אילנה שוחררה מהשבי - ועדיין מחכה למתן: "רק הגוף חזר, הנשמה נשארה שם"
אילנה גריצ'ווסקי, שנחטפה מניר עוז ב-7 באוקטובר עם בן זוגה מתן צנגאוקר, שוחררה מהשבי בעזה בעסקה לפני יותר משנה, אך היא עדיין ממתינה לשובו של מתן מהשבי. ברקע המגעים לעסקה נוספת, היא כתבה בפוסט שפרסמה בעמוד האינסטגרם שלה: "אני מסתכלת בתמונות של מתן, תוהה אם אראה אותו שוב. אם נוכל לתקן את מה שנשבר. אם האהבה שלנו תשרוד את הגיהינום הזה, או שגם אותה איבדתי"
אילנה גריצ'ווסקי, שנחטפה מניר עוז ב-7 באוקטובר עם בן זוגה מתן צנגאוקר, שוחררה מהשבי בעזה לפני יותר משנה, בעסקת החטופים, אך היא עדיין ממתינה לשובו של מתן מהשבי. ברקע המגעים לעסקה נוספת, הבוקר (רביעי) היא כתבה בפוסט שפרסמה בעמוד האינסטגרם שלה: "אני רוצה שתבינו מה זה להיות שבויה. חזרתי, אבל רק הגוף שלי חזר. הנשמה שלי נשארה שם, במקום שבו הזמן קפא והחיים התרסקו".
"אני מהלכת בעולם כמו צל, זיכרון עמום של מי שהייתי פעם", כתבה אילנה, "אני מנסה להחזיק בשברים שנשארו ממני, אבל הם נופלים לי בין הידיים – חיים שנשברו באכזריות שלא ניתן לתאר. להיות בשבי חמאס זה להגיע לתחתית הפחד וההשפלה. זה להרגיש איך הזמן נעצר ואיך כל שנייה נמתחת לנצח. זה להיות במקום שבו הכאב הפיזי פוגש את השבר הרגשי, מקום שבו אפילו התקווה מרגישה רחוקה כמו חלום בלתי מושג. זה לחיות במאבק מתמיד על כל נשימה, לגלות מחדש כמה הגוף יכול לסבול וכמה הנשמה יכולה להישבר".
"החיים שהיו לי נגמרו באותו יום. הם נלקחו ממני בכוח, באכזריות שאי אפשר להבין", הוסיפה, "הפציעות הפיזיות אולי נרפאות לאט, אבל הפצעים שבלב – חקוקים בתוכי כמו צלקות שלא ייעלמו לעולם. אני שומעת שוב ושוב את הקולות ההם; בכל מחשבה, בכל רגע ובכל לילה שבו אני מתעוררת בצעקות. אני חיה מחדש את הרגעים האלה, כאילו הם לא עזבו אותי אף פעם. אבל הפחד הכי גדול שלי הוא לא מה שהיה – הוא מה שיהיה. הפחד שהסיוטים האלה לא ייעלמו לעולם, שהכבלים של הטראומה ימשיכו להחזיק אותי גם כשהם בלתי נראים. שהשברים בתוכי לעולם לא יתחברו מחדש הפחד שלא אצליח להשתחרר, שלא אחזור להיות אני – האני שידע לאהוב, לחלום ולחיות בלי פחד".
View this post on Instagram
עוד כתבה גריצ'ווסקי: "אני מסתכלת בתמונות של מתן, תוהה אם אראה אותו שוב. אם נוכל לתקן את מה שנשבר. אם האהבה שלנו תשרוד את הגיהינום הזה, או שגם אותה איבדתי. אני רוצה שתבינו מה זה להיות שבויה. מה זה להרגיש כלואה גם אחרי שהשתחררת. מה זה להילחם בכל רגע, רק כדי לנסות להרגיש שוב בחיים. המאבק על 100 החטופים הוא כל מה שיש לי עכשיו. אני נלחמת על מתן ועל כל היתר, אבל גם בשביל עצמי. אני נלחמת על התקווה שבי. על התקווה שאפשר לבנות מחדש, שאפשר למצוא מחדש את החלקים האבודים של עצמי. שאפשר שוב להרגיש שלמה".
"איבדתי הכול. אבל אני כאן. נלחמת", סיכמה את דבריה, "גם כשזה מרגיש בלתי אפשרי, גם כשהכול בתוכי צועק לעצור. אני נלחמת, כי אין לי ברירה. כי אני לא יכולה לוותר – לא על החטופים, ולא על עצמי. אני כותבת את המילים האלו בשביל להזכיר לכולנו, ובמיוחד לעצמי, שבתוך החושך, יש אור שראוי להילחם עליו. אני בוחרת לקום כל יום, כי אני מאמינה שאהבה, אמונה ורצון אמיתי יכולים לנצח. אני מאמינה שהאור הזה – שלנו – יאיר שוב".
לפני חודש פרסם חמאס סרטון של מתן צנגאוקר מהשבי בעזה, בוא הוא נראה אומר: "אנחנו מתים בכל יום אלף פעם. אני משלם על הטעויות של הממשלה. אזרחי ישראל, חבריי, משפחתי, אימא - הממשלה הפקירה אותנו וממשיכה לעשות זאת יום אחרי יום. אני מקווה שאתם עושים הכול כדי לשנות את המצב, כדי להחזיר אותי ואת שאר האסירים".
"החיים ברצועה לא קלים", הוסיף צנגאוקר בסרטון, "אנחנו חיים בחוסר מזון ושתייה. החוסר בהיגיינה משפיע עלינו קשות. אני מבקש מכל עם ישראל לצאת ולהפגין מול בית ראש הממשלה. לא לתת לו לישון - אפילו לא דקה. אנחנו סובלים". אילנה אמרה אחרי פרסום הסרטון: "הסרטון שבר אותי. אני יודעת מה הוא עובר ושחייו בסכנה. תגיעו לעסקה, עצרו את הסבל".
לפני כשלושה שבועות ציין צנגאוקר את יום ההולדת השני בשבי, והוא בן 25. אימו עינב אמרה: "אני מקווה שמתן יהיה החטוף האחרון שיציין יום הולדת בשבי". אחותו של מתן, נטלי, אמרה: " מתן, לא מגיע לך להירקב שם כל כך הרבה זמן. אני אוהבת אותך ונלחמת עליך כל יום. ראש הממשלה שלך, שדיברתי איתו בבחירות, שהערצתי כל כך, בגד בנו. איך אפשר להפקיר אותם כל כך הרבה זמן? איך אפשר להתעלם ולהסית נגד הזעקה שלנו? מתן, אנחנו נלחמות עליך. כל יום. אני מבטיחה".