יהונתן גפן הובא למנוחות: "לאהבה יש מדינה והוא היה הנסיך שלה"

דור הולך ונעלם: המשורר והסופר יהונתן גפן, שהלך לעולמו שלשום בגיל 76, הובא למנוחות הבוקר (שישי) בבית העלמין במושב נהלל שבעמק יזרעאל, שבוע בלבד לאחר שבאותו מקום ממש נטמן הסופר מאיר שלו, גם הוא בן העמק. רבים הגיעו ללוות את גפן בדרכו האחרונה, בהם נשיא המדינה לשעבר ראובן ריבלין וחברי כנסת, וכן רבים מעולם התרבות, בהם גידי גוב ודויד ברוזה שעבדו עמו לאורך השנים, וכן אביתר בנאי ועידן חביב. מעל קברו של גפן שר ברוזה בתחילת טקס ההלוויה את השיר "אם יבוא המוות", שגפן תרגם למילותיו של הזמר הספרדי ז'ואן מנואל סראט.

המוזיקאי אביב גפן אמר קדיש על אביו, כשלצידו אחיותיו שירה ונטאשה, והראשונה שספדה לגפן הייתה אחותו זהר בצר: "אשתמש בקלישאה: 'צר לי עלייך אחי יהונתן'. ואכן, הוא אחי הבכור והיחיד לנצח. אח גדול ואהוב. אין מילים לתיאור התחושה המחניקה, היינו ארבעה, נותרנו שתיים. האגרוף שקיבלנו ישר לבטן עדיין שם, ואין אוויר. כל הזמן הזמזום בראשי - נותרנו שתיים".

[brightcove_iframe video_id='news-flash-part-2304211213' autoplay='0' credit='' desc='' poster='' kid='1_dhtakjpz' duration='']

"מאז מתמיד, יהונתן הוא האח הבכור הגדול, זה שמותר לו. ואם אסור - הוא מחליט שמותר", הוסיפה בצר, "הראשון לעזוב את חדר הילדים, הראשון שעבר לחדר בבית האימון, הראשון לחזור מחו"ל והראשון לעזוב לתל אביב. הראשון שהוציא ספר, ובין היחידים שהתפרנס כל חייו מכשרונו הנדיר - המילים. היינו ארבעה, נותרנו שתיים. לכאורה הייתה חלוקה ברורה של הכישרונות. יהונתן הוא הכותב, ונורית היא הציירת. למרות שגם הוא צייר לא רע והיא ידעה היטב גם לכתוב. כמה אושר היה בספריהם המשותפים, וכמה עצב נותר. היינו ארבעה, נותרנו שתיים. רק לפני שבועיים חגגנו את סדר פסח, כמעט כולנו, עם המשפחות המתרחבות והיה באמת כיף. סיכמנו על מפגש נוסף בקרוב. יש גבול לכמה שאפשר להתגעגע. זה נורא וזה לתמיד".

אביב גפן ביצע את שיריו של יהונתן גפן,"מקום לדאגה" ו"לילה טוב", לצד אחותו שירה, ולפני כן ספד לאביו: "המוות הוא דף ריק. האותיות נעלמות ואין שורות מסודרות כי המוות הוא דף ריק. סתם דף חלק שדוהה ומצהיב ונקרע. יש שם הרבה אני ואתה, הרבה שדים. כמו שק אגרוף. היו פסקי זמן שדיממנו בזירה, אבל את היית הגיבור שלי, היית האהבה הכי עצובה שלי, התגעגעתי אלייך מהיום שנולדתי, ואתגעגע אלייך עד יום מותי".

שירה גפן, בתו הבכורה של גפן, ספדה גם היא: "בחודשיים האחרונים הפגישות היו סביב ספר השירים החדש שלך. ביקשת שאערוך אותו ומיד הסכמתי. תמיד אמרתי שכתיבה היא תרפיה. גם עריכה, לדעתי. בייחוד כשעורכים אבא. כשלא כמו בחיים בעריכה אפשר להדק, לדקק להסיר את המיותר. בחיים זה יותר מורכב. בחודש האחרון לא הייתה לך סבלנות. רבתי איתך. אמרתי שיש עוד עבודה, ולאן אתה ממהר. רציתי שנמשיך לשבת ביחד בחצר עם החתולים ונתקן שירים. אבל אמרת שאתה עייף. ושמנסיונך אם מתעסקים יותר מידי בשירים הם נהרסים. אבל פחדתי שתלך".

