אלי שרעבי בריאיון: "מי שאיבד את החופש, מעריך דברים קטנים"

לפני כארבעה חודשים שוחרר אלי שרעבי משבי חמאס, 491 ימים לאחר שנחטף מהממ"ד בביתו שבקיבוץ בארי. אשתו ליאן, ושתי בנותיו נויה ויהל נשארו מאחור, ולאחר מכן נרצחו. אחיו של אלי, יוסי, נחטף גם הוא, ונרצח בשבי. בזמן שחלף מאז חזר מהשבי, אלי הספיק להעלות קצת במשקל, לפגוש את נשיא ארה"ב דונלד טראמפ, להשיק ספר חדש בו הוא מספר את שעבר - ולהפוך לסמל של תקווה ושל שיקום. הערב (שישי) הוא התראיין ב"זמן שישי" ואמר: "אני עטוף במשפחה ובחברים. משפחה מדהימה וחברים מדהימים. כולם עצרו את החיים בשבילי. זה בעיקר מרגש".

אלי הוסיף: "אני בהודיה מדהימה כל יום. על זה שאני אדם חופשי ופותח את היום בהליכה בים. כל יום שאני עושה כל פעולה זה מסמן המון. מי שחווה את הקיצוניות המטורפת של איבוד החופש, יודע להעריך את הדברים הכי קטנים".

"שם אתה מדמיין את החזרה לחיים הפשוטים. חולם ומפנטז על לבלות, לנסוע, לאכול את המאכל שאתה רוצה. וזהו, זה נשאר בדברים הבסיסיים", סיפר אלי שרעבי על התקופה בשבי, ותיאר "רגע של אושר" אחרי 40 ימים במנהרה. "ברחנו מהמנהרה הראשונה, יצאנו החוצה וחווים מראה אפוקליפטי לחלוטין של דממת מוות, של בניינים הרוסים. ברחנו כשכדורים שורקים מעל הראש שלנו. אני לא יודע איך הצלחתי פיזית בגילי לשרוד את זה. נכנסו למנהרה אחרת וראינו בקבוק של פאנטה בצד. ניסינו להחביא את זה, אבל זה חסר סיכוי. אז החלטנו לשתות. תוך כמה שניות סיימנו את הבקבוק. הישרדות בנויה על ניצחונות קטנים, זה אף פעם לא ניצחון גדול".

כתבות נוספות:

• "מתי הוא יחזור?": הגעגוע והמאבק למען בן הזוג והאבא שבשבי
• לוחמי כפיר בח'אן יונס: "גאווה לקחת חלק במאמץ להשבת החטופים"
• "אין עוד טיפול כזה": כוכב המרוצים פתח קורס נהיגה שיקומי ללוחמים

על אותו הבוקר ב-7 באוקטובר סיפר אלי: "אם המחבלים היו מגיעים אלינו חצי שעה קודם, יכול להיות שאשתי והבנות היו נחטפות. במשך 52 ימים ראשונים אמרתי לעצמי 'רק שהן לא נחטפו', ואז ביום שירדתי להמנהרות והבנתי מאורי והירש שראו טלוויזיה בבית שהיו בו שהיה אסון בבארי, אמרתי 'הלוואי והן נחטפו'. מצוין שלא אמרו לי מה קרה להן, זה היה גומר אותי. הבטחתי להן שאני אחזור". עוד אמר: "אני חושב שהן היו מאוד גאות בדרך שאני עושה עכשיו. הרבה ממה שאני עושה קשור אליהן. זו סוג של נחמה".

שרעבי הוסיף: "למישהו יש ספק שהיה מחדל נוראי? אולי כן. אולי יש אנשים שחושבים שזו הייתה טרגדיה פרטית של מישהו, אירוע חולף. השארתי את הבנות שלי ואת אשתי במצב הכי בטוח. הייתי בטוח במשך 491 יום שקיבלנו החלטה מעולה לא להתנגד. שאותי יחטפו והן יהיו בסדר גמור, הדרכונים הבריטים יגנו עליהן. ולא הבנתי את האירוע, שהן נרצחו בבית. לצערי קרה שם משהו לא הגיוני בעליל, זה מטורף".

"יש לי רגשות אשם כל הזמן. מול ליאן והבנות, מול אחי ומול אלון אהל שנשאר מאחור. אני אשתדל לא להישמע פוליטי, אבל אין ספק שהפלונטר בקואליציה מעכב את השחרור של ה-56 שנשארו שם. קודם כל צריך להחזיר אותם, זה חלק מהחוזק ומהחוסן הלאומי שלנו".

על מחבלי חמאס סיפר: "הם אוהבים את הדברים הפשוטים בחיים. הכל סובב סביב התפילה הבאה והארוחה הבאה. הם שטופי מוח וחדורים במלחמת הקודש שלהם. פגשתי את המנטרות והמשנות שלהם מקרוב, אין שיחה שבה לא הבטיחו שיגיעו גם בשנים הבאות. הם צפו בסרטונים מ-7 באוקטובר כדי להתעודד".

אלי מספר כי "האמונה נורא התחזקה שם. האמונה החזיקה אותי ונתנה לי המון כוח". לטענתו, למרות הדברים הנוראיים שחווה בשבי, אסור לומר שזו שואה: "עברנו דבר נורא, אבל לא שואה. זה לא דומה. עברנו הרעבה מאוד קשה בתנאים קשים, 50 מטר מתחת לאדמה. עדיין, בכל שלב כולנו האמנו שזה עניין של זמן ושאנחנו נצא משם".