שורד השבי טל שהם: הטמינו פצצה מעל ראשינו למקרה שכוח צה"ל יגיע

מגזין "טיים" פרסם אתמול (שישי) מאמר של שורד השבי טל שהם, שהיה חטוף בעזה 505 ימים, בו הוא סיפר על חוויות בשבי חמאס, התעללויות נפשיות ורגשיות שעבר ומצבם הקשה של החטופים שנותרו. שהם קורא לשחרור החטופים - ומספר על אביתר דוד וגיא גלבוע דלאל, חברי ילדות בני 23 ו-24, שאיתם שהה במשך שמונה וחצי חודשים במנהרות בעזה, יחד עם שורד השבי עומר ונקרט. היום הוא יום הולדתו ה-24 של גיא גלבוע דלאל, משפחתו ציינה את היום במיצג בטיילת בתל אביב.

שהם סיפר כיצב המחבלים התעללו בחטופים והטמינו פצצה מעל ראשם למקרה שכוחות צה"ל יתקרבו מדי וינסו לחלץ אותם. הוא פונה במאמר לראש הממשלה בנימין נתניהו ולנשיא ארצות הברית דונלד טראמפ ומפציר בהם להגיע לעסקה נוספת שתחזיר את החטופים שסובלים במנהרות.

אלה חלק מהדברים שכתב:

"ישנו על מזרנים ספוגים, חלקנו פיתה אחת ליום וחלקנו סיפורים מהבית כדי לשמור על השפיות. שמרו עלינו במצלמת אבטחה במשך כל הזמן. פצצה הוטמנה מעל ראשינו, טעונה ומוכנה למקרה שהכוחות הישראלים יגיעו קרוב מדי. אמרו לנו שיפוצצו אותנו אם מישהו ינסה להציל אותנו. איימו עלינו, השפילו אותנו ולפעמים עינו אותנו. לא התייחסו אלינו כאל אנשים, אלא כחפצים שאפשר לשלוט בהם ולשבור אותם".

"יש רגעים שאני מתעורר ושוכח לרגע שאני חופשי. ואז אני נזכר בשקט, באפלה. כשפגשתי את גיא ואביתר הם כבר היו במצב נורא - מורעבים, אזוקים ומפוחדים. במשך שבועות הם כמעט ולא אכלו כלום. הידיים שלהם היו קשורות מאחורי הגב, הרגליים היו קשורות ושמו להם שקיות על הראש. אבל איכשהו הם שמרו על רוחם".

"האנשים שהחזיקו בנו לא ראו אותנו כבני אדם. הם עינו אותנו בשביל הכיף שלהם. לפעמים הם היו מדליקים חתיכות נייר באש כדי שיכלו את החמצן הדל במנהרה. היינו משתנקים ונאלצים לשכב על הרצפה כדי לא להיחנק. יצרנו לעצמנו טקסים יומיומיים כדי לזכור מי אנחנו. במקום שבו ניסו לשבור אותנו, החזקנו אחד את השני. הפכנו ליחידה אחת. הפכנו למשפחה".

"כשיצאתי לחופשי נדרתי נדר שאדבר למען אלה שלא יכולים. התוכנית החדשה למבצע צבאי בעזה היא לא הדרך להתקדם. כל צעד לעבר המלחמה הזאת מרגיש כמו צעד אחורה מאביתר וגיא - ומהסיכוי להשיב אותם הביתה".