אות חיים מגלי וזיו ברמן: "מבינים איזו סכנה שנשקפת להם"

משפחתם של התאומים החטופים זיו וגלי ברמן הודיעה הבוקר (שלישי) כי התקבל מהשניים אות חיים. גלי וזיו, בני 28, נחטפו מקיבוץ כפר עזה ב-7 באוקטובר. במשפחתם אמרו כי הם בחיים ושהו בקרבת חטופים אחרים ששבו. עוד נמסר כי ככל הידוע הם אינם מוחזקים יחד.

בספטמבר אשתקד, ביום ה-340 למלחמה, ציינו במשפחתם את יום ההולדת ה-28 של התאומים. מכבית מאייר, דודתם של התאומים, שיתפה כי בישרה הבוקר על אות החיים שהתקבל לאביהם החולה: "דורון, שלא מדבר, בכה. פשוט בכה. סיפרתי לו שאני נוסעת לכנסת כדי להתחנן על החיים שלהם".

"קיבלנו אות חיים מגלי וזיו", אמרה הבוקר מאייר בוועדה לביטחון לאומי, "מהרגע ששחררנו את הידיעה אנחנו מוצפים. מוצפים בהודעות אינסופיות מאנשים במדינה הזאת שלמדו להכיר את גלי וזיו דרכנו וכולם כותבים לנו כמה הם מאושרים וכמה החזרנו פעימה ללב ונשימה לריאות וזה גם קורה לנו, אבל באותה נשימה אנחנו יודעים בידיים של מי הם נמצאים. אנחנו לא צריכים באמת עדויות וסרטונים כדי להבין איזו סכנה נשקפת לחיים של גלי וזיו כשהם עדיין בחיים וצועקים שם הצילו.

עוד היא אמרה: "אני מדברת בקול של אחות שלי שלא מדברת בתקשורת ולא נחשפת ציבורית ואני מדברת בקול של אבא שלהם דורון. הוא לא מדבר, אבל היום כשבאתי אליו בבוקר, סיפרתי לו שאני נוסעת לכנסת כדי להתחנן על החיים שלהם כי הם בחיים. קיבלנו אות חיים. הבנים שלו בחיים. אות חיים ראשון, ממשי מאז הימים הראשונים שהשבויות מכפר עזה חזרו. הם לא ביחד, בפעם הראשונה בחיים שלהם הפרידו אותם על אדמת עזה הארורה, ודורון שלא מדבר, בכה. פשוט בכה".

"באתי לפה היום כדי לספר לכם שהם עדיין בחיים - והם צריכים לחזור בחיים. וזאת החובה שלכם להחזיר לטלי, אחות שלי, את הבנים שלה ולדורון. כל עוד הוא בחיים. יש לי רשימות שאני מסתובבת איתם של חטופים וחטופות שחזרו וגלי וזיו הם מספר. אני מדגישה בצהוב את מי שחזר ואני רוצה כבר להדגיש בצהוב גם את גלי וזיו ואת כולם. העסקה הזאת צריכה להיות עד החטוף האחרון לא כמונח, אלא מתי החטוף האחרון יהיה על אדמת הארץ".

בתוך כך, משפחות חטופים חסמו הבוקר עם פעילים למען מימוש ההסכם את כביש 1 בדרך לירושלים, סמוך למחלף חמד. המוחים דורשים מראש הממשלה נתניהו "להפסיק לחבל בהסכם, ולהוציא משלחת לדוחה עם מנדט מלא למשא ומתן על שלב ב', שיוביל לשחרור כל החטופים שנותרו בבת אחת".

עוד אמרו במשפחות: "נתניהו הביא עלינו הסכם ארוך שנגרר במשך חודשים. היום ברור שנתניהו מונע משיקולים פוליטיים והוא גורר רגליים, לא מוציא משלחת, מתרברב ועושה הכול כדי לחבל בהסכם. שמענו את העדויות האחרונות. היקירים שלנו עוברים שואה בשבי. הם לא ישרדו שם עוד הרבה. אנחנו דורשים מנתניהו - תוציא אותם מהגיהנום".

שלשום הודיעה משפחתו של החטוף אלון אהל כי קיבלה ממנו אות חיים - אחרי 492 ימים בשבי: "התבשרנו היום, שמיום חטיפתו אלון מוחזק במנהרות בעזה ביחד עם חטופים שהשתחררו לאחרונה. אנו שמחים ונרגשים לדעת שאלון בחיים, אך אנו גם ממוטטים ומזועזעים מהמצב הפיזי והנפשי הקשה בו אלון נמצא וההתעללות שהוא ויתר החטופים עדיין עוברים. אלון שרד את התופת עד כה, אבל אין לו זמן. אסור לדחות את שחרור החטופים. כולם הומניטריים.

אביו קובי אמר לחדשות 13: "הוא כבול בשלשלאות ברגליים ופצוע בעין מרסיס. צריך להוציא את כולם היום. הם חיים בתת-תנאים, אי אפשר לחכות". על הטענות של סביבת נתניהו על כך ש"לא ידעו" על ההרעבה הוא אמר: "לא מקבל את זה"

אמש נחשף כי בעקבות שובם של חטופים מהשבי במסגרת העסקה התקבלו אותות חיים גם מהחטופים נמרוד כהן, אליה כהן ואלקנה בוחבוט. למשפחתו של אליה כהן נמסר שבדומה לחטופים האחרים הוא כבול בשלשלאות ופצוע ברגליו מאז 7 באוקטובר, ולא יודע שבת זוגתו ניצלה בשבת ההיא. למשפחתו הוא מסר דרך אחד החטופים שחזרו כי הוא מתגעגע ורוצה לחזור הביתה. למשפחתו של החייל החטוף נמרוד כהן נמסר כי הוא ככל הנראה מוחזק במנהרות בתנאים קשים ושוהה עם חטופים נוספים.

אות חיים ראשון מאז 7 באוקטובר התקבל גם מאלקנה בוחבוט, שבאותה שבת תועד בזמן חטיפתו על ידי מחבלי חמאס, ומהשורדים ששבו נמסר כי הוא עם ישראלים אחרים בשבי ובמצב גופני ירוד. רוחמה, אמו של אלקנה, התראיינה במהדורה המרכזית ואמרה: "סיפרו לנו כי אחד השבים ישב עם אלקנה שנה וחודשיים. אנחנו מתרגשים מאוד, כי יש לו בטח מה לספר לנו. הם ישבו יחד כל היום - הוא בטח מכיר את הבן שלי יותר טוב ממני. הבנו שהחטוף ששב מעוניין לדבר איתנו ושיש לו מסרים עבורנו ואנחנו מחכים. כרגע אנחנו יודעים שהוא חי, הם היו שלושה ונשארו שניים אחרי שהפרידו ביניהם - העיקר שהוא לא לבד".

"הבנתי שהם מדי פעם רואים טלוויזיה", אמרה רוחמה והמשיכה: "לפעמים המחבלים היו אומרים להם אם דיברנו עליהם או לא. לא הופענו מול המצלמה כי מאוד חששנו לאלקנה ולא רצינו להבליט אותו יותר מדי. זאת הייתה הדרך שלנו לשמור עליו. כששמעתי שהשבים שחזרו אמרו שזה מה שנתן להם את הכוח וזה חיזק אותם שהם ראו את המשפחות - אמרתי אוי ואבוי לי, שלא יחשוב שנעלמנו".