"קיבלנו שליחות מלמעלה - להעניק לאחר": פרס ישראל הוענק לזוכים

חגיגות יום העצמאות הסתיימו הערב (חמישי) בטקס פרס ישראל במסגרתו הוענקו פרסים ל-11 אזרחים ישראלים פורצי דרך, שנבחרו בשל תרומה משמעותית שסיפקו לפיתוח המדינה והחברה הישראלית במגוון היבטים. השנה הוענקו פרסים בתשעה תחומים: חקר הסוציולוגיה והאנתרופולוגיה, מפעל חיים - תרומה מיוחדת לחברה ולמדינה, חקר מדעי כדור הארץ, חקר ההיסטוריה של עם ישראל, חקר הארכיאולוגיה, אדריכלות ועיצוב, חקר לשונות היהודים, חקר מדעי החיים ואומנויות הבמה. הזוכים נבחרו על ידי ועדת שופטים ציבורית ובחירתם אושרה על ידי שר החינוך.

מירי ארנטל, מייסדת עמותת "זכרון מנחם", נשאה דברים בשם מקבלי הפרס: "כבוד גדול נפל בחלקי לדבר בשמכם, עמיתיי, מקבלי פרס ישראל המכובדים והיקרים. שנבחרתם יחד איתנו השנה איש איש בתחומו וביכולתו הייחודית והחשובה לקבלת פרס ישראל על תרומת המשמעותית לשגשוגה וקידומה שלך מדינת ישראל ואזרחיה. תודה רבה ויישר כוח לכולכם", אמרה.

"בן שנה היה מנחם בכורנו כשחלה. חיים ואני היינו זוג צעיר ובן רגע התהפך עלינו עולמנו", המשיכה ארנטל. "בתוך זמן קצר למדנו להכיר את מסדרונות בתי החולים, למדנו מונחים רפואיים, הכרנו את כל הצוות הרפואי ונוכחנו עד כמה חשובה עשייתם. שיננו את שעות המשמרות, את מינוני התרופות, את סוגי הטיפולים ורשימת תופעות הלוואי הקשות. חווינו על בשרנו את הקושי הגדול לנהל חיי משפחה בזמן שמנחם נלחם על חייו. את הקושי לחייך. נאלצנו לחיות עם רגשות האשם, עם הפחד, עם תחושת הבדידות. לצד כל אלו נוכחנו גם לדעת עד כמה גדול כוחן ועוצמתן של אמונה ושל נפש חזקה. בהתמודדות עם המחלה. ראינו כי כשמנחם בחר בחיים הוא נאבק וניצח את המחלה. גם כשהרופאים ניבאו לו הפסד. לצערנו ראינו גם ראינו כיצד לאחר 15 שנות התמודדות ומאבק כשהבן שלנו הרים ידיים וביקש להפסיק את הטיפולים גם שבוע ימים הוא לא שרד. שקעתי בחושך. אבל לבורא עולם היו תוכניות אחרות: התזכור מה יפתה, מה קשתה, מה ארוכה הייתה הדרך כתבה המשוררת לאה גולדברג באחד משירי סוף הדרך שלה. הדור שלנו, הדרך שלנו, התחילה בחלום שחלם בעלי. שהצית במוחו ניצות של רעיון. כך אמר לי אז חיים, שותפי לחיים: כל הידע שאספנו ואגרנו, הניסיון שצברנו בכול השנים האלו, לא ייתכן שכל זה יהיה לחינם. קיבלנו שליחות מלמעלה, עלינו לאסוף את עצמנו ולהעניק לאחרים את מה שלנו היה כל כך חסר – ליווי, תמיכה, עצה טובה, אוזן קשבת".

ארנטל הודתה למתנדבי ומתנדבות העמותה, בנות השירות והצוותים המקצועיים שמתנדבים בעמותה. "הברכה שלי לכולנו ביום העצמאות הזה היא פרופורציות. אני שומעת בדרך לזכרון מנחם את החדשות וכל בוקר מחדש המדינה מתפרקת, הכל מתמוטט, רע ושחור. והנה למחרת עוברים לסערה הבאה ושוב קודר. המלצתי לכם היא: בואו ליום אחד אלינו לזכרון מנחם ותקבלו שיעור בפרופורציות. תודו על הקיים. על הבריאות, על היש. תראו איך כל המגזרים פועלים ביחד בפסיפס נפלא ומגוון. תראו כמה נתינה היא תוכנית הפעולה הטובה ביותר. חיים ואני כאן על הבמה אבל זיכרון מנחם אינו הארגון של חיים ומירי ארנטל מירושלים. אלפי מתנדבים ומתנדבות שהבמה הגדולה הזו צרה מלהכיל הם הזוכים בפרס ישראל הערב וכבאי כוחם אנחנו נמצאים כאן"

