יאיר הורן משחזר: "המנהרה כמעט קרסה, איתן אמר לי להמשיך בלעדיו"

בדיון שנערך היום (שלישי) בוועדת החוץ והביטחון של הכנסת שחזר שורד השבי יאיר הורן את הזוועות בשבי וסיפר: "אני זוכר אירוע שהיינו קבוצה של חטופים במה שהרגיש כמו מרתף של בניין, ושמענו הפצצות מתקרבות. אחד הפיצוצים היה נשמע כאילו הוא כמה מטרים. התחלנו לרוץ, כל הבטון זז והיה עקום, המנהרה כמעט קרסה. התחלנו להתפצל ומי שיכל לרוץ יותר מהר רץ יותר מהר. הייתי עם אחי איתן, והוא לא אדם ספורטיבי. תוך כדי ריצה איתן מתיישב ואומר לי 'תשאיר אותי פה'".

עוד סיפר הורן: "התחלתי למשוך אותו מהזרוע ואנחנו רצים לכיוון שהמחבל אומר לנו לרוץ. ואני צריך שם לסמוך על הבנאדם שחטף אותי מהבית שלי. כי אני למדתי בישראל שלא משאירים אף אחד מאחור. באותו זמן הייתי מוכן להקריב את עצמי ולנסות להציל את אחי. עכשיו, עברו מעל 700 יום. אני תקוע ב-7 באוקטובר. כל המשפחה תקועה. אבל כנראה שאני לא אתגבר על זה אף פעם. אני חושב שהמדינה במצוקה, עם ישראל במצוקה, וכדי להתחיל את השיקום אנחנו צריכים לסיים את כל הדבר הזה, את כל המלחמה, ולהחזיר את החטופים ולחזור ולנסות להיות משהו יותר קרוב למדינה מתוקנת".

שורדת השבי שרון אלוני קוניו, אשתו של החטוף דוד קוניו, תקפה את חברי הכנסת בדיון: "אתם אפילו לא מתביישים כבר להגיד שאפשר לשלם את מחיר חיי החטופים. מי אתם שתחליטו מה המחיר של בעלי? אני בבית עם שתי בנות 5 שבורות, כשאני כל יום נשברת מחדש. וכל יום אתם הורגים אותנו מחדש. אותנו ואותם".

עוד אמרה אלוני קוניו: "יש דברים מהשבי שאני לא מסוגלת לדבר עליהם מרוב שאני מתביישת במה שעברתי. למה לא שומעים מכם? למה אתם לא בצד שלנו? כמה אני עוד אשקר לבנות שלי שעוד רגע זה קורה? כמה אני כבר יכולה? כמה? זו התעללות יום-יומית, וזה לא מזיז לכם".

עוד אמרה אלוני קוניו: "באתי לפה, לוועדת החוץ והביטחון, הוועדה שעד כמה שידוע לי בין היתר גם אמונה לפקח על צה"ל, ושלצערי הרב יש לה קשר ישיר לעובדה ש-7 באוקטובר קרה ולזה שאנחנו נאלצנו לשבת פה בתור פדויי שבי. אני רוצה לשאול אתכם: מה למדתם מזה? למה לא כל מה שדנים פה זה אך ורק על איך מחזירים את החטופים? הסתכלתי על הנושאים היום. עצוב לי שאלה הנושאים. עצוב לי שאתם בכלל לא מסתכלים על משפחות החטופים או על החטופים לשעבר ששבורים ולא מתפקדים".

"אני כבר לא אחזור להיות מי שהייתי לפני 7 באוקטוב,ר ועם זאת אני גם לא מסוגלת להמשיך", הוסיפה,, "אני חיה בפחדים. אני כמעט ולא יוצאת מהבית. אני סובלת גם מפוסט-טראומה וגם מטראומה מתמשכת כי בעלי עדיין שם, וכך גם הבנות שלי, שנחטפו כשהיו בנות 3 ועכשיו הן בנות 5. ואני תוהה לעצמי, מה אתם עושים כדי להחזיר אותם?