חיים יבין הובא למנוחות: "לא היה כוכב גדול ממך במדינה"
בבית העלמין בגבעת השלושה נטמן העיתונאי ומגיש החדשות המיתולוגי שהלך לעולמו בגיל 93. בנו יונתן ספד לו: "כולם סיפרו על התפקיד החשוב שמילאת בחייהם, על ההשפעה שהייתה לקולך על מדד הביטחון שלהם". בנו חגי אמר: "הדבר המצחיק הוא שהקונצנזוס היה מתחת לאף שלי כל הזמן, ואת זה גיליתי ביום שהלכת"
בבית העלמין בגבעת השלושה מובא הבוקר (שישי) למנוחות חיים יבין, העיתונאי ומגיש החדשות המיתולוגי שהלך לעולמו שלשום בגיל 93. רבים הגיעו ללוות אותו בדרכו האחרונה, בהם ראש הממשלה לשעבר אהוד אולמרט, ח"כ איימן עודה, ירון לונדון, רפי גינת, דליה מזור, רזי ברקאי וגדעון לוי. בנו יונתן ספד לו: "כולם סוף סוף הצליחו להסכים על משהו. כולם סיפרו על התפקיד החשוב שמילאת בחייהם, על ההשפעה שהייתה לקולך על מדד הביטחון שלהם. לא היה כוכב גדול ממך במדינה, לא היה אדם מפורסם ממך".
חגי בנו ספד לו: "אבא ליווה את המדינה הזו כל השנים, בכל האירועים. בשנים האחרונות דיברנו רבות ותמיד לאבא היה תקווה אינסופית בלב, דיברנו על מצב המדינה. לאורך השנים חיפשתי קונצנזוס לאור המצב הקשה, הדבר המצחיק הוא שהקונצנזוס היה מתחת לאף שלי כל הזמן, ואת זה גיליתי ביום שהלכת".
אלמנתו יוספה אמרה כי היא מקווה שכעת הוא יפגוש את בתו דפנה, שנפטרה ממחלת הסרטן: "אני רוצה להודות לכל מי שהגיע ללוות את חיים בדרכו האחרונה, כולם דיברו על חיים מגיש החדשות שאין שני לו. אני רוצה לדבר על חיים האדם, אבא, בן הזוג והחבר. היינו מאוד שונים בהשכלה, במקצוע ובמסלול החיים שבחרנו בו". לבקשת המשפחה, הקהל שר את "מי האיש החפץ חיים" לזכרו.
יבין, שכונה "מר טלוויזיה", היה חתן פרס ישראל לתקשורת לשנת תשנ"ז (1997), וכיהן בעבר כמנהל הטלוויזיה הישראלית. הוא שימש בין היתר כמגיש מהדורת החדשות המרכזית של הערוץ הראשון, "מבט לחדשות", מאז שנכנסו שידורי הטלוויזיה לישראל בשנת 1968 ועד 2008. יבין הותיר אחריו אישה, ארבעה ילדים ונכדים.
הוא עלה לישראל מגרמניה כתינוק בשנת 1933, החל את דרכו בתקשורת עוד כסטודנט ב"קול ישראל" ב-1956, תחילה כמגיש חדשות ומגיש תוכניות בידור ומוזיקה. בשנת 1962 פתח את שידורי "הגל הקל", שלימים הפך לרשת ב', והוא נמנה עם צוות ההקמה של הטלוויזיה הישראלית, בה הגיש את מהדורת "מבט" הראשונה בשנת 1968 - והוא עשה זאת במשך כארבעה עשורים, כמעט ברצף.
מלבד הגשה, שימש יבין כשליח רשות השידור בארה"ב בין השנים 1975-1970. בהמשך דרכו כיהן כעורך "מבט", מנהל מחלקת החדשות בטלוויזיה, עורך ומגיש "מבט שני", ועורך סרטי תעודה רבים. בשנים 1990-1986 כיהן כמנהל הטלוויזיה הישראלית, ובתפקידו זה היה אחראי ליצירת התוכניות "רואים עולם", "בשידור חוקר", "סיבה למסיבה" ו"שבשבת". בשנת 1997 הוא אף עבר לערוץ 2 החדש לתקופה של כשנה, לאחריה שב לכסאו כמגיש "מבט".
ב-10 במאי 2007 הודיע יבין על כוונתו לפרוש מהגשת מהדורת "מבט" לאחר כ-40 שנה, וב-4 בפברואר 2008 הגיש את המהדורה בפעם האחרונה - אז גם עלו לשידור מפוצל מגישי המהדורות בערוצים המתחרים - יעקב איילון, מיקי חיימוביץ' ודני קושמרו - לכבוד המאורע החגיגי. מחליפיו בתפקיד היו המגישים ינון מגל ומרב מילר.
יבין הוא חתן פרס ישראל לשנת 1997 בתחום התקשורת, זוכה פרסי מפעל חיים של האקדמיה הישראלית לקולנוע וטלוויזיה ואגודת העיתונאים, ובעל ד"ר של כבוד מאוניברסיטת בן גוריון בנגב.
נשיא המדינה, יצחק הרצוג, ספד לו: "קיבלנו בצער את הידיעה על לכתו של חיים יבין, חתן פרס ישראל, ממייסדי הטלוויזיה הישראלית ומי שנודע במשך עשרות שנים כ'מר טלוויזיה'. במשך למעלה מארבעה עשורים ליווה חיים את אזרחי ישראל ברגעים המכוננים של חיינו הלאומיים - במקצועיות, באחריות ובממלכתיות שהפכו לחלק בלתי נפרד מנוף התקשורת בישראל. קולו ופניו היו מזוהים עם פרקים מרכזיים בתולדות המדינה, והוא הותיר חותם עמוק על התקשורת הישראלית ועל התרבות הציבורית. מיכל ואני שולחים תנחומים מעומק הלב לרעייתו יוספה, לילדיו ומשפחתו, לחבריו, לעמיתיו הרבים ולכל אוהביו".
מתאגיד השידור הישראלי "כאן" נמסר: "התאגיד מביע צער עמוק עם לכתו של חיים יבין – מר טלוויזיה. קשה לדמיין פרק היסטורי בימיה של מדינת ישראל בדורות האחרונים, שיבין לא היה זה שתיווך אותו לציבור – הוא זה ששידר את מהדורת החדשות הראשונה בטלוויזיה, הודיע על המהפך הפוליטי והתקשה להוציא מפיו את המילים "יצחק רבין מת", לאחר רצח ראש הממשלה – ואמר, כשקולו משתנק – 'רבין אינו עוד בין החיים'".
"יבין, מחלוצי השידור הציבורי בישראל, מנהל עורך ומגיש, במאי ויוצר דוקומנטרי מחונן, שתיעד ברגישות, באומץ ובאהבה – את החברה הישראלית על מורכבותה. הוא הותיר אחריו מסמכים תיעודיים, שהיו לפרקי היסטוריה טלוויזיוניים של ממש – מ"גחלת לוחשת" על יהדות ברית המועצות, דרך "הנבחרים" שסיקרה את מערכת הבחירות לכנסת בשנת 1981 ועד "תעודה כחולה" על מעמדם של ערביי ישראל. אנו מחבקים בחום את משפחתו עם לכתו של מי שהיה אבן יסוד של ממש בשידור הציבורי בישראל. יהי זכרו ברוך".