"זכרון מנחם מייצגת פה הערב מאות עמותות וארגונים נוספים טובים ומבורכים שפועלים בישראל. אינספור מיזמים של חסד של אנשים שמתגייסים ועושים למען האחר, שמייצגים את עם ישראל האמיתי ואת הישראלי היפה. שגם אם עדשת המצלמה לא תופסת אותו הוא יוצא להושיט יד לאחר, לתרום ולעזור שלא על מנת לקבל פרס. עולם חסד ייבנה. ההכרה הממלכתית בי, כאישה חרדית, הן בהדלקת המשואה לפני שנתיים והיום כאן בקבלת פרס ישראל מלמדת על נפילת המחיצות ועל ההכרה בעשייה החשובה של כל המגזרים. בננו מנחם לא נמצא כאן איתנו הערב אבל במובן מסוים הוא נוכח כאן מאוד. אין יום שבו אני לא חושבת על הצוואה שהותיר לנו ללא מילים. לצמוח מתוך הכאב, להפוך את המר למתוק, ולהמיר את האובדן במשמעות", סיכמה ארנטל.

שר החינוך נפתלי בנט אמר בטקס: "אזרחי ישראל, לא באנו לעולם כדי להעביר את זמננו מול הטלוויזיה או להנוֹת רק הנאה רגעית, חומרית. יש לנו, למדינת ישראל, תפקיד מיוחד בעולם. ייעודנו כעם וכמדינה הוא להיות מדינת מופת נחשונית. זה יקרה רק מתוך ביטחון עמוק של מדינתנו אל מול אויבינו מבחוץ, ומתוך ניהול ויכוח בריא עם האומץ להקשיב זה לזה, מבפנים. מילה אחרונה, אישית. זכיתי בארבע השנים האחרונות להנהיג את החינוך של ילדי ישראל. של כל ילדי ישראל. חילונים, חרדים ודתיים. יהודים וערבים, בדואים, דרוזים וצ'רקסים. כולם היו ילדיי".

"תודה שהענקתם לי את הזכות לשרת אתכם. רק דבר אחד אני יכול לומר – עשיתי הכי טוב שיכולתי למענכם, עם ישראל, העם האהוב שלי. יש עוד כל כך הרבה עבודה ויש אנשים טובים לא פחות ממני שיעשו אותה, אתם בידיים טובות. אין לנו מדינה אחרת, חשוב שכולנו נאחז בה חזק-חזק, ניתן ונהיה מאוחדים. ואני מבטיח: בכל מקום שבו אהיה, לעולם לא אפסיק לתת כל שאוכל לעם ישראל", סיכם בנט את כהונתו כשר החינוך.

ואלו 11 מקבלי פרס ישראל:

חקר מדעי החיים: פרופ' עדי קמחי

עדי קמחי היא פרופסור לגנטיקה מולקולרית במכון ויצמן למדע, המזוהה כחלוצה עולמית בנושא מוות תאי מתוכנת ובקרת האיזון הפיזיולוגי של תאים בתנאי דחק דרך אוטופגיה.

בנימוקיה ציינה הועדה כי "פרופ' קמחי היא מחלוצי פענוח מנגנון המוות התאי המתוכנת ביונקים. פרופ' קמחי פיתחה גישות חלוציות לפענוח מסלול מורכב זה בתאים אנושיים, אשר משפיע ישירות על תהליך ההתפתחות הנורמלית והסרטן. לפרופ' קמחי תרומה ארוכת שנים לטיפוח מדענים צעירים ונשים במדע". עוד נכתב כי "קמחי פועלת כל השנים לקידום נשים במדע, דרך הקמה ויישום תוכניות שונות שמטרתן להקנות שוויון הזדמנויות למדעניות בשלבים שונים לאורך הקריירה האקדמית שלהן".

חקר לשונות היהודים וספרותיהם, חקר התרבות העממית: פרופ' אהרון ממן

פרופ' אהרן ממן מנהל מפעלי מחקר שונים באוניברסיטה העברית בירושלים. כראש המרכז לחקר מסורות קהילות ישראל באוניברסיטה העברית, ניצח ממן על המחקר המתקיים בתחומים אלה. לפרופ' ממן מעמד בין-לאומי מוכח וברור, והוא בא לידי ביטוי בהזמנות הרבות שזכה להן ממרכזי המחקר המובילים בעולם. אחד ההישגים הניהוליים של ממן הוא מפעל הדיגיטציה של ארכיון ההקלטות השמור במרכז לחקר קהילות ישראל.

בנימוקיה ציינה הועדה כי "פרופ' ממן הוא מגדולי המלומדים בחקר הלשון העברית ולשונות היהודים. ידיעותיו הרחבות בבלשנות ועיסוקו בחקר העברית של ימי הביניים הביאו אותו להיות פורץ גבולות של העיון התיאורי בלשונות היהודים, ולהרחיבן אל התיאור ההיסטורי ולדרכי התגבשותן".