[brightcove_iframe video_id='news-flash-part-2304211310' autoplay='0' credit='' desc='נטאשה גפן: "אתה תמיד איתי בכל רגע"' poster='' kid='1_za8nth10' duration='']

נטאשה, בתו הצעירה של גפן מנישואיו השניים שנולדה בניו יורק, ספדה לו באנגלית: "אבא, לכולם היית יהונתן גפן, בשבילי היית 'אבויה'. עד הסוף הייתי החבר הטוב ביותר שלי, וחלק ממני מחכה שתתעורר ותגיד לי לא לבכות ושזה היה רק חלום רע, בגלל שאני לא מאמינה שאיבדתי את החבר הכי טוב שלי".

"היית האדם הראשון שהייתי מתקשרת אליו כדי לבכות או אם הייתי צריכה מישהו שיגרום לי לצחוק. כשגדלתי תמיד טיפחת את היצירתיות שתמיד ידעת שיש בי גם אם אני לא ידעתי. לימדת אותי להפעיל את הדמיון, היינו יושבים על החוף במשך שעות וממציאים סיפורים על אנשים שלא הכרנו. היית רומנטי, תמיד היה לך זר פרחים בבית שלך, והיינו רוקדים שעות לצלילי נט קינג קול".

"היית מלא הומור, תמיד גרמת לי לצחוק, וזה תמיד היה עונג לגרום לך לצחוק. מצאת הומור בכל דבר, ואתה בטח מתסכל על כולנו עכשיו מלמעלה וצוחק על כל זה. בילינו את רוב חיי בקצוות שונים של העולם, ועדיין היית נוכח בחיים שלי, מישהו שאני מדברת איתו כל יום. כשעברתי לכאן לפני שנה לא הייתי חושבת בחיים שזו תהיה השנה האחרונה שלי איתך, וזו הייתה מתנה לבלות איתך כפי שביליתי. אבא, אמשיך לראות בעולם יופי והומור בכל מצב כפי שלימדת אותי. יש עוד בסיפור הזה שלא סופר, ויום אחד אספר אותו. אני אוהבת אותך אבויה, אתה תמיד איתי בכל רגע".

ענת בן ארי, אחותו השנייה של גפן, לה הוא הקדיש את ספרו הראשון "שירים שענת אוהבת במיוחד" שהוציא בהיותו חייל בן 19, ספדה גם היא: "כשהייתי קטנה חזרת מהצבא, גם מהמלחמה ההיא שלא חזרת ממנה. היה לך הריח הזה של המדים, והיית שואל אותי מי מהילדים צריך להרביץ השבוע. אף על פי שמעולם האיום לא יצא לפועל, ידעתי שיש מי שישמור לך. היית מספר לי סיפורים מצחיקים".

"יהונתן, היית אח מצחיק ומיוחד", הוסיפה בן ארי, "מצחיק וחכם, עם עקרונות עקרוניים מאוד כמו אסור לומר 'מרגש' או 'מדהים' אלא 'אני מתרגשת' או 'אני נדהמת', כי צריך להיות מחוברים לרגש. ביחד צחקנו על כך שבהספדים אנשים מדברים על עצמם. נדמה לי שבדיוק זה מה שאני עושה עכשיו. יהונתן, רוצה עוד רגע לחבק, עוד רגע לתת לך יד כמו בשיר שכתבת לי".

ראש האופוזיציה יאיר לפיד ספד לגפן מעל קברו: "כל חייו יהונתן אהב. כל חייו היו משא ומתן על אהבה - קיומה, העדרה סודותיה. פעם הוא כתב 'אם אהבה הייתה מדינה הייתי שר החוץ', אז לאהבה יש מדינה והוא היה הנסיך שלה. הוא אהב נשים, כולל את הלא נכונות, הוא אהב מלצריות אבל לא אהב אחראיות משמרת. הוא אהב את ג'וני ההולך והוא הלך אחריו לא מעט. הוא אהב צ'רלס בוקבוסקי, את דילן תומאס, בוב דילן והנכד דילן. הוא אהב את הנכדים שלו כמו את החיים עצמם. את החיים עצמם הוא אהב פחות".

