. בכיתה ט' היא הוכנסה לפנימייה, אך גם משם נזרקה. מאז אין לה איפה להיות, בימים היא יושבת בתחנה המרכזית ובלילות מחפשת מקום לישון. אם היא לא מוצאת, היא ישנה ברחוב.

בין הסיפורים הקשים לא נדיר למצוא מקרים קשים של אלימות ברחוב, של סחר בסמים ומעשים מגונים. א', בת 14 שגדלה בקהילה החרדית-קיצונית בית יעקב, עברה התעללות מינית קשה בבית. בגיל 13 היא כבר עישנה סמים, דרך חברים שסיפקו לה, "אני אולי ילדה, אבל אני בוגרת יותר בזכות מה שעברתי", היא מספרת, "אולי זה לא שווה את זה, אבל אני יודעת להיזהר".

ובתוך הכאוס, ישנם כאלו שמנסים לעזור. דניאל הוא בן 17 בלבד, אבל מנסה ככל יכולתו לסייע לילדים חדשים בסביבה למצוא מקום לינה, ומכוון אותם לכל מי שיוכל לעזור להם. הוא סיפר שהשנה נכנסו 15-20 ילדים למסגרות לימודים. אך כשגם הוא לא יכול לסייע בסיפור החיים הקשה, ההתמודדות מתמקדת בחיפוש אוכל ולינה, סיפוק צרכים בסיסיים של הישרדות.

מתוך הייאוש נולדות גם תקריות אלימות של גזענות ותקיפות ערבים. נערים מספרים שהם מחפשים ערבים ברחובות ירושלים כדי לתקוף, מה שמגיע מתוך חוסר מסגרת או מבוגר אחראי. "בגיל 15 וחצי אתה יוצא מהבית, אין לך סביבה תומכת אין לך גב מאחוריך או מישהו שמקדם אותך ונותן לך ביטחון עצמי, מה שכל ילד צריך בגיל הזה. אז אתה רואה מכות עם ערבים – ומצטרף", שיתף נער אחד.

ולצד כל זאת, לצד החיים הקשים וחוסר התמיכה, חלק גדול מהנערים והנערות מעדיפים חיים ברחוב, וחוששים להיכנס למסגרות של מערכת הרווחה. אחד הנערים חושב ש"ברגע שישמעו את הסיפור שלי יכניסו אותי למוסד סגור, לא יהיה בא לי לחיות" ונער אחר סיפר שחסם את שיחות הטלפון משירותי הרווחה, "יש לי חברים שברווחה והם אומרים שזה כמו כלא, אני לא רוצה את זה".