אומנויות הבמה - תיאטרון ומחול: נעמי פולני

נעמי פולני היא זמרת, שחקנית, כוריאוגרפית ובמאית ישראלית, המזוהה בעיקר כבמאית הלהקות הצבאיות בראשית דרכן, וכמייסדת להקות "התרנגולים" ו"החמציצים".

בנימוקיה ציינה הועדה כי: "פולני יוצרת מקורית זה שנים, פורצת דרך באישיותה ובתחומי עיסוקיה. במאית בקול, בתנועה ובעיקר בפיצוח משמעות המילים בעברית. פולני גילתה, הנחתה וחנכה דורות של שחקניות, רקדנים ושחקנים רבים ועשתה זאת בהומור נדיר, בשפתה הייחודית, בהבנה עמוקה של אומנות הבמה שהיא הפכה לאמנות".

חקר הגאוגרפיה, חקר ידע ארץ ישראל, חקר הארכיאולוגיה: פרופ' אמנון בן תור

פעילותו הציבורית של פרופ' אמנון בן תור כוללת שורה של תפקידים שמילא, בהם כהונה רבת שנים במועצה הארכיאולוגית ובוועד המנהל של החברה לחקירת ארץ-ישראל ועתיקותיה, וכן בהנהלה המדעית של מוזיאון ארצות המקרא.

בנימוקיה ציינה הועדה כי: "פרופסור אמנון בן-תור נמנה על השורה הראשונה של הארכיאולוגים בישראל, בעל מעמד בולט ומוניטין בין-לאומי, ונמנה על החוקרים המובילים את המחקר הארכיאולוגי של ארץ ישראל. שמו הולך לפניו בזכות חפירותיו הרבות והמגוונות ופרסומיו המדעיים, שרבים מהם הפכו לנכסי צאן ברזל לחוקרים בארץ ובעולם. במשך כחמישה עשורים הוא עסק במחקר, ניהול חפירות ארכאולוגיות ובהכשרת הדור הבא של חוקרים. חפירותיו נוגעות בפרקים שונים בתרבותה החומרית של ארץ ישראל".

אדריכלות ועיצוב: דן איתן

דן איתן הוא אדירכל ישראלי. בנימוקים לבחירתו, ציינה הוועדה כי "איתן הוא אינטלקטואל של התרבות האדריכלית, שעבודותיו מאפשרות להבין את התהוות הישראליות משנות ה-50 ואילך. הוא ניהל שיח מושכל עם קבוצות אוכלוסייה שונות ועם הפנים השונות של הכלכלה והממסד הישראלי - קיבוצניק שפרץ דרך בתכנון הדירה הגנרית, בתכנון שכונות, כולל מגדל המגורים הראשון בישראל, מחנות של חיל האוויר, כור בדימונה וערים של עשרות אלפי תושבים באיראן".

עוד הוסיפה הוועדה כי "איתן ידוע במיוחד כמתכנן מוזיאון תל אביב (ביחד עם יצחק ישר), מבנה מופת שהפנים את חווית העירוניות התל אביבית ואפשר את המשכיותה, תוך כדי פרשנות פורצת דרך בקנה מידה בינלאומי לחוויית הביקור במוזיאון. איתן הניח אבני יסוד לשיח על האדריכלות הישראלית דרך רבי שיח שכינס ופרסם בכתב העת היחיד לאדריכלות בשנות החמישים והשישים. הוא לימד כ-60 שנה, עסק בפעילות עיונית, נשא בתפקידים ציבוריים מובילים, והוביל מאבקים ציבוריים תוך מחויבות חסרת פשרות".

חקר הסוציולוגיה והאנתרופולוגיה: פרופ' דבורה ברנשטיין

דבורה ברנשטיין היא פרופסור אמריטה, סוציולוגית והיסטוריונית חברתית ישראלית, שהרצתה בחוג לסוציולוגיה ואנתרופולוגיה באוניברסיטת חיפה.

בנימוקיה ציינה הוועדה כי "פרופ' דבורה ברנשטיין הובילה שינויים משמעותיים בפרדיגמות סוציולוגיות-אנתרופולוגיות בחקר החברה הישראלית, מתוך הסתכלות רב תחומית החובקת היסטוריה, אנתרופולוגיה, משפט וחברה. מחקרה מצטיין בהכוונת הזרקור לשולי החברה, המאפשרת תרומה ייחודית להבנת יחסי מרכז ופריפריה והיסטוריה חברתית של חיי היום יום. מחקריה פרצו דרך אודות נשים ומגדר, שוליות חברתית, יחסי עבודה, משפט וחברה מתקופת המנדט ועד היום".