"נורית, הוא אהב אותך", הוסיף לפיד, "הוא כתב לך 'תמיד בסוף חוזרים אלייך'. חוץ מהילדים שלו הוא הכי אהב מילים, הוא האמין שמילים צריכות להיות חופשיות וכל בוקר הוא שחרר אותם מהכלוב של הנפוח והעצוב. הוא היה אחד מסופרי הילדים הכי חשובים שהיו כאן. הוא אהב את האמא המתאבדת שלו. או לא אהב את המדינה, אבל הוא אהב את הפלוגה. הוא אהב את מוטי קירשנבאום וליבו נשבר שהוא מת. הוא אהב אותי, גם כשחשב שאני לא צודק. הוא לא פחד למות, הוא האמין שיש חיים לפני המוות ולא אחריו לא בדיוק ברור איך אדם כל כך חסר מנוח יהיה מנוח. לדעתי הוא היה הולך באמצע הלוויה הזו כי הוא היה משתעמם. הלוויה הזו היא לא בשבילו, היא בשבילנו, כי זה עצוב בשובך שאתה בחוץ ואנחנו בפנים, אבל לא הבטחתי לכם אף פעם גן של שושנים".

הסופר אתגר קרת, חתנו של גפן מנישואיו לשירה, ספד לו בדמעות: "יש אנשים שבוחרים בכתיבה, ויש כאלו שפשוט מדרדרים אליה. מספיק היה לשהות במחיצתו שעה כדי להבין שלכתוב שיר שייגע באנשים היא משימה קלה ואינטואטיבית בשבילו כמו לקלף בננה. אבל לנהוג ברכב בלי להתנגש בתמרור, לעמוד בתור בקופת חולים, לשלם חשבונות - זו הייתה כמעט משימה בלתי אפשרית. כשהיה צריך ללכוד את סיבי הלב והנפש, יהונתן היה תמיד רהוט ושליו, אבל ברגע שהיה צריך לשוחח עם מוקדנית של סלקום, הוא היה הופך לכבד פה לחוץ ומבלבל. זה גרם לי אחרי כל מפגש ממנו לרצות רק לחלום, להמציא ולכתוב ולהתנזר מכל הבירוקרטיה האינסופית והמאיישת של הקיום. הדבר הזה שהטיפוסים שמעולם לא כתבו שיר מכנים 'החיים עצמם'".

"אבל היו לו מיומניות יומיומיות", הוסיף קרת, "להכין ברכות ומתנות שוות, לדבר עם חתולים, להוריד סברס בפחית, להבין אילו פטריות רעילות. הוא היה כמו ילד, כשאני חושב על זה. איך שיר נולד כמו תינוק? הכי טבעי והכי פשוט שאפשר. איך אדם מת? אם יהונתן היה כאן הוא היה מוצא את הדימוי המושלם בשניה אבל הוא לא. איך אסתדר בלי חבר? זה הולך להיות קשה".

נעם, אחייניתו של גפן, ספדה לו גם היא: "צר לי עלייך דודי יהונתן. נעמת לי מאוד. בליל הסדר האחרון אמרת לי נעם תצלמי אותי. התפלאתי, אתה לא אהבת להצטלם כאשר שערך אינך מתבדר ברוח עוד. אבל חייכת חיוך תמידי, וצילמתי. קראנו את ההגדה ואתה קרעת אותנו בקריאות ביניים, ורצת כההרגלך לעשן לפני שנקרע ים סוף שוב. נזכרתי שרק לפני שנה ישבנו ישובים בשולחן הסדר בנהלל, אני לרגע שוחררתי מהבית חולים בגלל ניתוח במעי, ואתה היית עצוב שאביב לא היה ומהבעיות שלך במעי. הבעיות במעי קירבנו בין כולנו".

"שמחתי שליל הסדר הזה היינו בהרכב כמעט מלא. כל המשפחה מסובין על המשפחה, וכולנו כבר הבראנו והשלמנו דיין דהיינו. אמרת לי נעם - תבואי לבקר אותי, כיף איתי בבית יצחק, תבואי. ואני כבר ראיתי את הבדידות בעינייך והבטחתי לבוא הפעם. פעם כתבתי שמבדידות אנשים הופכים קשים. אבל דווקא התרככת. שלחת לי תמונה שלי ושל נטשה מסובות וכתבת - נעם, נעמת לי מאוד. חיבור מהדוד, במקום ק' יצא לך ר'. ואולי זה בדיוק מה שמסביר את הדמעות והעצב הפתאומי. החיבור".