היסטוריה של עם ישראל: פרופ׳ מרדכי עקיבא פרידמן

מרדכי עקיבא פרידמן הוא פרופסור מן המניין לתלמוד באוניברסיטת תל אביב, מופקד הקתדרה לתרבות היהודים בארצות האסלאם ולחקר הגניזה, וחבר האקדמיה הלאומית הישראלית למדעים. הוא זכה במספר פרסים, בין היתר, בפרס יצחק בן-צבי על ספרו Jewish Marriage in Palestine, פרס העיר חולון לחכמת ישראל ופרס גולדשטיין-גורן למחשבת ישראל באוניברסיטת בן-גוריון.

ועדת הפרס ציינה בנימוקיה כי "פרופסור עקיבא פרידמן, גדול חוקרי הגניזה בדורנו שפתח צהרים לתולדות ישראל בימי הביניים במזרח, תקופה שההיסטוריונים ידעו עליה מעט. יצירותיו מקיפות עולם ומלואו וחושפות פרקים שלמים בתולדות ישראל שהיו עלומים עד לאחרונה, לדוגמה, תולדות אברהם בן הרמב"ם, חיי נשים ונישואים והיסטוריה חברתית ותרבותית של ימי הביניים במזרח". 

חקר מדעי כדור הארץ, גיאולוגיה ומדעי האטמוספרה: פרופ' דן יקיר

דן יקיר הוא פרופסור במחלקה למדעי כדור הארץ וכוכבי הלכת במכון ויצמן למדע.

בנימוקים לבחירתו ציינה הוועדה כי "פרופ׳ יקיר חוקר את יחסי הגומלין בין הביוספרה והאטמוספרה, ובמיוחד את הדרכים בהן הצמחייה משפיעה על הסביבה ועל האקלים. מחקרו אפשר פיתוח שיטות חדשניות לשימוש באיזוטופים יציבים להערכת תרומת הפוטוסינתזה היבשתית לאקלים כדור הארץ וזיהוי תהליכים כימיים וביולוגים במערכת הקרקע-צמח-אטמוספרה המשפיעים עליה. פרופ׳ יקיר הקים את תחנת המחקר ביער יתיר בגבול המדבר באזור הצחיח למחצה, ויש לו תרומה ציבורית רבה לקידום המדע והקשרים בין מדע וחברה בארץ ובעולם".

מפעל חיים - תרומה מיוחדת לחברה ולמדינה: חיים ומירי ארנטל

חיים ומירי ארנטל, תושבי ירושלים, איבדו את בנם הבכור מנחם לאחר מאבק קשה במחלת הסרטן. לאחר פטירת, הקימו השניים את עמותת "זכרון מנחם" התומכת בילדים,בני נוער וצעירים חולי סרטן.

בנימוקיה ציינה הוועדה כי "חיים ומירי ארנטל החלו להתמסר באופן מוחלט לעזרה רבת היקף לילדם חולי סרטן ולבני משפחותיהם, במטרה להעניק תמיכה, ידע, שירותים חינוכיים, שיקומיים ומעשיים לכל בני המשפחה. כך בין השאר, הקימו מרכז אירוח לחולים ולמשפחותיהם. הם מעניקים מדי שנה עשרות תוכניות תמיכה וחינוך ומעטפת כוללת לחולים ולמשפחותיהם. משימת חייהם לעשות הכל למען חולי הסרטן ומשפחותיהם להוציא אותם מכאב, הפחד והסבל למקום שמח ומלא תקווה. להעצים את תחושת החיים ולהעניק מגוון שירותים פרקטיים מקיפים להתמודדות ביום יום".

מפעל חיים - תרומה מיוחדת לחברה ולמדינה: רונה רמון

רונה רמון, אלמנתו של האסטרונאוט הישראלי אילן רמון, הפכה לפעילה ציבורית והקימה מיזמה רבים לקידומם של בני נוער וילדים בישראל. השנה הלכה לעולמה לאחר מאבק במחלת הסרטן.

"רונה ז"ל איבדה את בעלה, אל"מ אילן רמון , טייס חיל האויר ואיש החלל הישראלי הראשון במעבורת קולומביה, ולאחר מכן את בנה, סרן אסף רמון, טייס חיל האויר אשר נפל במסגרת שרותו הצבאי", נכתב בנימוקי הוועדה. "רונה מצאה באבלה ובכאבה האישי מנוף לקידום החברה הישראלית ולעיצוב פני הדור. רונה יזמה מיזמים חברתיים וחינוכיים בארץ בכלל ובפריפריה בפרט, ופעלה לקידום בני נוער בסיכון. מידי שנה נחשפים לפעילותה יותר מ-200 אלף בני נוער".