"אמנם לא היית דוד כזה מחבק, אלא יותר דוד שמבקש נעם תמזגי לי בבקשה עוד כוס יין אבל הכתיבה, ההומור, החוכמה, החיבור וחיתוך הדיבור מה יש לומר. אנחנו שנינו מאותו הכפר. גרמת לכולנו להבין בתבונתך שנהלל כמיקרו והעולם כמקרו זה כפר גלובלי של אנשי מה יגידו ואם אנחנו באמת רוצים להיות מאושרים אנחנו לא באמת צריכים אישורים מאף אחד ושהקראת את ההגדה לפני שבועיים חשבתי יאלה כמה דורות של ילדים גדלו על הקול הרדיופוני והמרגיע שלו. זו אגדה שמקריאה הגדה. אז אפילו שהילדה הכי יפה בגן נכתב על שירה ולא עליי - אני סולחת לך. אני רוצה להגיד לך תודה על הכל".

רבים ספדו ליהונתן גפן עם פרסום דבר מותו במפתיע. נשיא המדינה יצחק הרצוג כתב: "יהונתן גפן נפטר, ואיתו הלך מאיתנו חיוך שובבי ונצחי, של מי שידע ללכוד את הרגעים הקטנים ביותר והגדולים ביותר, ולהפוך אותם לטקסטים נצחיים. קשה לדמיין את הוויית היצירה הישראלית, את הפזמונים שלנו, את עולמות הספרות והתיאטרון - ללא תרומתו הייחודית והבלתי-נשכחת".

"איבדנו היום בטרם-עת יוצר חד ונפלא, יחיד מסוגו, בן למשפחה עתירת זכויות שגם זכה להעמיד אחריו דור שני, יוצר ומוכשר, שכולנו מתברכים בכישרונו", הוסיף הרצוג. "הנסיך הקטן מהעמק, בן נהלל שהיה ללוחם ולקצין, מי שאהב את הארץ ואת אנשיה, ודווקא בשל כך לא חסך מהם את שבט ביקורתו השנונה".

הזמר שלמה ארצי ספד גם הוא: "יהונתן גפן היה מגדולי הכותבים הישראלים. חד, משפיע ואמיץ שגידל דור כותבים אחריו. הנסיך הקטן מפלוגה ב' הוא השיר הראשון שעולה על דעתי לקראת יום הזיכרון. רק יהונתן היה יכול לנסח הגדרה מהסוג הזה. חייל ישראלי, נסיך קטן שנופל בקרב במדבר. או 'יונתן סע הביתה, קח רכבת קח אווירון, קח מתנה קטנה לילד'. מה יותר יפה משורות שיש בהן רצון עז לחזור לארץ?".

מוזיקאים רבים עבדו עם גפן לאורך השנים, וגם הם התקשו להיפרד. "אחי היית ולנצח תשאר", כתב דויד ברוזה, "שרנו, כתבנו, שימחנו  בכינו, נלחמנו, נצחנו, הפסדנו , המשכנו. לימדת אותי כאח גדול ואשא את תובנותך בשירנו, ושירתך". מיקי גבריאלוב כתב: "יהונתן גפן נתן לי את ההזדמנות הראשונה כזמר ואף כתב לי שירים שנהיו נצחיים".

גפן נולד וגדל בנהלל ב-22 בפברואר 1947, היה קצין בצנחנים ולחם במלחמת ששת הימים ובמלחמת יום הכיפורים. את ספר הפזמונים הראשון שלו הוציא בהיותו חייל, ועם שחרורו בשנת 1969 הוא עבר לתל אביב והרבה לשבת בקפה "כסית", שם התחכך בבוהמה הישראלית. בספרו "חומר טוב", המתעד בבהירות את רוח התקופה והמקום, הוא סיפר כי מעולם לא השתלב בה לחלוטין.

גפן עסק גם בפעילות פוליטית, והיה מזוהה עם עמדות שמאל ואנטי מיליטריזם. בעקבות עמדות אלו הוא סירב לכתוב שירים ללהקות צבאיות למרות שביקשו זאת ממנו מספר פעמים. בנוסף הביע דעתו נגד מלחמות לבנון הראשונה ונגד הכיבוש הישראלי בשטחים.

בין שיריו המוכרים שהולחנו והפכו לנכסי צאן ברזל בתרבות הישראלית: "הנסיך הקטן", "יונתן סע הביתה", "מקום לדאגה", "פחות אבל כואב", "נערה במשקפיים", "אי ירוק בים", "כשאת בוכה את לא יפה", "אבא סיפור", "אין מדינה לאהבה", "ערב של יום בהיר" ו"שיר לשירה". לצד ספריו ושיריו שכתב למבוגרים, גפן ייזכר אולי יותר מכל ככותב "הכבש השישה עשר", יצירה שהפכה לאחת המוכרות והאהובות ביותר על דורות של ילדים.